אני לא גבר – אני לא אישה: המדריך ל-א-בינארי המתחילים

בימינו, אנחנו מבינים יותר ויותר כי להגדרות המגדריות הישנות של החברה טווח מצומצם והן כבר לא הולכות יד ביד עם כלל האפשרויות הקיימות. ביניהן, אותם אנשים שמזדהים בתור א-בינארים וג'נדרקווירים, שהזהות המגדרית שלהם לא נופלת במשבצות הקונבנציונאליות של גבר או אישה. לאחרונה, יצא ספר שקורא להכיר לציבור את אותם אנשים, להבין את המושגים, ההקשרים והתמודדויות היומיומיות אותן הם עוברים ובעיקר לדבר על הנושא בפתיחות ובכבוד. 

מאחורי הספר הזה עומדת מאיה, סטודנטית לתקשורת חזותית ב HIT מכון טכנולוגי חולון, שמזדהה גם היא בתור א-בינארית ולה סיפור חיים מסקרן. "כשאני מסתכלת אחורה על הילדות שלי, לא היה לי איזה רגע מכונן לגבי המגדר שלי." היא מסבירה "חייתי טוב בתוך משבצת של טום בוי מפוצצת אנרגיה, ספורטיבית, 'התיאור הקלאסי', כמו שאומרים." מאיה היא בת יחידה לאם חד הורית, היא גדלה בבית בו קיבלה חופש לבחור ולהיות מי שהיא "מאז שאני זוכרת הייתה לי אופציה לבחור, לבשתי בגדים של בנים, או לחילופין, באירועים משפחתיים הייתי מורידה את השמלות ורצה בתחתונים בשנייה שהאירוע נגמר." היא מתארת.

"אף פעם לא הייתה לי יציאה דרמטית מהארון, אני לא חושבת שמישהו היה מופתע שהתחלתי לצאת עם בנות, אבל גם די פתרו את המשוואה עבורי, את יוצאת עם בנות? = את לסבית." היא החלה להשתתף במפגשים במרכזים להט"בים ולמרות זאת, היא מעולם לא יצאה בהצהרות עם הגדרה ספציפית לגבי נטיותיה המיניות "עבורי, יצאתי עם מי שאהבתי והרגיש לי בטוח, בדרך כלל אלו היו נשים. מול גברים, הרגשתי שאני מהווה 'דמות', סוג של פנטזיה, לא ראו אותי כמי שאני, או שלא ראו אותי בכלל." מספרת בפתיחות לב.

יציאה מהארון המגדרי

"בתקופת התיכון הבחירות המגדריות שלי הפכו להיות מודעות, במיוחד באיך שאני מציגה את המגדר שלי לעולם." היא התחילה ללבוש בגדים יותר גבריים והחליפה את החוטיני והחזיות שנהגה ללבוש בבוקסרים וטופים משטיחים. היא זיגזגה פעם לצד הנשי ופעם לצד היותר גברי, לא ייחסה לזה חשיבות רבה ועשתה מה שהרגיש לה הכי בנוח. בנעוריה למדה בתיכון-פנימייה, שם הרגישה לעיתים לא שייכת ומשכה תשומת לב רבה עקב נטיותיה המיניות "אבל, בינינו, מי כן מרגיש שייך בתיכון?" אומרת בחיוך.

באותה התקופה החלה להרגיש בסיס לזהותה "כשאני חושבת על זה, אני מבינה ש'היציאה' היחידה שהייתה לי מהארון, הייתה הארון המגדרי" היא אומרת. עם ההחלטה הזו, יצאה למסע אל עבר ההשלמה עם הנוכחות הפיזית שלה. מסע עם עליות וירידות שכלל שני ניתוחים בהם עברה כריתת שדיים מלאה. את הספר היא החלה לכתוב אחרי תקופה ארוכה בה התעסקה לא מעט סביב נושא המגדריות ובכל סביבה אליה הגיעה, מצאה עצמה מלמדת ומסבירה בתפקיד שגרירת הקהילה. "הקונטרסט הוא משהו שחייתי בו המון שנים. מצד אחד לכבד, להגן ולשמור על טרנסים וקווירים בקהילה בכלל ואף לאלו שמסביבי, כאילו הם יהלומים שבריריים, אך מצד שני, לא בהכרח לעשות זאת עבור עצמי" משתפת מאיה.

בספר, היא שואפת להציג את הקהילה כפי שהיא באמת ולא בדרך שהיא מצטיירת במסכי הטלוויזיה שלנו. "אני מאמינה שהגיע הזמן שנלמד איך לדבר על זה ומה זה אומר בכלל. בעיקר איך לעשות את זה בצורה מכבדת וכוללת." היא מבקשת להכיר את עולם המושגים הנכון והמכבד, את הספקטרום הרחב שקיים בחברה המודרנית על ידי ניהול שיח אינטימי ופתוח. "אז אני מאיה, בת 26, נשואה לשירי, אמא לג'ונו. אני מעצבת, אני אוהבת מוזיקה, אמנות, טבע, צילום ואני גם א-בינארית." מסכמת בפואטיות מדויקת "אני לא גבר, אני לא אישה. אני אי שם כמו חרוז על חוט שמתנועע באמצע."

הפרויקט יוצג בתערוכת הבוגרים של הפקולטה לעיצוב ב HIT בין התאריכים 10-18/8.

יש לכם רעיון? מחשבה? סיפור שתרצו לספר לנו? ~> כתבו לנו