הילדים הרעים של סצנת העיצוב העבירו את מקום מושבם לאנטוורפן

ממש לאחרונה, חשף סטודיו ג'וב את משרדי המטה החדשים שלו שבאנטוורפן, בלגיה. הסטודיו, שהחזיק משרדים בהולנד וחלל תצוגה באנטוורפן, החליט להעתיק את כל פועלו לבלגיה ולקבוע בה גם את המשרדים הראשיים. אלו כוללים גם גלריית תצוגה וגם את דירת המגורים של המעצב התעשייתי ג'וב סמיתס, מי שעומד בראש הסטודיו הבלגי-הולנדי לצד המעצבת הגרפית נינקה טינגל. סטודיו ג'וב, נוסד על ידי ג'וב סמיתס בשנת 1998 ואילו טינגל הצטרפה אליו כעבור כשנתיים לאחר שהכירו בזמן הלימודים באקדמיה לעיצוב באיינדהובן.

מהר מאוד, הפך הסטודיו לאחד הידועים והחצופים בתחום תוך שהוא חולש על פני תחומי עיצוב רבים ומפתח שפה ייחודית, מרתקת, נועזת, משעשעת ומלאת דמיון הנשענת על סגנון ה'דיזיין ארט' הנע על התפר שבין עיצוב ואמנות. בין היתר, אמון הסטודיו על עיצוב פנים של בתים ודירות, על עיצוב רהיטים ומוצרים, גופי תאורה, טפטים, אריחים, מיצבים ויצירות אמנות.

שיפוץ המטה החדש, הנתון בבניין משנות החמישים ברובע היהלומנים בעיר, הסתיים לפני מספר חודשים. "החלטנו לעבור לאנטוורפן בין היתר במטרה לברוח מסצנת העיצוב ההולנדית החונקת ועל מנת להדגיש את עצם היותנו בינלאומיים" אמר המעצב ג'וב סמיתס "הרגשתי שהעבודה שלנו חשובה הרבה יותר מאשר האופציה להפוך לגיבור לאומי. רצינו להתמקד בעבודה, ברעיונות וביצירה שלנו והרגשנו שהמעבר בין מדינות נכון בכך שהוא משאיר את הדברים נזילים, דינאמיים ובעיקר כאלה הרחוקים מהבועה ההולנדית אליה אנחנו שייכים באפן טבעי".

היכן שהתקליטים – שם ביתי

התכנית של אנשי סטודיו ג'וב הייתה ליצור יקום שבו מיני פריטים מעורבבים זה עם זה. "יש מי שעשוי לתפוס את החלל שיצרנו כמטורף, אבל עבורי מדובר בעיצוב פנים המשקף את הפן הרגוע והשקול יותר שמתחולל לי בתוך הראש תוך שימוש בפריטים מההיסטוריה של העבודה שלנו" אמר סמיתס "זה מרשים למדיי לראות פריטים שמקורם בעשרים שנות עבודה ניצבים יחד בחלל אחד המעידים על מה שעשינו וכמה פוריים היינו. למעשה, המצב של הסטודיו ייחודי ומיוחד מאוד שכן היום אנחנו יכולים כבר לרהט בפריטים שלנו חללים שלמים מסוגים שונים ולשלב יצירות אמנות ופסלים אבל גם טפטים, שטיחים, רהיטים, גופי תאורה, ואפילו סכו"ם – כולם כאלה שאנחנו עצבנו במהלך השנים".

כמי שמעדיף לגור בתוך האוסף שצבר ולא לשמור אותו במחסן רחוק מעין כל, יצר סמיתס מצב שבו בחלל החדש של הסטודיו באנטוורפן, הכולל מגורים, משרדים וגלריה, עורבבו יחד לא מעט פריטי עיצוב ועבודות אמנות של הסטודיו אבל גם פריטים ועבודות של מעצבים ואמנים אחרים שנאספו בסטודיו במהלך הזמן.

המקום החדש משמש כאמור למגורים ולעבודה. "באפן מסוים המקום משמש גם כחלל תצוגה אבל למעשה זהו המטה הראשי של הסטודיו כך שלקוחות שמגיעים אלינו חווים את מה שאנחנו עושים בהווה ומה שעשינו בעבר" מסביר סמיתס "זה נהדר לראות איך אנשים שבאים לכאן לא מסוגלים לעבד בבאת אחת את כל מה שהם רואים ולא בטוחים אם מדובר בגלריה, משרד או בית כשלמעשה זה כל השלושה גם יחד. אנשים מופתעים כשאני אומר להם שאני באמת גר כאן ותוהים איך זה בכלל אפשרי. אבל מבחינתי, אני אוהב את המקום ומרגיש בו בבית ובכלל, היכן שנמצא אוסף התקליטים שלי – שם ביתי.

