הקורונה כמשל: על הקשר שבין טרנד למגפה

למי שטרם נתקל במונח 'טרנדולוגיה' או 'חיזוי טרנדים', נסביר בקצרה את מה שאנחנו מלמדות לעומק בקורסים ובהרצאות שלנו – חיזוי טרנדים הוא פרקטיקה מולטי-דיסציפלינרית שמושפעת ממגוון תחומים, ומטרתה לזהות מגמות עתידיות שישפיעו על החברה. כדי לייצר תחזיות טרנדים בעלות משמעות אמיתית, טרנדולוגים מבססים את התובנות שלהם על מחקרים, אינטואיציות ומודלים מגוונים ששאובים מעולמות שונים, בהם סוציולוגיה, פסיכולוגיה, כלכלה, טכנולוגיה ופרקטיקות מתחום העיצוב.

אחת התופעות המרתקות בעולם חיזוי הטרנדים היא הסימולטניות שבה מתקיימים טרנד ו-counter trend, טרנד נגדי. כדי להבין את משמעות התופעה, חשוב להבין קודם כל מהו טרנד. ובכן, טרנד הוא שינוי, כיוון חדש, הלך רוח שנכנס לחיינו ומשנה את האופן שבו אנחנו מתקשרים, חווים, צורכים, נראים, מתלבשים וכו׳. בעצם, טרנד הוא קצת כמו מגפה (הבטחנו לחזור לקורונה, נכון?). ממש כמו נגיף, הוא מתחיל במקום מסוים, בדרך כלל בשוליים, ומתפשט לכל עבר אל המיינסטרים החברתי.

אלטרנטיבה היא תרופת הנגד

אם נמשיך באנלוגיה לקורונה, 'קאונטר טרנד' או טרנד נגדי, הוא במובן מסוים ה'חיסון'. במילים פשוטות, הוא נוצר כתגובת נגד למגמה כלשהי ובעיקרו מספק אלטרנטיבה, צורת מחשבה או דרך חיים אחרת, שונה לעיתים בקיצוניות מפתיעה מהטרנד המוביל.

נרשמתם כבר לניוזלטר שלנו? הנה ההזדמנות שלכם >>

אז איך ניתן להסביר את הסתירה הזאת? כיצד ייתכן ששתי מגמות נגדיות לחלוטין מתקיימות בחברה בעת ובעונה אחת? הסוציולוג והפילוסוף גיאורג זימל דן בדואליות שמתקיימת בין טרנד לקאונטר טרנד כבר ב-1904. זימל משתמש במונחים מתחום הסוציולוגיה שמקבילים לרעיון של איחוד (union) והפרדה (segregation) כדי לתאר תופעות חברתיות שמתרחשות במקביל. מצד אחד, הנטייה הטבעית הקיימת בקבוצות חברתיות להידמות איש לרעהו ולייצר קהילה בעלת ערכים דומים, ומצד שני החיפוש המתמיד של יזמים ויוצרים בתוך קבוצות אלה אחר רעיונות חדשים, פרספקטיבות והזדמנויות חדשות.

מחקרים מעידים שדווקא אצל דור ה-Z, יותר מאשר אצל דור ה-Y (המילניאלז) או ה-X, מתקיימת הדואליות הזאת באופן קיצוני ומרתק. לקוטביות שבאה לידי ביטוי בקרב רבים מילדי דור ה-Z, נהוג להתייחס בתור GEN ME אל מול GEN WE. הראשון (ME) מתייחס לאותן תכונות אופי ששמות דגש על האינדיבידואל, הרצון להתבלט ולהיות שונה, האובססיה ל'אני' שבאה לידי ביטוי ברשתות החברתיות וכו׳. GEN WE, לעומתו, עוסק בנטייתו של דור ה-Z לאקטיביזם, שיתופיות, קהילתיות ורצון עז לפעול ולשנות סדרי עולם.

^ דור ה-Z, גם GEN ME וגם GEN WE.

כטרנדולוגיות, ככל שאנחנו חוקרות יותר, אנחנו מבינות את המורכבות והמשמעות של מערכת היחסים בין הטרנד לקאונטר טרנד. אם ניעזר במודל שמתאר זימל, אולי נצליח להבין כיצד בשנת 2020 מתקיימות מגמות ניגודיות בדואליות מושלמת. ניקח למשל את מגמת ההאצה הטכנולוגית שמתעצמת ואף ניזונה במובנים מסוימים ממגמת נגד של האטה. הדוגמה הכי פשוטה לכך היא העלייה הניכרת במשרדים ובחברות ברחבי העולם המעודדים את עובדיהם לקחת שיעורי יוגה או להתנסות במדיטציה במהלך יום העבודה על מנת לשמור על בריאותם הנפשית והפיזית.

