הטרנדולוגית לורונס פסקיאר מציגה את הבית כגן עדן של אושר

לורונס פסקיאר (Laurence Pasquier), היא מסוג האנשים שאנחנו ממש אוהבות. היא מלאת אנרגיה וחיוניות, מתלהבת מהעשייה שלה ומסתכלת כל הזמן קדימה. זה לא פלא בעצם ומתאים בדיוק לטיפוס העוסק בחיזוי טרנדים. היא נולדה בפריס, עבדה גם בלונדון והיא חובבת טיולים, דרכם חוותה פינות שונות ברחבי העולם. כך, בסוף שבוע אחד כזה, כשחיפשה לחוות עוד פינה מרתקת על גבי הגלובוס, הגיעה גם לארץ. תוך תקופה קצרה הבינה שכאן היא מתכוונת להשתקע. זה לא פלא כשטבעת מנצנצת לה על האצבע ושממש בעוד חודש תינשא בהרבה מזל טוב לישראלי.

ביום רביעי הבא, תרצה פסקיאר בוועידת אילת לאדריכלות ועיצוב בנושא 'רוחניות בעיצוב: הבית כגן עדן של אושר לטיפול בעצמי', שם תדבר על האפן שבו סגנון החיים הרוחני גורם לנו לחפש משמעות ותשובות לשאלות רבות שאנחנו שואלים את עצמנו ואיך כל זה נכנס לעיצוב הבית ולטכנולוגיות הקיימות בו. "אנשים מכניסים רוחניות לחייהם בדרכים שונות כמו למשל התאגדות בקבוצות וקיום טקסים מסוגים שונים" אומרת לורונס פסקיאר "הם בוחנים ומחפשים איך להתחבר לעצמם ותוך כדי כך חוקרים דרכים ומסורות עתיקות שמטרתן לנקות את עצמם ולתקשר עם אזורים עמוקים בתודעה שלהם".

ארבעה ימים ביולי

כשאנחנו שואלות איך בכלל הגיעה לארץ, היא מספרת שישראלים פגשה לראשונה בטיול לסרי לנקה. "פשוט התחברנו" מספרת פסקיאר "ולאחר זמן, כשנסעתי לסקר את שבוע העיצוב בדובאי, חשבתי שלמה לא בעצם לנצל את הנסיעה לאזור כדי להגיע גם לתל אביב, הרי חברים כבר יש לי פה. הגעתי לארבעה ימים והתאהבתי. אחרי ארבעה חודשים כבר הגעתי לשבועיים. במהלך הזמן הזה הסתובבתי בישראל ופגשתי את הצוות של ג'ייקוב פרס. כעיתונאית, הבנתי שתל אביב היא יעד עיצובי נפלא והחלטתי שאני רוצה לכתוב עליה למגזינים בחו"ל. הסתובבתי בחנויות עיצוב ופניתי למשרדי יחסי ציבור במטרה לאסוף חומרים. בין היתר, פניתי גם לג'ייקוב פרס ומשם הכל היסטוריה. הודעתי שאני עוזבת את WGSN (אחת מחברות תחזיות הטרנדים הגדולות בעולם) וכעבור חודשיים נוספים כבר הגעתי לשלושה חודשים".

ידעת במה מתעסק המשרד של ג'ייקוב?
"לא בדיוק. אבל בארוחת צהריים אחת הבנו שנוכל לעשות משהו ביחד. זה קרה באפן מאוד אורגני. הכל כמו הסתדר במקום. נראה היה לי שתל אביב טובה לי והרגשתי שאני בדרך הנכונה".

