חזון, חדשנות ואסתטיקה: מעצב העל הבריטי עטור הפרסים בריאיון מיוחד

"אני מרגיש יותר מעצב של המאה ה-21 מאשר מעצב של המאה ה-20" אומר לנו לבגרוב בתחילת הריאיון, "אני אומר את זה כי העבודה שלי התפתחה מהאנלוגי לדיגיטלי ולאורך כל הדרך שהיא עשתה, ניסיתי כל הזמן לערב אותה עם הזמן בו היא פותחה. למרות זאת, מתחת לפני השטח נמצא סט העקרונות שלי שממשיך להוביל את היצירה." הוא מסביר.

בין עיצוב פשוט ויעיל, חיוניות אורגנית וצורות ללא רבב, התאמה חומרית וכוחות טבע, מעצב העל הבריטי רוס לבגרוב מוצא את הדרך להמשיך להיות רלוונטי כבר ארבעה עשורים, לכן אין זה פלא, שהוא מרגיש שהוא בכלל שייך לעתיד. החשיבה העיצובית, העניין בטכנולוגיה וחדשנות, העיסוק בקיימות והחשיבה העתידנית שכל כך מאפיינים אותו, מאירים לו את הדרך.

התרגיל השיווקי שהפך לכישלון

לבגרוב, מעצב מוביל בכל קנה מידה, שעבד בחברות הגדולות ביותר ועיצב אייקונים בלתי מעורערים, מצליח להפתיע אותנו בריאיון. נטול גינונים ואגו, מסביר פנים גם אם מרחוק ועונה בכנות שלא פוגשים כל יום "Ergo collection שיצרתי עם נטוצי היתה כישלון." הוא אומר על אחד הפרויקטים הגדולים שלו שראו אור לאחרונה.

כשאנחנו מתעניינות בתשובה התמוהה הזו, הוא מסביר "כפי שחשדתי מלכתחילה זה היה רק תרגיל שיווקי עם מחויבות חלשה מאוד מצד החברה, להיגיון ולעקרונות של הפרויקט. לאורך הקריירה שלי תמיד הייתי מודע לנושא הקיימות שלקח חלק גדול בפרויקט הזה. כשהזדמנות חדשה נוצרת, בעקבות חומר חדש או התפתחות טכנולוגיות, אני מתחיל לקחת חלק פעיל בקידומו וכך היה גם פה.

"מאז הניסיון הזה, ההתמקדות שלי היא בלמצוא את האיזון שבין עבודות מסחריות שאנחנו עושים לבין המחקרים הפנימיים שאנחנו מנהלים בהם אנחנו עסוקים בחציית גבולות למציאת איקונוגרפיה אסתטית חדשה.

"זה לא כל כך פשטני במציאות כמו שזה אצלי בראש" הוא אומר, "אצלי המוח כבר מחבר ועובר דרך התחומים, מאדריכלות לתחבורה, לאימפקט הרגשי על הנפש, החומרים הנדרשים והטכנולוגיה. היצירה תמיד מדברת על להיות חלק מהרגע, למזג את חלקיקי הרעיונות לצורה שלמה."

המחשבים הראשוניים של אפל והווקמן של סוני

רוס לבגרוב נולד בסוף שנות החמישים בקרדיף, וויילס. הוא סיים את לימודיו לתואר הראשון בעיצוב תעשייתי ב Manchester Polytechnic והמשיך ללימודי תואר שני ב Royal College of Art אותם סיים ב-1983. בתחילת שנות ה-80, לפני סיום לימודיו ב RCA הוא החל לעבוד כמעצב ב Frog Design, שם עיצב מחדש את הווקמן עבור סוני ומחשבים ראשוניים לאפל.

בהמשך, עבר לפריז כיועץ לחברת Knoll והוזמן לייעץ לחברות נוספות ביניהן לואי ויטון, הרמס ודופונט. עם חזרתו ללונדון ב-1986 הוא כבר הספיק להשלים פרויקטים לקרטל, קפליני, מורוסו, פיג'ו, איסי מיאקה, ויטרה, מוטורולה ועוד ועוד.

איך היית מתאר את אסתטיקת העיצוב שלך? עד כמה חשוב לך הנושא הפיסולי?

