מיפן באהבה: המעצבת שמקפלת ומפיחה חיים בנייר- סטודיו צעיר להכיר!

שמעתם על יום האהבה היפני? היום חוגגים את הגרסה היפנית והלבנה ליום הולנטיינס. לכבוד המאורע אנחנו שמחים להכיר לכם את המעצבת הדר אלפסי שהשיקה קולקציה לבנה במיוחד, ושואפת לפאר את הנייר ואמנות האוריגמי.

מתי נולד הסטודיו ומה היה החלום?

"כשלמדתי בבית ספר למשחק, התחלתי לקפל קיפולי נייר כדי להעביר את הזמן בחזרות. למעשה זה היה קצת יותר דרמטי, במשך שבוע שלם הייתי צריכה לשתוק בשל בדיקה במיתרי הקול שהייתי צריכה לעבור. אכן שתקתי שבוע שלם, אבל אז גם התחלתי לדבר באמצעות הנייר. המחשבה להתחיל לעצב תכשיטים וחפצים לבית שכולם על טהרת האוריגמי, התחילה כמה שנים אחרי, מתוך רצון להנגיש את האוריגמי כמוצר, כמשהו שאפשר לקחת ולהתפאר בו".

כמה אומץ נדרש להתחיל סטודיו לבד?

"אפשר להגיד שקפצתי למים, בלי יותר מידי מחשבה על איך העסק צריך להיראות או מה אני רוצה להעביר הלאה. היה לי חשוב שאנשים יכירו את הדבר הזה שנקרא אוריגמי והאומץ הגיע מהבטן ומעוד כמה אנשים טובים במהלך הדרך. הפעם הראשונה שקיבלתי חשיפה בתקשורת על העסק עזרה לי להבין שיש כאן משהו ייחודי ומעניין, זה גם נתן לי את האומץ להמשיך".

מה הפרויקט הכי מגניב שעשית ואיך קיבלת אותו?

"צילמנו סרטון לקמפיין הבחירות של בנט, שלצערי לא יצא לאור בסוף, אבל זאת הייתה חוויה מאוד משמעותית באותו הזמן ולהמשך הדרך. התחלת משחק במגרש של הגדולים".

מה היה הפרויקט הראשון שלך ועל מה את מצטערת בו?

"בובות גרביים לבושות בבגדי אוריגמי שהכנתי עם חברה לסצנה בבית ספר למשחק ואני מצטערת שלא המשכנו עם זה למופע שלם".

מה החלום המקצועי הכי גדול שלך ומה את עושה היום כדי להגשים אותו?

"להמשיך לעשות את מה שאני עושה ולהגיע לכמה שיותר אנשים. הייתי שמחה להציג בגלריות ובמוזיאונים, להמשיך לפתח ולהריץ את המופע שלי, שגם הוא כולו מורכב מעולם האוריגמי וכמובן לשתף פעולה עם כל אדם שמוצא את החן בזה".

מה בחיים לא תעשי?

"אגזור נייר".

איזה יתרון יש לסטודיו צעיר על פני סטודיו ותיק?

"אני חושבת שהקורונה והסגרים עם כל המגבלות גם הביאו איתם המון אומץ ורצון לעשייה. המחשבה של 'סוף העולם הגיע', 'מה אני באמת רוצה לעשות עם החיים שלי', הביא איתה שטף יצירה וסוג של תנועה חדשה שיש בה משהו שלא מתחשבן יותר מידי, בעיניי זה יתרון".

מהו נאום המעלית שלך?

"ותודה להוריי שהביאוני עד הלום".

את מי את מעריצה?

"מרינה אברמוביץ, קל. בלימודי משחק, עוד חלמתי להיות הגרסה הישראלית שלה, אבל החלטתי שאני בניגוד אליה, צריכה גם גבולות, שזה מסתדר עם אמנות האוריגמי".

צבע, חומר או מהות, מי הכי חשוב ומי הכי פחות?

"מהות, מהות, מהות או כמו שאני אוהבת להגיד – להפיח חיים בנייר. בסוף, הנייר צריך לרגש, זאת המטרה וכל האמצעים כשרים. בלי המהות הנייר נשאר רק נייר, אבל כמובן שגם רק נייר זה הדבר הכי יפה שיש ורצוי עם הדפס. אני עיוורת צבעים (אבל ממש קצת), מה שלפעמים מקשה עליי קצת בעבודה, אבל זאת כנראה הדרך גם לצאת יותר יצירתית".

מיהו הלקוח החלומי?

"אחד שנותן לך לפרוש כנפיים, אבל גם יודע לתת משלו. תהליך יצירה משותף, אחד מפרה את השנייה וכמובן כל לקוח שמבין שאוריגמי זה עבודת יד והתשלום בהתאם".

מה החלק האהוב עלייך ביותר בתהליך העבודה?

"המוצר המוגמר, חד משמעית. אני מפיקה הנאה גם משעות על גבי שעות של קיפול נייר, אבל תמיד זה מלווה בלחץ עד שרואים את התמונה השלמה. כמובן גם השלב של המחיאות כפיים, קשה מאוד בלי זה, אני מכורה".

מה הכי היית רוצה שנדע על הסטודיו שלך?

"שאני גם מלמדת; סדנאות, בתי ספר, רק תזמינו. השאיפה היא להפיץ את התורה וכמה שיותר, מותאם לכל גיל ושמחה".

תארי את הסטודיו במשפט בן 6 מילים בדיוק

"תאהב אותי מקופלת בדיוק כמו שאני".

מוזמנים להציץ בחשבון האינסטגרם של אלפסי ולגלות אילו דברים מדהימים אפשר לעשות עם דף נייר פשוט והרבה יצירתיות.