היום, משמשת פסקיאר כראש מחלקת טרנדים במשרדו של ג'ייקוב פרס העוסק ביעוץ ואסטרטגיה בינלאומית לתקשורת ולעיצוב אסטרטגי. המחלקה, שתפקידה הוא למפות את הטרנדים הבוערים בעולם העיצוב ולייצר אסטרטגיות של טרנדים והכוונות חומר וצבע, מתמחה בחיזוי טרנדים המותאמים לצרכים ולחזון של הלקוח. "אני בהחלט מסתכלת מה עושים טרנדולוגים אחרים ולאילו מסקנות הם מגיעים" אומרת פסקיאר "זה בהחלט מעניין. כשאני רואה עבודות של אחרים המציגות מסקנות דומות לאלו שלי, אני גם מקבלת רעיונות וגם מישנה תוקף לעבודה שלי. זה כמו עוד אישור להתבוננות ולניתוח שלי את הדברים".

חזות הכל
אבל קודם שנביא בפניכם את הטרנדים החמים של פסקיאר לשנים הקרובות, שווה להתחיל את הסיפור המרתק שלה מההתחלה ולהבין מה הביא אותה עד הלום. פסקיאר נולדה בפריס ונשארה בה עד שסיימה את התואר הראשון בלימודי עיצוב טקסטיל. אמה הייתה מעצבת טקסטיל אבל מכיוון שלא עבדה כשהייתה ילדה, היו מבלות הרבה זמן איכות אז עסקו יחד באמנות ואומנות. את התואר השני כבר עשתה פסקיאר בסנט מרטינס קולג' לאמנות ועיצוב בלונדון. "במהלך הלימודים, נחשפתי לראשונה לעניין הטרנדים דרך מנוי שהיה לבית הספר למגזין WGSN. עניין אותי לדעת איך זה עובד ואיך אנשים הופכים לחזאים כאלה" אומרת פסקיאר.

"כמעט מההתחלה, הרגשתי שעיצוב טקסטיל לא יספיק לי והרגשתי צורך לעשות משהו מעבר. התחלתי את דרכי כפרי-לנסית בשיתופי פעולה עם מספר חברות כשאני מכוונת את עצמי לעיצוב פנים ולא לאופנה. בין היתר, עבדתי במחלקת האופנה של סוכנות פרומוסטיל (Promostyl) לחיזוי טרנדים ובחברת נלי רודי (Nelly Rodi) לחדשנות ויעוץ קריאטיבי".

ממה נובע הדחף שלך לזוז כל הזמן ממקום למקום?
"תמיד הייתי פרי-לנס ותמיד עשיתי דברים שונים במקביל. בין היתר, עסקתי גם בפרויקטים של עיצוב פנים ובמקביל הייתי אחראית על הפקות מערכתיות של עיצוב פנים לקטלוגים ומגזינים, בהם של Home and Garden ו- IKEA".

בשלב מסוים גם הגשמת משאלת ילדות
"נכון. כשהייתי ילדה ונהגתי להראות לאמא שלי בתים יפים במגזינים כשאנחנו ישובות בחדר החמים שלי שעוצב ברוח מותג העיצוב והדקורציה לבית Designers Guild. אז, בטח לא תיארתי לעצמי שיום אחד אעבוד עבורו גם כשאמא שלי אמרה לי כבר בגיל צעיר מאוד שהמקצוע המתאים לי הוא עיצוב פנים. בגלל המשיכה שלי לטקסטיל ודוגמאות, תמיד אהבתי את המותג וכשהגעתי לעבוד שם, לפני כעשר שנים, אהבתי כל רגע. למעשה, הייתי מיוצגת בלונדון על ידי סוכנת. יום אחד היא התקשרה ושאלה אם ארצה לפגוש את מעצבת העל טרישיה גילד בכבודה ובעצמה. כמובן שלא היססתי".

איך היה לעבוד שם?
"טרישיה היא טיפוס מאוד מוכשר, מאוד מרשים ומאוד מעורר השראה. עם זאת, היא נמצאת בבועה היצירתית של עצמה ודואגת להיות נאמנה ולהקיף את עצמה באנשים נאמנים שעושים איתה דרך ארוכה. יש לה את הכריזמה של הדור הישן והיא כמו מוארת עם מן הילה סביבה. העבודה שם נעשית באווירה מאוד משפחתית ואני שימשתי במשך כמה שנים כאחת משני סטייליסטים שהיו אחראים על הקטלוגים והספרים של החברה.