"שאלה טובה. אני שואל את עצמי למה אני מרגיש כזו משיכה עצומה מפסל דומם של טוני קראג (Tony Cragg) או אניש קאפור (Anish Kapoor), או נדהם מההיגיון והיופי של חרקים או כל דבר ביולוגי אחר. אני חושבת שזה בגלל שהחלק המסחרי במוצרים שמנסה להפוך אותם לנגישים גלובלית, 'מטמטם' את אותם מוצרים, הופך אותם לטיפשים. דברים ואפילו בני אדם שמייצגים תועלת בלבד לעולם לא יהיו נחשקים."

אז איפה זה עומד מול עיצוב מינימליסטי כמו של מוצרי אפל לדוגמא?

"זה בסדר אם ההפחתה של ה'עיצוב' מובילה לאייפון למשל, בגלל החינניות והיופי של המוצר אבל באופן כללי, למוצרים חסרה ההשקעה האינטלקטואלית שיש באמנות, זו שעוסקת בלאתגר את האפשרויות החושיות של החיים. העבודה שלי מהרגע הראשון, לפני יותר מארבעים שנה, התכוונה לגלות יותר מאת סך חלקי היצירה, אני רוצה למצוא מימדים וצורות חדשות שבנוכחותם מניעים אותנו מבפנים."

החלומות של רוס לבגרוב נמצאים בחלל

אילו דברים לאחרונה נתנו לך השראה ליצירה?

"אני מסוקרן מאוד מהאסתטיקה של החלל באופן כללי ולכן ההשקה של SPACEX היתה מאין התגלות עבורי. פתאום החליפות היו קלות משקל ומעוצבות, הקסדות מודרניות לחלוטין והממשק על מסכי מגע ענקיים. למעשה הם פנו אליי לפני 3 שנים כדי שאקח על עצמי את תפקיד מנהל העיצוב של הפרויקט ומה שהם הציגו לי וחוויתי כבר אז שם בלוס אנג'לס היה עוצר נשימה."

זה אכן פרויקט מאוד מתקדם מאוד בחשיבה שלו, מה היה הדבר שעצר את נשימתך?

"החומרים הכי מתקדמים, הייצור הכי מתקדם וגם, הרוח הקולקטיבית של ההרפתקנות והחדשנות שהייתה לאנשים ולפרויקט זה משהו שלא ראיתי לפני. האובייקט היחיד שהיה שם שלא היה חלק מ SPECEX היו בערך 250 כיסאות המגנזיום GO שעיצבתי, מאחורי קיר זכוכית ענק בחדר האוכל שלהם."

"השפעה נוספת שמעסיקה אותי לאחרונה היא עבודתו של הצלם אד בורטינסקי, שהשתמש בתקופה הזו כדי לבחון מחדש את עומק שדה הצילום ואיך אנחנו תופסים שכבות של דימויים מורכבים."

והדברים האלה מתרגמים לפרויקטים שלך בהווה?

"באופן כללי בתקופה האחרונה אני מתמקד בתחומי הטכנולוגיה. אני עובד עם סטודיו NAGAMI הספרדי על מיצב שיודפס בתלת ממד עבור FUTURELAB בשנזן, במקביל לפרויקט אחר עם חברת HYPERGANIC במינכן שיאתגר את מערכת היחסים בין תוכנה ותכנות להדפסת תלת ממד. חלק מהפיתוחים האלה הוטמעו גם בקולקציית הבישום F1 שלי שהיא יישום מסחרי בשיתוף פעולה עם Carbon 3D בגרמניה, בניסיון להשפיע על התחום ולשנות את העלויות."

בין שמורה אקולוגית בפורטוגל לסטארט אפ בניו יורק

עם פרוץ המגפה במרץ האחרון, לבגרוב שמחזיק סטודיו בלונדון החל לעבוד מידית מרחוק. זמן לא רב לאחר מכן הוא מצא את עצמו בשמורה אקולוגית בפורטוגל Reserva Alecrim שנוסדה על ידי חבר קרוב. הוא בילה שם שלושה חודשים, בוחן את החיים והעבודה מרחוק, משקיע זמן וטיפול בכושר הפיזי והמנטלי ובפיתוח פרויקטים משלו במימון עצמי.

