כתום זה השחור החדש או סנדרום ניו יורק ועיצוב טקסטיל

אני חייב להתחיל בשם המותג שלך. מה זה 'תומה בלום'?

"תומה, הוא הכינוי שלי מהצבא וכולם קוראים לי ככה מאז. ובלום, הוא שם שהמצאתי בזמן הלימודים בשנקר וידעתי שאשתמש בו בעתיד. במשך שנים, חלמתי שאהיה מעצבת עצמאית ויהיה לי מותג משלי. כשסיימתי את הלימודים בשנקר בהתמחות עיצוב טקסטיל, היה לי ברור שאשלב בין השמות וזה מה שבאמת קרה".

לא רשומים לניוזלטר של LEGIT? זה בדיוק הזמן להקליק

שתי אהבות

עכשיו, כשפתרנו את עניין השם, מתי בעצם הגעת לני יורק ומה בעצם את עושה כאן?

"הגעתי לפני שנה וחצי, באוגוסט 2018, והקמתי את הסטודיו שלי שמתמחה בכל סוגי הטקסטיל".

למה דווקא בניו יורק?

"עברתי לעיר עם בת זוגתי, שנהב, שלומדת כאן לתואר השני באוניברסיטת קולומביה. ניו יורק, היא עיר מדהימה ומלאה בהזדמנויות. מנהטן, תמיד הייתה מבחינתי יעד שצריך לחוות ולחיות בו אז יוצא שבעצם אני חיה את החלום".

ואיך משתלבים הסטודיו והבית?

"הסטודיו, משתלט על חלקים גדולים מהבית שלנו כך שלשנהב מגיע פרס נובל שהיא מכילה את זה". 

טקסטיל טבעוני

מה הסטודיו עושה?

"הסטודיו הוא המקום בו אני יוצרת טקסטיל, אבל אני פתוחה לכל תחום הקריאייטיב ונותנת גם שירותים מסחריים של עיצוב טקסטיל. אני עובדת יחד ומול חברות אופנה ובמקביל, אני יוצרת את האומנות ויצירות הטקסטיל שלי. כרגע, אני מתמקדת בקולקציית שטיחי קיר הנמצאת בהתהוות. הקולקציה, 'טוטם', שואבת השראה מקמעות מזל של התרבות הילידית אמריקאית, כשכל שטיח הוא הפשטה של חיה אחרת". 

איך את משלבת בין אמנות למסחר?

"אני חושבת שמעצב הוא מעצב. ככזו, אני יכולה לעשות כל דבר שלקוח מבקש או רוצה. אני נהנית לעבוד על שני העולמות. כך או כך, הכל מתחיל בעבודת יד שאני מתרגמת בהמשך לעבודת מחשב. אבל אני לגמרי בן אדם של ללכלך את הידיים ולשחק עם האומנות שלי פיזית".

באלו חומרים את משתמשת?

"אני לא עושה שימוש בצמר מטעמי טבעונות והגנה על בעלי חיים. מהסיבה הזו, יש לי בסטודיו רק מוצרים טבעיים וחומרים כמו במבוק, כותנה, פשתן ובדים סינטטיים".

לספר לסבתא

איך התחיל בעצם סיפור האהבה שלך עם הטקסטיל?

"ספגתי את האהבה לטקסטיל בבית. גדלתי עם זה. סבתא שלי, הייתה אמנית רב תחומית והיה לה סטודיו ענק עם נול שבו נחשפתי לעולם הטקסטיל לראשונה. ביליתי המון שבתות אצל סבתא בסטודיו. היינו רוקמות ויוצרות ביחד, כך שהמשיכה שלי הייתה טבעית מגיל צעיר. כל החיים הייתי ילדה יוצרת וכשהגיע הרגע, ההורים לחצו עלי לעשות תואר. לי היה ברור שאלמד משהו שקשור לאומנות ועיצוב. לקח זמן עד שסבא שלי שכנע את ההורים שזה בסדר שאהיה אמנית. לא ראיתי את עצמי הולכת להיות מעצבת גרפית, ועיצוב טקסטיל הייתה הבחירה המושלמת עבורי".

שפה בכתום

כשאת חושבת על טקסטיל, מרקמים ודוגמאות מה הקונוטציות שלך?
"זאת השפה שלי ואמצעי הביטוי הראשון שלי כאמנית. אני לא מילולית בחיים כמו שאני יוצרת. קל לי יותר לבטא את עצמי במרקמים, דוגמאות ובדים שנותנים לאדם גם תחושה פיזית מסוימת".