"ככזו, הייתי רואה את הקולקציות ברגע שהיו מוכנות ואז צריכה לייצר את הדימוי של המותג באמצעות סכמות של גוונים ובחירת פריטים לצילומים. הייתי מבלה המון בשווקי פשפשים, אליהם העתי מוקדם מאוד בבקר, במטרה למצוא רהיטים לריפוד ובנוסף, הייתי בוחרת לוקיישנים לצילומים".

בשלב מסוים, החליטה פסקיאר לעזוב את לונדון ולחזור לפריס אז החלה לעבוד עבור המגזין WGSN אליו נחשפה בימי לימודיה. "התחלתי כפרי-לנס כמומחית לטרנדים של סגנון חיים ועיצוב פנים ומהר מאוד המנהלת הקריאטיבית ביקשה שאצטרף לצוות כעובדת קבועה. החברה אמנם מבוססת בלונדון אבל יש לה סניפים בכל רחבי העולם. עמדתי בראשן של כמה מחלקות בהן מחלקות הריהוט, סידור השולחן, התאורה, האומנות והילדים. למעשה, שימשתי כעורכת כשתחתיי היו הרבה פרי-לנסים שעבדו מסביב לעולם כדי לייצר את הטרנדים הגלוקליים (אלו המשלבים בין תהליכים עולמיים ומקומיים). כך, היו לי "מחושים" באוסטרליה, ברזיל, הונג קונג וכדומה".

במסגרת העבודה הזו ניסתה פסקיאר להגיע לכל שבועות העיצוב החשובים יותר ופחות ברחבי העולם. אך כשאנחנו שואלות אותה מהם שבועות העיצוב שאסור בשום אפן להחמיץ ושבהם נראים הטרנדים החשובים ביותר, היא מצביעה על 'סלון דל מובילה' ושבוע העיצוב במילאנו ועל איינדהובן ושבוע העיצוב ההולנדי. בהקשר המסחרי יותר, מציינת פסקיאר את Maison&Objet.

בואו נרגע
כשאנחנו שואלות אותה מה הטרנדים הבולטים של השנים הקרובות, פסקיאר מציינת בביטחון שהבתים לא יהיו שונים בתכלית השינוי ממה שאנחנו מכירים היום. "טכנולוגיות חדשות אמנם ישפרו את איכות החיים ויהפכו אותם לקלים יותר אבל הן יבואו לידי ביטוי ברכות באפן שייטמע בבית וברהיטים ולא באמצעות מיני מסכים וגדג'טים שילכו וייעלמו" היא אומרת "הכוונה היא לא להוסיף עוד לחץ לחיים אלא לעשות את זה למשל באמצעות פאנלים דקורטיביים שניתן יהיה לתכנת בהם סוגי מוסיקה שיותאמו לשעות היום השונות. ככלל, הכל יהיה הרבה יותר חבוי ומותאם אישית לכל אחד. אם בעבר היינו צריכים להתאים את עצמנו לטכנולוגיה הרי שעכשיו הטכנולוגיה היא זו שתותאם לנו ותתמוך בסגנון החיים אבל לא ממש תשנה אותו".

אילו צבעים נראה בעתיד הקרוב?
הבתים יהפכו יותר צבעוניים והרבה מאוד צבע ייכנס לעיצוב הפנים. ורוד וצהוב ימשיכו להיות חזקים. כל זה יגיע עם אווירה ותחושה של אומנות ובצירוף חומרים בעלי מרקמים נעימים כמו בטון, טרה קוטה, זכוכית ממוחזרת ועץ. החמימות תנבע לא רק מהגוון אלא גם מהחומר".

