ביקור סטודיו: מקיבוץ דן, דרך איראן ועד אתיופיה

הוא בוגר בצלאל ומאייר במשרה מלאה בסטודיו של וויקס. את שארית הזמן שלו מבלה אור יוגב לרוב מול המחשב באיור דיגיטלי. הוא אמן רבגוני שמרשה לעצמו להתנסות במדיומים שונים ולגעת בנושאים חברתיים כמו דימוי גוף, מחאת הנשים לצד אלמנטים מן הטבע.

ההתחלה

"אני מצייר מאז שאני זוכר את עצמי. יש לי ערימות של סקצ'בוקים מכל השנים. היום אני מאייר בעיקר דיגטלי, לצערי ולשמחתי. תמיד חלמתי ללמוד בבצלאל והיה לא פשוט, אבל זו הייתה תקופה מאוד מעצימה וחשובה בהתפתחות שלי בתור יוצר".

השראה

"הרבה מההשראה שלי מגיעה מהסיפור המשפחתי, ובעיקר זה של סבא שלי שעלה מאתיופיה בשנות ה-40. זה מה שמחבר אותי לתרבות ולאמנות האתיופית והאפריקאית".

נושאים שמעסיקים אותי

"בעיקר נושאים חברתיים אבל לא רק. הרבה מהעבודות שלי עוסקות בטבע בגלל האיזור שגדלתי בו בצפון בקיבוץ דן. אני מתעסק לא מעט גם בנשיות ודימוי גוף, ולאחרונה גם עשיתי סדרת פוסטרים עבור מחאת הנשים החשובה באיראן".

חומרים וטכניקות

"אני עובד בעיקר דיגיטלית, אבל בטכניקות שמדמות עבודת הדפס ידני כמו חיתוך לינולאום והדפס רשת. אני משתדל לא לעבוד רק בטכניקה אחת ואוהב את המגוון שאני יכול ליצור בו. בנוסף, בשנים האחרונות אני יוצר הרבה בתלת מימד. זה עולם חדש ומרגש שמאפשר הרבה דברים מגניבים".

שולחן העבודה שלי

"כאוס מאורגן. אי אפשר להגיד עליי שאני טיפוס מאורגן. כל הקבצים שלי מפוזרים וגם דרך העבודה שלי מאוד מבולגנת, אבל איכשהו אני מצליח לגרום לזה לעבוד".

הצלחות וכשלונות

"הצלחות פורמליות זה ההצלחה של ספר הילדים הראשון שאיירתי, שזכה בפרס האיור המצטיין של מגזין הפנקס לשנת 2017 וגם במדליית זהב של מגזין האיור הבין לאומי 3×3. אחת ההצלחות הגדולות שלי בתקופה האחרונה זו ההתמודדות עם פחד קהל בהרצאה שעשיתי לא מזמן, זה משהו שנמנעתי ממנו שנים ואני שמח שלא ויתרתי לעצמי הפעם. הכשלון הכי מוצלח שלי הוא שלא התקבלתי לבצלאל בפעם הראשונה. שנה אחר כך התקבלתי ופגשתי את בת זוגתי גל, ולאחרונה הצטרף אלינו דורי הקטן".

סקיצות ותהליך עבודה

"בדרך כלל זה מתחיל בדף ועפרון כדי למצוא את הקומפוזיציה, ממש ברמה של לסמן איפה כל דבר, ואחר כך אני ממשיך לעבוד במחשב או באייפד. אבל אני גם מאוד אוהב פשוט לפתוח את התוכנה ולהתחיל ליצור, בעיקר בתלת מימד".

תוצרים

"התוצרים שלי מאוד מגוונים ולפעמים אני מרגיש שזה בעוכרי שאין לי איזה סגנון מזוהה. מצד שני, אני שמח שיש לי הרבה מדיומים שאני יכול להתבטא בהם. זה יכול להיות מאיור לספר ילדים ועד פסלוני פיגורות של ונוס בתלת מימד". 

חלומות

"וואו, יש הרבה. שער לניו יורקר תמיד היה חלום. אני רוצה לעשות מסע שורשים לאתיופיה ולנסות למצוא פרטים על סבא שלי ולהפוך את זה לנובלה גרפית. אבל הכי חשוב לי זה להמשיך לגדול, להיות טוב במה שאני עושה ולנסות לעשות טוב לאחרים דרך האמנות שלי".