עם גישה בת קיימא, פטריציה מורוסו, המנהלת האמנותית של המותג האייקוני, מספרת לנו על ההיסטוריה המשפחתית, הקריירה בצל התעשייה הגברית וחושפת את המשך השושלת
מותג העל האיטלקי 'מורוסו' עם הפנים אל העתיד
מותג העל 'מורוסו' משלב את מלאכת היד האיטלקית העילית עם ייצור תעשייתי ומייצר אובייקטים עם השפעות תרבותיות שונות. שיתופי הפעולה עם אדריכלים ומעצבים בין-לאומיים מובילים, מולידים קולקציות מגוונות, שמצליחות באותה העת לשמור על זהותו של המותג והקו הקוהרנטי שלו. בשבוע העיצוב האיטלקי האחרון, זכינו לשבת לריאיון עם פטריציה מורוסו האגדית, דור שני למייסדים, שמכהנת היום כמנהלת האמנותית ואחראית על לא מעט מן המהלכים והחידושים שהחברה עברה במרוצת השנים.
מורוסו היא חברה משפחתית והשנה אתם מציינים 70 שנה להקמתה. איך הכל התחיל?
"ההורים שלי ייסדו את החברה בגיל מאוד צעיר, כשהיו כבני עשרים בלבד. היה להם חלום גדול, הם היו צעירים אבל כבר היו מקצוענים בתחומם, בניית ספות. הם החליטו להקים עסק משלהם, שני אנשים מופלאים ואמיצים, ללא כסף, ביקשו הלוואה מהבנק והקימו את החברה בשנת 1952, תקופה לא פשוטה באיטליה. בשמונה שנים בלבד, ייסדו את החברה כפי שהיא היום, לא סדנת מלאכת יד, אלא תעשייה קטנה, עם כל הייצור הטיפוסי של התעשייה, הידע והבקיאות האיטלקיים. הם רצו לגדול ועד שנות השמונים הם הלכו והתרחבו, החל משנות השישים הם עבדו לצד אדריכלים צעירים ובהמשך, ביקשו מאחי וממני להצטרף ולקחת חלק בחברה".
וזה משהו שרצית בזמנו?
"בהתחלה לא, רציתי לעשות דברים אחרים. אני למדתי אמנות וחשבתי שזה הייעוד שלי. באותה התקופה היה משבר גדול באיטליה והם שאפו לשמור על החברה שתמשיך לתפקד כעסק משפחתי. הסכמתי לבקשתם, אבל בחרתי לנתב את זה בדרך שלי. הייתי אז סטודנטית לאמנות ורציתי להמשיך ולשמור את היצירתיות במסגרת התפקיד שלי. החלום שלי היה להיות אוצרת בגלריה או במוזיאון, למדתי למטרה הזו".
ספרי לנו, איך זה היה להיות אישה בזמנו בתעשייה?
"היה מאוד קשה. הייתי לבד, בחברה היו רק גברים מבוגרים, גם בצד המעצבים והאדריכלים. אני לא לוחמת, אבל אני עושה את הדברים בדרך שלי. בזמנו, עבדתי על קולקציות ניסיוניות שלרבים בעולם העיצוב היו נראה מעט משונות. זאת הייתה הזדמנות לא להתפשר ולעשות משהו שונה. יום אחד, בשנת 1998, פגשתי את פטרישיה אורקיולה ומייד הבנתי שאיתה אוכל לעשות משהו חדש, לא רק קולקציית עיצוב יפה, אלא אחת שמדייקת את מקומה בשוק, ערבוב של עיצוב אוונגרדי אבל עדיין שיווקי. זה היה שינוי גדול עבורי, איתה התחלתי לייצר סופסוף פרויקטי עיצוב שהם גם מסחריים והפכנו לחברה מוכוונת עיצוב לחלוטין. עם פטרישיה מצאנו דרך ייחודית שהיא הדרך שלנו, עד היום כל פרויקט, מורכב או פשוט, הוא פרויקט עיצוב. זה אומר שלכל דבר יש סיבה וצריך לדעת לאן ואיך אתה הולך".
אתם עובדים עם מעצבים ואדריכלים שונים, יחד עם זאת מצליחים לשמור על טביעת האצבע בין העיצובים השונים. איך את מובילה אותם בתהליך היצירה בדרך שאת רואה לנכון עבור מורוסו?
"אני נמשכת לאדם, לחומר האנושי. אני מרגישה מיד אם הכישרון נוכח ואני ממש נמשכת לכישרון של אנשים. בעקבות זאת והרעיון של מישהו, אני מנסה להיות הכלי של הייצור, להבין את הקונספט, את הרעיון, את החלום ומה אפשר לעשות איתו".
איך מתנהלת אותה התקשורת עם המעצבים?
"זה יכול להיות בדרכים שונות. למשל, אחד החברים הראשונים שלי היה רון ארד, התחלנו לעבוד יחד ב-1988 וכשפגשתי אותו ידעתי שזה חבר לכל החיים. הוא סוג של אמן בעיני, פסל, שרגיש לנפחים. אני לא אומרת לו מה לעשות, אני יכולה דבר איתו על הרעיון החדש, לראות אם יש אפשרות לתרגם אובייקט אמנותי ולהפוך אותו לאובייקט ממשי ופונקציונאלי. בקולקציה הראשונה שעשינו יחד לדוגמה, תרגמנו את השפה שלו, את עבודות המתכת הפיסוליות שעשה בזמנו למשהו יותר רך וישים. כשצריך לתרגם משהו משפה אחת לשנייה, אתה צריך מילים מסוימות, דקדוק נכון, הכל צריך להיות מדויק. מצאנו את החומרים, הדרך לייצר, הצבעים שיש להם משמעות וכל הצבעים שלו חזקים וגבריים. כל אחד שונה ומה שאני אוהבת בחיים זו האפשרות שהמגוון יעבוד יחד, זו דרך החיים שלי. אני מנסה לבחור דברים שונים ורחוקים אחד מהשני ברעיונות, בייצור, באנשים, שיחיו יחד בהרמוניה. זה המפתח, כמו הרכבת זר פרחים, היופי שלו הוא בשילובים".
