קטלוגיקה: המבקר שלנו דפדף באליס בארץ הפלאות גרסת הריטייל

אני אתחיל מהסוף –

אם מישהו, מאיזושהי סיבה תמוהה, היה אומר לי לבחור קטלוג אחד בלבד כדי לקחת איתי לאי בודד – כנראה שהאחרון של סלטי ((SELETTI, היה מוצא לו מקום של כבוד במזוודה. לא שיש לי כוונות לעשות רילוקיישן בקרוב. אבל אם כן, זה בטח לא יהיה לאי בודד. ובלי קשר, הסיכוי שמישהו מקרב הנודניקים שמקיפים אותי, יבקש ממני לבחור דווקא בקטלוג שאיתו אצטייד לטיסה ולא למשל ישאל מהו הכדור האנטי חרדתי שהכי עושה לי את זה – שואף לאפס. אז אפשר להירגע.

השבוע, קבלנו את מארז הקטלוגים המושקע מבית סלטי (נחליט שמעכשיו אני אכתוב את השם רק בעברית). אם צריך להגדיר את הקטלוג במשפט אחד, זה יהיה משהו כמו – אנדי וורהול פוגש את אמן הקיטש ניר הוד וביחד הם נותנים ב״אקסטזי״ כשהם מקשיבים ל'גרוב איז אין דה הארט' של להקת הדאנס האמריקאית Deee-Lite. מעניין מאוד התזמון שבו נחת הקטלוג במערכת. הקטלוג, שכולו הומאג׳ אחד גדול לאנדי (וורהל, כן) הגיע באותו השבוע שבו, אותו ה-אנדי כיכב בפרסומת הסופרבול של ברגר-קינג. אנחנו עוד נחזור להמבורגר הזה עוד מעט.

בקטלוג, ובכלל, סלטי משחקים על התפר שבין אומנות ועיצוב תחת הכותרת של ״עיצוב בהישג יד״. באמצעות סידרה של שיתופי פעולה, הם יוצרים קולקציה עשירה, הזויה, מצחיקה, אינטליגנטית וסקסית. כל אחד מהשותפים מקבל חוברת משלו, ככה שסך הכל קבלנו שבע חוברות מאוגדות במארז קרטון יפהפה וסולידי שממש לא מרמז על מה שבתוכו.

בין השותפים, ניתן למצוא את החברים מסטודיו JOB שיוצרים יחדיו את הסדרה BLOW שהסמליל שמלווה אותה הוא שפתיים בשרניות. מכיוון שבעקבות הטור הקודם שלי, ננזפתי קשות על שימוש במילים לא ראויות, לא תשמעו ממני אפילו ציוץ על הבננה שמתנוססת על השער ממש מתחת. הבננה, היא בעצם גוף תאורה שלגמרי מתכתב עם אותה קריקטורת בננה של אנדי – זו שהונצחה על עטיפת אלבום הבכורה של ה Velvet Underground. האגדה מספרת, שכל מי שרכש את האלבום כנער – בשלב כלשהו בחייו, היה חבר לפחות בלהקה אחת. מעניין מה זה אומר על מי שירכוש את גוף התאורה. אולי בשלב כלשהו הוא יהיה חבר ועד עובדי חברת החשמל? או אולי ישיר במקהלה של החברה…

דפדוף בין העמודים מרגיש כמו הזיית פופ-ארט, כמו פנטזיית אליס בארץ הפלאות, כשמכל עבר משוגרים אליך אייקונים פופיים: הנקניקייה וההמבורגר (אמרתי שהוא עוד יחזור) הפכו לרהיטי פאסט-פוד בעוד שלוח קליעה למטרה הפך לשטיח ומלפפון ועגבנייה לכריות. משפטים כמו ״עשוי מחיות מחמד ממוחזרות״ למשל, ו״מכיל עגבניות איטלקיות אמיתיות״, שמופיעים לאורך הקטלוג, רק מחזקים את רוח השטות שעוטפת את הכל.