ומה לגבי צבעים וגוונים? מה הצבע האהוב עליך?
"כתום זה הצבע האהוב עלי. לא בכדי השם שלי הוא חלק מהצבע. אני תמיד מתחילה עיצוב בצבעי כתום וצהוב ומתקדמת משם, גם אם הם לא יהיו בתוצאה הסופית. אני מאוהבת ועובדת עם צבעים ובכלל, אני בן אדם מאוד צבעוני, אבל לא בלבוש שלי. שוחים לי כל כך הרבה צבעים בתוך הראש, שאני לא מסוגלת ללבוש צבע. חייבת לאזן אותם עם בגדים בשחור לבן ולכן הארון שלי מורכב רק מפריטים מונוכרומטיים".

מתרגמת השראות

מהם מקורות ההשראה שלך?

"הם מתחילים בתולדות האומנות ובהיסטוריה של האומנות, אבל מגיעים גם ממנהטן. אני שואבת השראה מדברים שאני נתקלת ורואה ברחבי העיר, מצלמת ומעבירה ליצירות בטקסטיל. ראיתי למשל נחל קטן שעובר ליד הבית שלנו, או שמורת ציפורים ומפל בסנטרל פארק. אלו הם דברים שונים מאוד ממה שחוויתי בישראל. פשוט תרגמתי אותם לסדרת פרינטים שעיצבתי בשם 'נוודות'.

"הקולקציה הזו, היא הזמנה למסע. נוודות היא חיפוש מתמיד אחר הרפתקאות והיא מגלמת בתוכה תשוקה לחיפוש, גילוי וסקרנות אין סופית. הקולקציה, מלאת הדוגמאות והמרקמים, מציגה את המחקר המתמשך שלי בצבעים ובצורות, ובוחנת יחסים בין גריד ופאטרן בעיצוב טקסטיל". 

סינדרום ניו יורק

מה הכי מגניב בעיר?
"אני מאלה שאוהבים כל דבר בעיר. יש לי סינדרום ירושלים רק לניו יורק. כל הקלישאות והסיפורים על העיר הזאת נכונים ומעניינים אותי. אנשים שפוגשים ברחוב, ההיסטוריה של העיר והיצירתיות שיש פה מכל מקום".

מה האוכל האמריקאי שאת הכי אוהבת?
"אני שונאת אוכל אמריקאי, פשוט לא מתחברת אליו. תכלס, אין על האוכל של אמא שלי".

מסעדה, בית קפה, בר אהוב בניו יורק?
"אני מאוהבת במסעדה קוראנית טבעונית מושלמת שנקראת Hangawi. היא יקרה אבל שווה את זה מאוד, מומלצת בחום".

מופע, הצגה, אירוע מדהימים בעיר?

"אני הכי פריק ברודווי שיש. אני הולכת לכל מיוזיקל שיש בעיר. אבל 'אלאדין' מבחינתי היא ההצגה המנצחת. אני בטוחה שאחזור לעצב תלבושות לתיאטרון כי זה קורץ לי".

לא מפחדת

למה את מתגעגעת בארץ?

"ללחמניה של הסופר בשקל עם פרוסת גבינה צהובה של 'עמק', ויטמינצ'יק לימון ופתיבר של 'אסם'. נשמע מצחיק, אבל אין את זה במנהטן וזה געגוע אמיתי. כל מי שמגיע לישון אצלנו בדירה, יודע שהוא צריך להביא את זה מהארץ כעמלת לינה. זה טעם של בית ואי אפשר להסביר את זה".

מה את חולמת להיות כשתהיי גדולה?
"אני לא מאמינה בלחכות שאהיה גדולה. אני בוחרת להגשים את החלומות שלי עכשיו. אני אמנית ומעצבת, וזה מה שאני רוצה לעשות גם כשאהיה גדולה. זה כל כך פשוט בעיני, שאתה עושה מה שאתה רוצה, נועדת ואוהב לעשות. למה לא בעצם?"

ומסר לאומה?

"אל תפחדו ללכת אחרי החלומות שלכם ואל תחכו לפנסיה. נראה לי מאוד מוזר לבזבז 40 שנה ולעשות משהו שלא בא לי עליו. היה לי מובן ,מגיל צעיר, שאני רוצה ללכת אחרי החלומות שלי וליצור את המציאות שטובה לי. זה עושה את החיים נפלאים. סוג של קלישאה אבל הכי נכונה בעולם".

יוגב עטון הוא מעצב פנים המתגורר בניו יורק.