בתוך הראש של האדריכלית עדי ארונוב: ריאיון בתמונות

זו אני

כל היום רצה עם לקוחות להספיק לנצל כל דקה לתכנון, לעיצוב, סגירת פרטים אחרונים ובחירת חומרים של כל הפרויקטים. כשיש כבר דקה של שקט אני גונבת הפסקה קלה על איזה דלי באתר בנייה, סוגרת קצוות ונותנת לעצמי כמה רגעים.

ילדות

החיבור המיידי שלי לאנשים הסובבים אותי, לקוחות ואנשי מקצוע, מגיע מהילדות שהייתה ילדות של מעברים, של מקומות זמניים. אבי היה בצבא קבע וכל חצי שנה/ שנה/ שנתיים/ שלוש עברנו למקום אחר, לנוף אחר, עיר, מושבה, קיבוץ. היה צריך כל פעם להתחיל הכל מההתחלה. עם כל הקושי של כל המעברים בילדות, זה נתן לי גם אפשרות וכלים להתחבר מהר, להבין ולקרוא את מי שמולי ולדעת לכוון ולהבין מה כל אחד צריך וזקוק לו.

נרשמתם כבר לניוזלטר שלנו? זה בדיוק הזמן >>

על מה אני עובדת עכשיו?

כרגע מאוד משמעותיים לי שני בתים שאני מתכננת. אחד מהם כבר עוד מעט מסיימת, בית בדרום, בקיבוץ "נצר סרני" בסגנון כפרי. יש בו כל מיני הסתרות של פחים עם חורים כדי לתת ללקוחות את האינטימיות לה הם זקוקים בתוך מכלול החיים בקיבוץ. הבית השני בצפון, בקיבוץ "כפר מסריק" בסגנון מודרני. קווים נקיים והמון דגש על מפתחים גדולים והכנסת החוץ לפנים. עבורי זו סגירת מעגל לתקופה בה חייתי שלוש שנים ב"קיבוץ גשר הזיו" בילדותי. בקיבוץ היו חוקים פנימיים, ציפו מכולם להיות דומים וללכת לפי הלך הרוח הקיבוצית. אני מרגישה שאני עוזרת ללקוחות שלי קצת לפרוש כנפיים ודווקא לבטא את ה"אני מאמין שלהם". 

פרויקט שיש לי אליו חיבור מיוחד

הפרויקט הראשון שלי באדריכלות ללקוח שהוא לא אני. ביום הראשון שסיימתי לעבוד במשרדי אדריכלים ופתחתי את המשרד, פגשתי מכר שסיפר שרכש קרקע בגלבוע ומחפש אדריכל. ישבנו, פטפטנו והבנו תוך כדי השיחה כי אנחנו חושבים דומה בגישה שלנו בכל מה שקשור לעיצוב ואדריכלות. למחרת כבר שלחתי לו סקיצה איך צריך להיראות הבית, תוך מחשבה על החללים שלא בשימוש היומיומי, שצריכים להפוך לתצוגה לכיוון הרחוב כאשר לא בשימוש. השאר כבר היסטוריה.

מקום שנותן לי השראה

ערים גדולות ובמיוחד תל אביב. אני אוהבת לשבת לקפה במקום כזה שצופה על העיר או לעמוד בנקודה כזו שמביטה על ההתפתחות שלה. על החיבור של המקומות הקטנים, ההיסטוריים, אל מול הבנייה המואצת של המגדלים והמבנים החדשים. החיבור הזה והשוטטות בעיר תמיד מרגש אותי מחדש, מביא לי המון רעיונות ומנקה את הראש לדבר הבא.

מסך הבית במחשב שלי

מסך הבית במחשב שלי נראה כמו אוסף של מלא חומרים, מחלודה, לשיש משויש עד לבטון אדריכלי. כל אלה הם סוגי משטחים של חברת COSENTINO הספרדית. אני מאוד מאמינה בחומר אבל פחות מאמינה שצריך לעבוד בשבילו ולכן החומר DEKTON נותן לי אפשרות לעבוד עם סוגים שונים של משטחים, בעוביים שונים, בצבעים מרהיבים ולא לפחד שתהיה תחזוקה מסורבלת ובלאי אחרי שאני הולכת. מי שמלווה אותי בזה ועוזר לי להגשים את הרצון שלי לתת מענה ללקוח בצורה המקצועית ביותר זו חברת 'שיש אוהד', מאוד מקצועיים ויודעים לעבוד עם החומר שזה לא מובן מאליו, ללטש אותו, לחתוך אותו ולהתאים אותו במדויק למה שתכננתי. הם תמיד איתי משלב התכנון, דרך השרטוטים ועד הביצוע בצורה אישית ומאוד מקצועית.

