לכל אחד יש את ה- guilty pleasure שלו. אצלי, זה פריטי עיצוב ולבוש במהדורה מוגבלת. למרות המכניזם השיווקי המסתתר מאחורי המונח, שאגב גם ידוע לי מראש, אני באמת מאמינה שמדובר בעיצובים המבטאים איכות, חדשנות ונדירות ומי שמחזיק בהם יש בו את הרצון להיות יחיד ומיוחד.
מהדורה מוגבלת | טור אישי – כלנית סגל
השימוש השיווקי הגובר ב- Limited Edition הפך מוכר וידוע. להיכן שלא תביטו, תפגשו את המונח הזה. רק לאחרונה, השיק בית העיצוב Fornasetti סדרת כלים במהדורה מוגבלת כמחווה לאופרה 'דון ג'ובאני', אחת מיצירות המופת של מוצרט. מתחום האופנה, ועם זאת בעולם העיצוב, השיק המותג UNIQLO קולקציית בגדים ואביזרים כמחווה לאיקונוגרפיה הייחודית של בני הזוג צ'ארלס וריי אימס והיריעה קצרה מלהכיל.
אז מה בעצם הופך ייצור מסוים למהדורה מוגבלת? האם מדובר רק בחזקת הגבלה מלאכותית של מעצב או יצרן שקובעים מראש את מספר העותקים?
הביקורת על ייצור במהדורה מוגבלת, מנומקת בעיקר כתירוץ עבור חברות שחוששות שתמהיל מוצרים לא מגוון יוביל לחפש ריגושים אצל המתחרות. לכן, הן מייצרות את אותה הגברת בשינוי אדרת. ואם כבר תירוץ, לא אחת נמתחת ביקורת כלפי החברות המייצרות על כך שהן משתמשות בצרכנים בכמעין קבוצת מיקוד גדולה כך שתוכלנה לגנוז מוצר מבלי להודות בכישלון כלשהו.
לדעתי, טענות אלו יפות לעולם היין והקולינריה. אם כי גם פה "ביקורת" היא מילה גסה. תראו מה עשתה כעת נוטלה שהשיקה שבע מיליון גרסאות צבעוניות שונות לצנצנת הזכוכית האיקונית שלה (Nutella unica). בעולם האמנות, לעומת זה, חותם האמן על כל אחד מהעותקים כהוכחה למקוריותם ודי בכך כדי לתייג אותם כנדירים ולהעניק למחזיקים בהם סמל סטטוס.
אך מה קורה בעולם העיצוב, האם מהדורות מוגבלות מיועדות רק לאספנים? אז זהו שלא. וזה מה שכל כך יפה. עולם העיצוב חוגג עם מהדורות מוגבלות במטרה, למשל, לציין אירוע מסוים. כמו התגייסותם של עשרות אמנים, אדריכלים ומעצבים צרפתים להעניק פרשנות עיצובית מחודשת לכיסא המאסטרס שעיצב פיליפ סטארק לחברת Kartell. ההכנסות מאותה מהדורה מוגבלת נתרמו לטובת חקר האלצהיימר. דוגמה נוספת היא חברת Cassina שהחליטה להחיות אייקון מהעבר כשחברה ללואי ויטון ויחד עיצבו מהדורה מוגבלת של אלף יחידות מהשזלונג האייקוני LC4 לרגל ציון יום השנה המאה ועשר להולדתה של האדריכלית והמעצבת הצרפתייה, שרלוט פריאנד. כך, מתאפשר למעצבים לשחק על הגבול הדק שבו הופכות סדרות אלה ליצירת אמנות שימושית.
המונח 'מהדורה מוגבלת' נושא עמו גם סוג של דחיפות המתורגמת לסדרת פריטים שלא תהיה זמינה בשוק לאורך זמן. למרות שמדובר בדחיפות מלאכותית, העובדה שמספר הפריטים בה הוא סופי ומסוים היא זו שהופכת את המהדורה המוגבלת לכל כך נחשקת בעיני.
לטעמי, סצנת המהדורה המוגבלת עברה תהליך יסודי של התבגרות שכן היא פונה בעיקר לקהל לקוחות תרבותי ואנין. קהל שמבין שמאחורי אותה אסטרטגיית שיווק מסתתרת גם פילוסופיית יצור שונה, הבאה לידי ביטוי לא רק באריזה נבדלת, במספור הפריטים ובהבטחה לצרכן שיצור הסדרה לא יחזור על עצמו, אלא גם בתרבות עיצוב שאיננה בגדר מותרות אלא בגדר פריחת התרבות.