למה מעצבים מייצרים נעליים שבלתי אפשרי ללכת בהן?

במוזיאון לאמנויות דקורטיביות בפריז, מוצגת בימים אלה ועד 23/2/20, התערוכה 'צעד והילוך' (Marche et Demarche). התערוכה, בוחנת את הקשרים וההקשרים שבין האופנה והגוף, תוך התבוננות בצורה של הנעל כפי שהיא התפתחה לאורך השנים. התערוכה, מעלה שאלות לגבי המשמעויות של נעליים כפריט חיוני כל כך בחיי היומיום של כולנו, הן במערב והן בתרבויות שאינן אירופאיות. בתערוכה, מוצגים כחמש מאות פריטים הכוללים נעליים, ציורים, חפצי אמנות, צילומים, סרטים ופרסומות.

עדיין לא רשומים לניוזלטר של LEGIT? זה בדיוק הזמן להקליק

מלכה נעלה

נושא התערוכה צץ כשאנשי המוזיאון בחנו זוג נעליים מאוד ספציפי מתוך האוסף הקיים של המוזיאון. הזוג הנבחן, היה זה שהיה שייך למי שהייתה מלכת צרפת, מארי אנטואנט, אי שם בשנת 1792. הנעליים, שאורכן 21 סנטימטרים בלבד, ורוחבן 5 סנטימטר, נראים כאלה שבשום מקרה, אישה בת 37 יכולה לנעול. המחקר העלה, שנשים אריסטוקרטיות במאה ה 18, כמו גם נשות החברה הגבוהה של המאה ה 19, התהלכו מעט מאוד ומכיוון שהתנועה שלהן הייתה כל כך מוגבלת, הנעליים שלהן לא יוצרו בעצם להליכה.

על מה שבין שטוחות ופלטפורמות

איך נשים בתרבויות השונות התמודדו עם פולחן הרגל הקטנה? אילו מאפיינים טכניים הפכו את הנעליים, עם הזמן, לנוחות יותר? עם השאלות האלה, בין היתר, מתמודדת התערוכה. כדי להבין את כל זה, התערוכה נפתחת בסקירה שבוחנת את האפן שבו בני אדם הולכים, מינקות ועד זקנה, באזורים שונים בעולם. בין המאות 15-19, אפשר למשל לראות בברור איך נתונים סביבתיים, כמו אדמה בוצית למשל, לא רק השפיעו על ההליכה אלא גם דרשו נעליים מסוג מאוד מסוים. בהמשך, נעליים קבלו צורות שונות וסוליות שונות, בהן שטוחות, נעלי עקב ופלטפורמות, כשכל אחת מהן משפיעה באפן ישיר על הנוחות ועל אפן ההליכה.

על גבול הבלתי אפשרי

התערוכה, בוחנת גם נעליים שונות לסוגי פעילוית כמו ספורט, ריקוד ופעילות צבאית. נעלי ליצן ונעליים שהיו שייכות לצ'ארלי צ'פלין, מוצגות גם הן בתערוכה לצד נעלי פטישיזם שבהן צילום הנעליים של קריסטיאן לובוטן ודיוויד לינץ' שצילמו את רקדני ה Crazy Horse בנעליים בעלי עקבים מוגזמים במיוחד.

התערוכה ננעלת עם מבחר של נעליים עכשוויות שעוצבו באפן דרמתי ויוצא דפן עד כדי כך שממש קשה, עד בלתי אפשרי, ללכת בהן. מה מדרבן מעצבי אופנה, כמו אלכסנדר מקווין ואיריס ואן הרפן, הנחשבים אולי יותר לאמנים מאשר יצרני נעליים, לדחוף את הגבולות ולהגביל את התנועה של הנועל אותן? כנראה רק לאלוהים פתרונים.