כשסמיתס נשאל אם הוא מעדיף חדר מסוים, הוא אומר שזה משתנה כל הזמן. "כשקר מאוד בחורף, אני מעדיף את חדר הרחצה שבו אמבטיה עשויה נחושת. בזמנים אחרים, זו הגלריה המרכזית מוצפת הפריטים והפרטים. אבל בסופו של דבר, רב הזמן וכמו בכל בית, כולם מתכנסים במטבח ולכן גם יש לי שניים כאלה. מצד אחד של החלל, ישנו המטבח בו אני מבשל ומארח אבל גם משרטט כשבא לי לעל שולחן האוכל. מצד שני, ישנו מטבח נוסף המיועד יותר להגשת משקאות ולמסיבות".

כשהוא מתבקש להצביע על כמה פריטים בולטים הוא לא ממש יכול. זה משתנה כל הזמן. "יש ערבוב בין פריטים היסטוריים ופריטים שלנו ושל אחרים. עם זאת, הפריט שאני הכי אוהב הוא תמיד האחרון שרכשתי. האופנוע שניצב במשרד ,שעשה חמישה ק"מ בלבד, הוא פריט די מיוחד וכולם רוצים לשבת עליו כשלמעשה מדובר מבחינתי ביצירת אמנות. עוד פריט מיוחד, שאני בטוח שלא קיים בעולם, זו הטלוויזיה הדו צדדית שבניתי ונמצאת בחדר השינה".

שנת עבודה

את המבנה הבטון רכש סמיתס לפני כעשר שנים. שטחה של הדירה כש מאות מאות מטרים ומצורפת אליה טרסת גג בגודל נדיר של ארבע מאות מטרים. "בזמנו זה היה המקום הגדול ביותר שיכולתי להשיג באנטוורפן בתקציב שהיה לי" אומר סמיתס "לא רציתי לגור באזור הסטרילי השיקי של העיר, אלא בלב ליבה של קהילה ולכן בחרתי במיקום דינמי המשלב בין יהודים אורתודוקסיים ובני הקהילה המוסלמית. למרות שהמבנה היה במצב מצוין, הוא שימש כבית ספר יהודי שבו חדרי כיתות קטנים מה שאילץ אותנו לקלף אותו עד היסוד, להסיר קירות גבס והנמכות תקרה, לחשוף את הבטון ואז לחלק אותו מחדש".

כעת, המקום מאורגן כמו לופט עירוני מודרני עם חללים גדולים ופתוחים, שני חדרי שינה גדולים הכוללים חדרי רחצה ועוד כמה מרכיבים סטנדרטיים הקיימים בלופטים דומים. זה בטח לא בית משפחה אבל בעיני סמיתס הוא מדויק לאדם יחיד או לזוג. המשרד הראשי, שעוצב בהשראת אלברטו אלסי שבו ביקר סמיתס באפן אישי והתרשם מאוד, צמוד למשרד נוסף המיועד למפגשים מסוגים שונים.

"עבדנו על המשרד והבית כמעט שנה שלמה מכיוון שרצינו לקחת את הזמן כדי לקבל החלטות ולהתפתח עם הפרויקט. במקביל, עבדנו גם על המון פרויקטים של הסטודיו כך שלקח זמן עד שהשלמנו את כל הפרטים ולו הקטנים ביותר כמו ידיות הדלתות" מסביר סמיתס. על עירוב הסגנונות והגוונים הרבים אומר סמיתס שזה טעם שמתפתח עם השנים ושככל שמרגישים ביטחון בעיצוב ניתן לסמוך על האינסטינקטים ולהפוך בולטים ומעיזים יותר. "חיפשתי גישה אקלקטית וסגנון שהולך ממש על הקצה שאותם אפשר להשיג רק כשמרגישים ביטחון מספיק. בעיקרון החלל שלנו נראה כמו עיצוב מודרני שבוצע כהלכה עבור אספן בשנות התשעים לחייו. עם זה, החלל משתנה כל הזמן כשפריטים מסוימים נשלחים למוזיאונים ותערוכות ואחרים מגיעים במקום" מסכם סמיתס.