איך זה מסתדר עם הטרנד המינימליסטי?
"גם הטרנד המינימליסטי ילווה בחומרים איכותיים ומרקמים נעימים. מרקם יגיע גם מטקסטיל כמו מסורתי ואומנותי שיקבל גם הוא מקום חשוב בעיצוב".

צפויים לנו שינויים בתצורת החדרים?
"החללים יהפכו מודולריים וכאלה שניתן יהיה לשנות אותם. המטבח יישאר לב הבית שניתן לעשות בו הכל, אבל ניתן יהיה גם לעבוד בחדר השינה או לאכול על הספה בסלון. בו בזמן, הקודים של חדר הרחצה ימשיכו להשתנות והוא יהפוך לחדר מאוד חשוב בבית. זה בשל העובדה שנוצר צורך לייצר רווחה גופנית, נפשית וחברתית, שלומות, בריאות נפשית וגופנית, מקום מדיטטיבי וכדומה. הגבולות של חדר הרחצה ייפתחו עוד ויהפכו חופשיים עד כדי כך שייכנסו אליו רהיטים והוא יתחיל להיראות כמו סלון".

ככלל, מציינת פסקיאר, השוני העיקרי יחול בצרכן ופחות במעצב. הצרכן ירצה להיות הרבה יותר מעורב בתכנון ועיצוב סביבת מגוריו וירצה הרבה פריטים שייוצרו עבורו באפן אישי ומותאם לפי מידותיו. "בשנים הבאות, הרבה דברים יהיו מאוד אישיים ויותאמו לסגנון החיים האישי בשילוב עבודת יד, אומנות וכדומה" אומרת פסקיאר.

איזה טרנד חשוב לך אישית שיודגש בשנים הקרובות?
"נושא שיקר וחשוב לי מאוד זה לראות עיצוב שיזוז לקראת קיימות גדולה עוד הרבה יותר ממה שמדברים ועושים כרגע. אני מציעה לכולם – במקום למחזר לתקן. ב'איקאה' למשל כבר התחילו לעשות את זה. הם קונים רהיטים מאנשים, מתקנים אותם ומוכרים מחדש. שימוש מחדש חשוב מאוד. הרבה מעצבים עוסקים בזה עכשיו. זה שוק שהולך ומתעצם וזה מעניין מאוד. זה עיצוב כתגובה לאתגר להפסיק ליצור עוד ועוד פריטים מיותרים. למה ליצור למשל עוד כיסאות? יש מספיק כיסאות לשבת עליהם ואם כבר לעצב עוד כיסא, בואו תחשבו איך כל מרכיב בכיסא יוכל להיות ממוחזר בהמשך".

כשאנחנו שואלות את פסקיאר מיהם המעצבים האהובים עליה ביותר, היא נמנעת מלנקוב בשמות מתוך הרשימה הארוכה והמוכרת של המעצבים הבולטים ובמקום זה מספרת על חוויה שחוותה ממש לא מזמן. "נסעתי שוב לשבוע העיצוב בדובאי" אומרת פסקיאר "שם אני עוקבת אחרי פרויקט שאוסף מאה וחמישים פרויקטים של סטודנטים מרחבי העולם וגם מטיס את הסטודנטים לאירוע כדי שיסבירו עליהם. זה אירוע ממש מעניין כי כל פרויקט מספק מענה לשאלה מסוימת. אחת הסטודנטיות עיצבה מסקרה מסוג חדש. לכאורה חפץ שמיוצר במיליונים ושמיליוני נשים בכל העולם עושות בו שימוש על בסיס יומי. הסטודנטית הציעה דרכים להפוך את המוצר למותאם אישית, שהמברשת בו תחזיק עשר שנים תמימות ושניתן יהיה למלא אותו בכל פעם מחדש. זה עשוי להיות רעיון שאם הוא יתקבל ישנה את השוק כולו וזה מה שהופך אותו לכל כך מרתק".