תערוכה חדשה עוסקת בסוגיה: עיצוב ישראלי או עיצוב בישראל

ביום ששי הקרוב תפתח בבית האמנים בתל אביב התערוכה 'לחן עממי' שנהגתה ביזמתו של יובל סער ומכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל. התערוכה, שנוצרה לרגל יום העצמאות השבעים למדינת ישראל, תציג באמצעות חמש תערוכות משנה, תחומים שונים של העיצוב המקומי שידונו בנקודות מפגש שונות כמו עיצוב ודת, עיצוב וחדשנות ועיצוב ולאומיות. כל חמש התערוכות יעסקו בשאלות כמו האם יש מראה ישראלי? איך העיצוב מתגייס לפתרון סוגיות דתיות? איזו פרשנות ניתנת היום לסמל המדינה? והאם עגבניית השרי החליפה את התפוז כסמל לחקלאות וחדשנות ישראלית? אוצר ראשי: יובל סער. אוצרים: נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן, איה בנטור, טל אמית וליה שורץ, ליאורה רוזין ולו מוריה, נדב ברקן.

"לפני כשנה וחצי, הבנתי שאנחנו עומדים בפני חגיגות שבעים שנה למדינת ישראל" אומר יובל סער, ראש מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל. "חשבתי לעצמי, שזהו ציון דרך והזדמנות לשקף הן את עבודת המכון והן לעצור לרגע ולבחון את הפעילות שלנו ואת הסוגיות העולות ממנה. כשהעמקתי במחשבה על התערוכה, נראה היה לי שפחות מעניין מבחינתנו כמכון מחקר לעסוק ברטרוספקטיבה או באיקונים או בכל סיכום שהוא".

כדי לייצר סקרנות, החליט סער לעסוק במנעד שאלות מעניינות ובהן: האם יש עיצוב ישראלי? איך הוא השתנה מאז קום המדינה? עד כמה המקום שבו המעצבים פועלים משפיע על עבודתם? כמה מושפעים המעצבים מהליכים גלובליים? איך אפשר לנסח את יסודות העיצוב המקומי? האם העיצוב שלנו ייחודי? האם הוא יכול להיווצר רק כאן ולא במקום אחר? והאם יש בו מאפיינים של המקום ושל יושביו?

שאלת השאלות, מבחינתו של סער, וזו העומדת במרכז התערוכה היא האם אפשר בכלל לדבר על עיצוב ישראלי, או שצריך לדבר על עיצוב בישראל? בתערוכה, שתציג מנעד של תשובות סובייקטיביות אפשריות לשאלה הנצחית, יוצגו פריטים רב תחומיים ומעוררי מחשבה, בחלקם איקוניים וממלכתיים ובחלקם יומיומיים שכלל לא ייחשבו מעוצבים במובן הרווח של המילה. "על מנת לעסוק בשאלה המעניינת, פניתי לשמונה מעצבים צעירים יחסית שמעבר לעבודתם היומיומית כמעצבים עוסקים בדיסציפלינות שונות ומשמשים גם כחוקרים, אוצרים ואנשי הוראה. כל אחד מהם קיבל חלל בבית האמנים וניסה לענות עליה מנקודת מבט אישית ובתרגום פתוח על פי מה שמעניין אותו, באמצעות עבודות קיימות או חדשות, באמצעות עיצובים משלהם ועל ידי ערוב בין תחומים שונים".

מסקנה חמקמקה

כשסער נשאל כעת, אחרי שהסתיים תהליך המחקר ורגע לפני שהתערוכה נפתחת אם הגיע למסקנה לגבי אפן ההתייחסות לעיצוב הישראלי, עדיין לא נראה שזו ברורה ויתכן אף שאינה באמת נחוצה. "יש מי שעדיין נתון בקלישאות של עיצוב ישראלי כפרוביזורי מאולתר ודל חומר" אומר סער "אך היום כבר מובן מאליו שלא כולו כזה. אמנם הוא ניכר עדיין בתערוכות בוגרים למשל שבהן חוסר באמצעים והצורך לאלתר ולמצוא פתרונות חכמים ניכר אך בו בזמן אנחנו לא רק כאלה. המעצבים שלנו אמנם משקפים את מי שאנחנו בישירות ובחיתוך הפינות בהליכי היצירה שלהם ומאידך אנחנו ידועים כאומת היי טק מובילה.

"מתוך כל התהליך, הבנתי שמעניין יותר לשאול שאלות כמו מי אנחנו? איפה אנחנו רוצים להיות? ועד כמה המקום משפיע עלינו ועל מה שאנחנו עושים? היום כבר מובן מאליו שהמקום הפיזי פחות חשוב ושההחלטה על מידת הישראליות אם בכלל נתונה למעצב. אם הוא רוצה להיות מעצב ישראלי שידעו שהוא ישראלי הוא יכול לעשות זאת באפן מובהק. מאידך, הוא יכול גם להיתפס כאיש העולם הגדול".

חמש תערוכות לשבעים שנה

התערוכה 'נעשה', אותה אצרו נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן לסטודיו Reddish, מציגה מסע מחקר בעקבות האובייקטים בהם נעזר הציבור הדתי. "שטיינבוק ופרידמן עסקו בעיצוב שבין קודש לחול ושבין עיצוב ודת" אומר סער "הבנו שהשאלה הראשונה שיש לשאול זה מי ישראלי? האם זה מי שגר בהתנחלות? בפריפריה? באום אל פאחם? ברמת הגולן? או אולי דווקא מי שגר בחוות בודדים? הבנו, שבעולם העיצוב הישראלי, מדברים יותר על אובייקטים, על אסתטיקה ועל חומר ופחות על מהות. באפן טבעי, מדברים גם יותר על מה שמכירים והרבה פחות או בכלל לא על מה שלא".