הסתפקות במועט ואושר שבהחמצה

אם נחזור אל הקורונה ולאנלוגיית המגפה והחיסון, אחת הדוגמאות הבולטות והמעניינות שחקרנו היא תופעת ה-FOMO (הפחד מהחמצה – fear of missing out) שהשתלטה כמגפה על כולנו. התלות שפיתחנו במכשיר הסמארטפון, החיבור הממושך לרשתות החברתיות ושטף המידע הבלתי פוסק שאנחנו כל כך תלויים בו. והנה, הגיע סוף סוף החיסון. תופעת ה-JOMO (ההנאה מהחמצה – joy of missing out) שמתחילה לצבור תאוצה ולבוא לידי ביטוי באופנים שונים כגון אפליקציות חדשות (כן, כן) שנועדו להרחיק אותנו מהטלפון או לפחות להפוך את השימוש בו לחיובי יותר עבור הגוף והנפש, כמו גם מגוון חוויות ושירותים חדשים שמציעים ניתוק ודיטוקס טכנולוגי.

רבות עוד יסופר, ייחקר, ינותח וידובר על הקורונה ועל המגמות, הטרנדים והקאונטר טרנדים שיצמחו בעקבות המשבר הגדול שייצרה המגפה העולמית הזאת. סביר שצורת החיים החדשה שנכפתה עלינו, מולידה ועוד תוליד הלך רוח חדש של התכנסות, התבודדות, התמקדות והסתפקות במועט. לא עוד גלובליזציה כפי שאנחנו מכירים את המונח. ממש כמו המשבר הכלכלי שפרץ ב-2008, מגפת הקורונה והשלכותיה יחזקו באופן משמעותי את הנטייה למינימליזם ויזואלי וקונספטואלי, הרצון לשקט פנימי ורוגע שיתבטאו בצבעוניות עדינה, טבעית ומונוכרומטית. בעולם האופנה, שידוע במהירות תגובתו לטרנדים,  כבר ניכר שיותר מעצבים וצלמי אופנה מאמצים אסתטיקה שקטה והלך רוח מינימליסטי בקולקציות ובקמפיינים.

גם בתחום עיצוב הפנים, נראה נטייה למינימליזם, טיפול והשקעה במרחב הביתי ודגש על הכנסת פריטים בעלי ערך פונקציונלי או רגשי אל הבית. לצד טכנולוגיה שעיקרה למטב את השהות במרחב הביתי ולשפר את חיי היום-יום, נראה בתקופה הקרובה חזרה למלאכות יד וליצירה נאיבית, ילדית, שמתאפשרת אך ורק כאשר ניתן לקחת פסק זמן מהעולם הגועש והרועש שבחוץ.

^ מינימליזם במרחב הביתי (סטודיו Tolko interiors)

ומה לגבי היום שאחרי? כנראה שלצד המינימליזם הערכי שייטמע אצל חלק מהאוכלוסייה, יצמח גם קאונטר טרנד של מקסימליזם. בולמוס בוטה של אסקפיזם; קניות, חוויות ושפע שלא היה בהישג ידם של רבים לאורך תקופה. אנשים ירצו לצרוך – והרבה. לטוס, לטייל, לחוות, לבזבז – והכל בגדול וללא פרופורציה. מקסימליזם שיבוא לידי ביטוי בהתנהגויות אנושיות חדשות, החצנת שמחת החיים והחופש, צבעוניות עזה ורעש ויזואלי.

^ מקסימליזם רועש בחנות המותג ACE & TATE

המציאות הכלכלית המורכבת שאליה נתעורר בעידן הפוסט-הקורונה, כמו גם המציאות הפוליטית, החברתית והתרבותית, בוודאי ישפיעו רבות על המגמות העתידיות שנראה, ומוקדם עוד לקבוע את היקף ההשפעה של מגפת הקורונה על המין האנושי. זאת נדע רק ביום שאחרי. ועד היום שאחרי, שמרו על עצמכם.

הטור נכתב ע"י נתלי יצחקוב וליאור פישר שילוני, טרנדולוגיות ומרצות – סוכנות The Visionary. @thevisionary2

יש לכם מחשבה, רעיון או סיפור שתרצו לספר לנו? כתבו לנו >>