הוא עבד על העיצוב של FOAM, בית קל משקל ומבודד עשוי חומר מוקצף כפרויקט אישי שלו ובמקביל המשיך לפתח את הסטארט אפ שלו בניו יורק FUTUREAIR המנתר את איכות האוויר וכמות הזיהום, סדרת אוזניות חדשה ל KEF Acoustics שתושק השנה ועיצוב אריזות MAMEHA, מותג טיפוח אורגני חדש שכבר הספיק להגיע לשלבים אחרונים ב DEZEEN award.

שינית משהו ביצירה שלך בעקבות המגפה העולמית?

"כן, בעיקר בעניין הפוקוס שלי. אני מחפש כל הזמן את האיזון שבין עיצוב טכנולוגיה חדשנית ומהפכנית לבין פיסול ויצירת צורות. זה תמיד הדיאלוג הפנימי שמתחולל בתוכי כדי שלא אאבד את הערכים שאני שם בראשוניות שבחפצים, בפשטות שפשוט מזיזה לנו את הנשמה."

דברים הולכים להשתנות פה, בצורה דרסטית

איך אתה חושב שכל הדבר הזה ישפיע על סצנת העיצוב והאדריכלות?

"באופן אישי אני אף פעם לא מגיב יתר על המידה, אני נותן לאבק לשקוע עד שאני יכול לנסח את דעתי בנושא. כרגע התגובה דיי ברורה לי ואפילו בנאלית, העקרונות שלי לעיצוב תמיד היו סביב אקולוגיה, שינויי אקלים, שימוש במשאבים, כלכלת מוצרים, פילוסופיה ממוקדת כדור הארץ. אני חושב שמשרדים הם לא אנושיים. הרעיון של תנועה בתוך ערים, בצפיפות כאילו היינו סרדינים, אין בזה שום דבר הגיוני, כמו גם רמת הזיהום במרכזי הערים, אני מאמין שיש דרכים חלופיות לחיות ולנהל חיים תרבותיים, בריאות יותר וגם יעילות יותר."

"הסטודיו שלי הוא חללית שיכולה להיות בכל מקום, אני לא עובד במדינה מסוימת, אני קיים דיגיטלית בכל מקום. אני לא חלק מסצנה כזו או אחרת, אני חלק מהעולם הגלובלי האינסופי."

מה יהיה השינוי הגדול ביותר בעולם העיצוב הגלובלי, פוסט קורונה?

"ירידים וכל הפסולת שהם מייצרים ייעלמו. מעצבים עם יצירתיות מוגבלת לא יוכלו להתפרנס ויהפכו לנחלת העבר. סטודנטים הלומדים מרחוק ינסו להבין מה הם משיגים בצורה הזו והזכאות להשכלה תתאדה. חוכמה אינדיבידואלית ומיוחדות יהפכו לבעלות ערך שלא יסולא בפז ותרבות הסטארטאפים תחליף את מעגל העבודה הקיים."

"עיצוב של משהו לבד כבר לא יספיק. תהיה מהפכה תעשייתית חדשה והפוקוס יהיה על שימוש בטכנולוגיה כדי לייצר יעילות המונית, אבחון עצמי וצורה חדשה של אוטונומיות. אנחנו נעבור ממכני לביולוגי."

בני אדם חייבים להיות מסוגלים להסתגל

תוכל להגדיר את 'הנורמלי החדש' שלך?

"אני רק יכול לומר שדרווין מעולם לא אמר 'הישרדות השריריים ביותר', הוא דיבר בבירור על 'הישרדות בעזרת הסתגלות'."

למה הכי התגעגעת בחודשים האחרונים?

"התגעגעתי לאופציה של פשוט לזוז מבלי מכשולים שמגבילים את הזרימה שלי. התגעגעתי גם לנורמליות של לא להיות מוקפים בפחד."

יש לך עצה לדור המעצבים הצעיר שתעזור להם בעתיד?

פשוט תזכרו שמה שאתם יוצרים, המקוריות שלו, המצאתו, האינטלקט שלו הם כולם השתקפות שלכם אבל גם של ציוויליזציה רחבה יותר.