התערוכה תציג חפצים המצויים בשימוש יומיומי בקרב הציבור הדתי ושנוצרו עקב צרכים אנושיים. "המבט אינו ציני אלא נובע מחקר על צרכים של חברה שרובינו פחות מכירים" אומר סער "כך למשל, יוצגו בתערוכה כוס מתנפחת לנטילת ידיים בפיקניקים, חנוכיית חב"ד חד פעמית עשויה קיפולי מתכת ומגן ציצית השומר שלא ייווצרו קשרים בעת הכביסה. במהלך הדרך, העלו החפצים הללו לא מעט שאלות כמו מיהו המעצב של פריטים מסוג זה? ואיפה מייצרים את הפריטים? וכך, בדיוק כמו בלחן עממי, הסתבר שהחפצים אולי מוכרים אבל לא ברור מה המקור שלהם".

התערוכה '490 קנים', שאצר נדב ברקן, מייצגת שבעים מעצבים גראפיים אליהם פנה ברקן בבקשה להציג את הפרשנות שלהם למנורת שבעת הקנים שעיצבו האחים שמיר כסמלה של המדינה בשנות החמישים של המאה הקודמת. "ברקן אובססיבי משהו לגבי המנורה ומזה זמן אוסף ייצוגים שלה כפי שהם מופיעים על מבני ציבור, מטבעות, בולים וכדומה. לקראת התערוכה, חקרנו את הבחירה בסמל המוכר היום וגילינו שבשנת 1949 יצא קול קורא לכל אזרחי המדינה, לאו דווקא מעצבים, לעצב את סמל המדינה. חלק מההצעות שהתקבלו יוצגו בתערוכה לצד הפרשנות העדכנית לסמל של מעצבים כמו דן ריזינגר, ירום ורדימון, רות רהט ושלל מעצבים צעירים".

את התערוכה '4 לקילו: סיפורים על עגבניות' אצרו ליאורה רוזין ולו מוריה שניסו לענות על שאלות העוסקות בחדשנות ישראלית. בהליך ארוך של מחקר בחנו המצאות כמו הוויז, הדיסק און קי והטפטפות עד שלבסוף הגיעו לעגבניית השרי שהתפרסמה גם היא בשנות התשעים של המאה העשרים כהמצאה מקומית. התהליך של החלפת התפוז המיתולוגי בעגבניית השרי מסמל את הפיכתה של ישראל ממעצמה חקלאית למעצמת סטארט-אפים משגשגת.

"למעשה, משיחות עם בעלי מקצוע הסתבר, שהבעלות על פיתוחה של עגבניית השרי שנוי עדיין במחלוקת וכי הפטנט הישראלי נרשם על עיכוב הבשלת העגבנייה המאפשר לגדל, לקטוף, לארוז ולשווק אותה בכל עת" מסביר סער "במהלך המחקר, הבנו שהליך הייצור של עגבניית השרי מדמה הליך עיצוב מוצר לכל דבר הכולל גודל, צבע, אריזה ושיווק. בתערוכה יתקינו רוזין ומוריה מיצב המדמה חממת עגבניות שבה טפטפות, זרעים, שתילים ועוד".

התערוכה 'מחוות מקומיות' שאצרה איה בנטור עוסקת במפגשים מקוריים בין מחוות גוף וענידה לבין צורפים ותכשיטיהם. "בנטור בחרה עשרה צורפים, שבהם ורד קמנינסקי, דגנית שוקן וגרגורי לרין וביקשה מכל אחד תכשיט שיש בו משהו הקשור למקום בו אנחנו נמצאים בין אם ברעיון, בין אם בחומרים ובין אם באסתטיקה" מציין סער "בתערוכה, נבחן אם הכוראוגרפיה של מסירת התכשיט וענידתו תלויות תרבות ומהם היחסים בין היסטוריה מקומית לחוויה אישית ובין יצירה לשימוש בה. כל זה יוצג באמצעות איי פדים שיקרינו סרטים בהם מצולמים עשרה סטודנטים לצורפות בעת שהם מוציאים את התכשיט מהקופסה, מניחים אותו על השולחן ועונדים אותו כאקט אישי אינטימי".

'צווארון כחול לבן' היא תערוכתן של האוצרות טל אמית וליה שוורץ העוסקת בזיהוי פריטי אופנה ישראליים, האם יש כאלה, האם פריטים כאלה מבוססים על שורשים מקומיים ומה גורם לנו לזהות פריטי לבוש מסוימים כישראליים. כך, התערוכה עוסקת בפריטי לבוש ישראליים, באופנה הנובעת מהם ובחוויה המתלווה למפגש איתם, המושפעת מנקודת המבט הסובייקטיבית ומן המטען שנושא עמו הצופה. "ניסינו לבדוק אם יש מראה ישראלי שניתן לזהות ממרחק" אומר סער "לבסוף, הגענו להחלטה שנציג פריטים של מעצבים עכשוויים הנותנים את הפרשנות שלהם למראה ולאופנה הישראליים".