אדריכל בינלאומי שאני מעריכה

"Even a brick wants to be something" – Louis Kahn

בתקופת הלימודים יצא לי לחקור ולהיחשף לאדריכל האמריקאי היהודי לואיס קאהן. קאהן התעסק עם הבטון החשוף שטרם לעושר הצורני של הברוטליזם. הוא התייחס בעבודותיו בעיקר לאור ולזרימתו אל תוך המבנה, משחקי חלל ומסה. אחד הבניינים המפורסים שלו מחוץ לארה"ב הוא בניין הממשל הבנגלי בעיר דאקה, בנגלדש, בישראל תכנן קאהן הצעה לבניית בית הכנסת 'החורבה' שלבסוף נדחתה והשתתף בתכנון בניין הפקולטה להנדסה ע"ש וולפסון באוניברסיטת תל אביב. המבנים שלו מרגשים אותי, נותנים כבוד לחומר, לאור ולצל, לרוח המבנה.

ואחד ישראלי

בשנה הרביעית באדריכלות באוניברסיטת תל אביב היה לנו מרצה, האדריכל והמשורר מר חיים דותן.  כל מילה שיצאה ממנו, כל ביקורת, כל סיפור, היו מרגשים, מרתקים וגורמים לך לתהות, לנתח ולחשוב. הוא השאיר עלי חותם אדיר. לראות אדריכל מול עינייך שחולם חלומות בענק, שחושב מעבר לקופסא וגם בסוף מבצע בפועל בארץ ובחו"ל עם כל הקשיים שיש בדרך. לא מזמן סיים את הגשר הזכוכית הגבוה והארוך בעולם בסין, עם עמדת הבאנג'י הגבוה בתבל. 

רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה בעולם העיצוב והאדריכלות? הרשמו לניוזלטר שלנו >>

מי מחכה לי בבית?

בעלי היקר, שון ולילי הכלבים החמודים שלנו ו….שישה ילדים מתוקים מגיל 12 עד שנתיים וחצי. הילדים הם עולם, כאילו היו איתנו תמיד. כל אחד שונה ומיוחד וביחד הם אושר. הם איתנו במסע של החיים וגם הרבה פעמים משתלבים בעבודה שהיא חלק משמעותי בחיינו.

המקום שאני הכי אוהבת בעולם

בפעם האחרונה שטסתי לאיטליה, לפני כמה חודשים, ישבתי שם על ספסל במילאנו בשדרת קומו. אחרי שביקרתי בהמון מקומות עוצרי נשימה, קניתי וחוויתי, ישבתי שם וחשבתי לעצמי שהכי כיף זה בבית. זה המקום שהכי הייתי רוצה לחזור אליו וזה המקום שאני הכי אוהבת וקשורה אליו בעולם.

לא יודעים עליי ש…

אני מחוברת מאוד לעולם הכדורסל. החיים אצלנו בבית מתחלקים בין ילדים, קריירה וכדורסל ואנחנו מאוד סביב זה כל המשפחה. אנחנו הולכים עם הילדים למשחקי חוץ ומשחקי בית, מלווים אותם במחנות אימונים ומכירים המון אנשים מהתעשייה. אנחנו מאוד בתוך התחום, כולל תזונה נכונה ואימוני כושר פרטיים, כל מה שדרוש.

הפריט המעוצב האחרון שרכשתי

אני כל הזמן בחיפוש אחר הדבר הבא, כל הזמן בשיטוטים עם לקוחות. בכל הסיבובים האלה, גם אני מוצאת לעצמי דברים שאני אוהבת. לאחרונה יצא לי לקנות לעצמי כוסות קפה של המותג הדני OYOY. לכוסות קוראים INKA CUP והן מגיעות בצבעים מרהיבים, מאוד אדריכליים, הצורות שלהן בקווים מאוד נקיים, נראות כמו פסלים. 

פרויקט שלי שעוד לא תכננתי

לאחרונה יצא לי לתכנן מרחבים בתוך בית ספר. התחלתי להבין שיש לי המון מה לתת, לסדר משהו אחר, שייתן מרחב שונה לילדים. מקום שיעזור להם ללמוד ולהתחבר יותר לעשייה ולאהבת המוסד. אשמח מאוד לתכנן בית ספר מההתחלה. כשהדף לבן ונקי אפשר לצקת לתוכו את העולם שאני חושבת שצריך לתכנן, על מנת שהילד ילמד ויגדל בצורה יותר חופשית עם רצון לחקור ולגלות את עצמו ולא כי אין ברירה וזה מה שמצפים ממנו.