בשלב מסוים' מופיע לו "פליקס – החתול הראשון בעולם, בעל העיניים שניתנות לעמעום״ (באנגלית, זה נשמע הרבה יותר טוב). החתול כולל, כמובן, שקע טעינת USB ממש מתחת לזנב. מעט למטה משם, כן כן, ממש שם – חבוי לו מתג ההפעלה המוזהב.

מאוריציו קאטלן ופיירפאולו פרארי המוטרפים מהמגזין הדו שנתי -Toilet Paper , סיפקו הצצה אל האזורים האפלים שבמעמקי מוחם היצירתי ותרמו גם הם מכישרונם – תרומה בדמות הדפסים המיושמים ככלי מיטה, שטיחים, כלי אוכל, מטריות, תיקים ובעצם מה לא. מאוד מעניין אותי לדעת, איך התבצע תהליך קבלת ההחלטות על שיתוף הפעולה הזה – אז בואו תזרמו איתי רגע עם העניין:

החברים לבית Toilet Paper מחליטים לייצר מרצ'נדייז ומתחילים סדרת פגישות עם בתי אופנה וריטייל שונים. במהלך הפגישה הראשונה, שולף פרארי (הצלם) את האימג׳ הראשון, נניח את זה שמראה ערימת נחשים ערסיים ומציע – ״אפשר לעשות מזה מצעים, מבדיקות שערכנו, יש לזה שוק מאוד גדול״. שקט שורר בחדר הישיבות… אימג׳ נוסף נזרק לחלל – פסטה בולונז, ״גם כאן, סקר שוק שערכנו בקרב צופי סיינפלד וחובבי ג׳ורג׳ קוסטנזה קובע שצירוף של סקס, אוכל וספורט עובד ממש טוב״. ״ספורט?״ שואל אחד הנוכחים בחדר בחשש – ״כן, אפשר להשלים את המראה עם כריות ביליארד״. דממה.

בסופו של דבר, זה פשוט עובד. קשה לי להסביר למה ומי בדיוק קהל היעד של המוצרים, אבל התוצאה הסופית פשוט מוצלחת. החוברת המציגה את שיתוף הפעולה עם דיזל למשל, מציגה אינטרפרטציות מתוחכמות לאביזרים בעלי אוריינטציה גברית מחוספסת: ארגזי תחמושת, קופסאות שימורי סרדינים, תיבות ברגים, קונוסים לסימון מפגע בכביש ושידות מתכת שנראות כאילו נלקחו ממחסן חלקי חילוף של מוסכים. כולם הופקו מחדש באמצעות חומרים מפתיעים כמו מלט, זכוכית וחרס כאקססוריז שימושיים לבית.

וככה נמשכת הרשימה עם עשרות פריטים ולא מעט סגנונות, שלכל אחד מאפיין צורני משלו וחוש הומור שנראה בהתחלה כבדיחה פרטית של היוצרים אבל בעצם קורץ לכולם. סרוויסים שנראים כאילו נשברו והודבקו מחדש בצורה חובבנית, חולדה אוחזת בנורה, פמוטי מסור חשמלי ובעצם מה לא. אחרי שנרגעים מעט מתחושת הסחרור, הכל פתאום נראה הגיוני וכמו בצורה גיאומטרית המורכבת מהרבה צורות זהות ניתן למצוא סדר בכל הסדרה (שנים שאני מחפש סיבה לשרבב את זה במשפט). באמת שמזמן לא נהניתי ככה. אני חייב לצאת יותר מהבית.

הקטלוג החדש של סלטי (SELETTI):
גודל: 21×27 ס״מ
משקל: חייב להתארגן על איזשהו כלי מדידה, מבטיח לשקול את הקטלוג הבא.
את מי אפשר להרשים איתו: הקטלוג פשוט נראה טוב על השולחן, ומבחר אפשרויות ה״שוויץ״ מאוד גדול. בגלל מבנה הלשוניות, המאפשרות שליפה מהירה של החוברת הרצויה, ניתן תוך שניות, להשתלב בכל שיחה ולנפנף ברפרנס מתאים תוך שימוש בביטוי "זה מזכיר לי … שראיתי משהו בקטלוג האחרון של SELETTI".