כתבות קשורות בתחום
בין הפריטים החדשים שהוצגו במהלך היריד, הקולקציה של הצמד השוודי Front, מערכת ישיבה מינימליסטית ונקייה, שמזכירה ישיבה על אבנים טבעיות. "אני מביאה פיסת טבע, מקורה באבן שסרקנו ובעלת טקסטורה תלת ממדית, מרגישים את זה, מבלי להסביר אנשים מבינים, זה אובייקט טבעי וזה יפה כמו בטבע. זה גם מסחרי מהסיבה שזה לא רק פריט נוח לבית, אלא הוא לוקח אותך למסע, משרה שמחה ונותן לך הרגשה שאתה יושב על סלע רך ונעים למגע".
הקולקציה החדשה חוזרת לשורשים ולאדמה, היא יותר מינימלית ומנסה למצוא את הדברים הבסיסיים שגורמים לנו לנשום ולהרגיש. ספרי לנו קצת על הגישה הזו.
"זמנים משתנים וצריך להרגיש מה באוויר, להיות חלק מהרגע העכשווי. אני לא אוהבת להישאר בעבר, אני חושבת שהעתיד מעניין, אבל צריך שיהיו לו שורשים בהווה. אנחנו מנסים לחזות את העתיד, אבל להרגיש את ההווה זה הכי חשוב. כיום אנחנו חיים בזמנים קשים, הבעיה הראשונה היא הפלנטה שלנו בה אנחנו חיים ביחד ובשלום ומנסים לשמור עליה. אם כל אחד בסיפור שאנחנו יוצרים ינסה לעשות את הכי טוב למען כדור הארץ, אולי דברים יוכלו להשתנות. השנה, אחרי שנתיים שלא הצגנו ביריד, היה לנו הרבה זמן לחשוב וביקשנו מהספקים שלנו לשנות את החומרים, להפוך אותם ליותר ברי קיימא. הפרויקט של פטרישיה אורקיולה הוא דוגמה לפרויקט הכי ידידותי לסביבה שהצלחנו לייצר כרגע. הבדים עשויים פוליאסטר ממוחזר, הכל נעשה ללא דבק, צורה פשוטה שמאפשרת פריקה קלה. עד לפני שנתיים הפריטים לא היו ניתנים למחזור, הם היו עשויים פוליוריטן, שמגיע מכימיקלים והיה מורכב ישירות על המתכת. היום ישנם שלוש שכבות של חומרים שניתנים להסרה בקלות מהמבנה המתכתי ואת כולם ניתן למחזר".
האם זה ישפיע על קולקציות נוספות?
"לתצוגה למשל רצינו להשתמש בחומרים של הקולקציה של פטרישיה, חומר העשוי פסולת, שאריות טקסטיל בכבישה וממנו מייצרים חומר נהדר לבנייה ולפנים. בדרך כלל נותרים הרים של פסולת של כל התעשייה של היריד בחניון מאחורי הביתנים, בצורה הזו כל החומרים בסוף חוזרים לשוודיה למחזור".
לאורך כל הריאיון ישבה לצידה של פטרישיה בתה הצעירה, המרשימה והיפה אמינה גאיה ועזרה לה מדי פעם בתרגום. השאלה הבאה הופנתה אליה והייתה מתבקשת אבל לא היינו מוכנים לכריזמה הענקית שלה ששטפה אותנו. כנציגת הדור הבא, איך את רואה את עתידה של החברה?
"אפשר כבר לראות בקולקציה שמשיקים השנה, שהחברה לא מפחדת משינוים, לעשות דברים חדשים וניסיוניים. ככה אני רואה את עתידה של החברה, שמתאימה את עצמה לזמננו ואני חושבת שזה מהותי וזה המפתח לצאת מהבלגן הזה, זו הדרך היחידה למצוא פתרון. זו רק ההתחלה ויש כמובן עוד דרך ארוכה".
השנה, ביריד, ראינו תופעה מצערת של חזרתיות בין הביתנים השונים, כאילו האינסטגרם השפיע והשתלט על כולם. מה את חושבת על זה?
"בכל התעשיות, אופנה או עיצוב, יש מיקרו טרנדים ומי שעוקב אחריהם פשוט מאבד את הזהות של עצמו. עכשיו אנשים אוהבים את זה, אבל מה יהיה עוד שנה או עוד שנתיים? האם זה פריט נצחי? זו שאלה שאנשים צריכים לשאול את עצמם. זה אחד הדברים שאני מעריכה ב'מורוסו', אמי אמרה זאת לפני, היא תמיד הולכת בדרך שלה ולא אכפת לה מהדברים מסביב. אני חושבת שהמפתח הוא שמירה על זהות מהותית, כמו ההבנה שזמנים משתנים ויצירת דברים חדשים ושונים. להבין מה יהיה נצחי ולא מה שפופולרי בלבד".
נראה שמצפה עתיד גדול ל'מורוסו', מעסק משפחתי, שהפך למותג על, תעשייה שלמה שגם אחרי שבעה עשורים ממשיכה לחדש, להתעדכן ולהפתיע.
רוצים להתעדכן בכל פעם שעולה כתבה? עקבו אחרינו באינסטגרם.
אולי יעניין אותך גם...
