אהבה ממבט שלישי: קסם הניגודים של איסטנבול

חזרנו לא מזמן מששה ימים באיסטנבול. עיר ששמעתי רבות על קסמיה מאנשים שמכירים אותה ואותי מצוין ולא האמינו שעדיין לא ביקרתי בה. אני מודה, שבגלל האקלים הפוליטי והתקררות היחסים, היא רק התרחקה ממני, ותמיד נראה היה לי פשוט יותר לנסוע למקום אחר. אבל בהחלטה של רגע, ובצרוף מקרים כששתי ידידות שונות שיתפו באינסטגרם צילומים מחופשות בעיר, החלטנו להזמין כרטיסים ולנסוע. הגעתי בלי ציפיות מוגדרות ואפילו בלי שיעורי בית מעמיקים. 

מה גיליתי? עיר מיוחדת, שונה ודי כאוטית. אם לא תנסו להשוות אותה לערים אירופאיות, תהנו הרבה יותר. גם בחלק המערבי, האנרגיה (והתחזוקה) מרגישים יותר לבאנט מאירופה. הגודל שלה עצום והתוואי העירוני מזכיר יותר קונגלומרט של מבנים וגגות רעפים חומים ואינסופיים, בלי יכולת לזהות בנוף רחובות או שדרות. כל האוריאנטציה במרחב, נגזרת בעצם ממיצר הבוספורוס החוצה את העיר ומפריד בין החלק האירופאי לאסיאתי שלה.

פשוט להתמסר

איסטנבול מלאה בתיירים ערבים ומלוכסנים. חוץ מבמלון הנהדר שלנו (המלצה בהמשך) כמעט ולא פגשנו בתיירים אירופאים או אמריקאים ועברית שמענו רק פעם אחת. אני מודה שביומיים הראשונים האינטנסיביות שלה, התנועה האינסופית, ולהיות מוקפת בכל כך הרבה אנשים שונים ממני, הרגיש קצת כמו בתוך מערבולת ענקית כשאני מנסה להשאיר את הראש מעל המים. אבל ביום השלישי, משהו נרגע ונפתח והבנתי שבשביל ליהנות ממנה באמת, צריך להתמסר. החלטתי פשוט לשחרר. 

בסך הכל, איסטנבול הזכירה לי מאוד את ירושלים שגדלתי בה. שכבות על שכבות של היסטוריה ותמהיל עצום של קבוצות אנושיות שונות שנראה שלמדו, באין ברירה, לחיות ביחד. להפתעתי, רב הטורקים מדברים מעט מאוד אנגלית ונדרשים סבלנות וקישורי פנטומימה בשביל להסתדר. ישראלים לא במיוחד מעניינים אותם וסוחרים, שזיהו שאנחנו ישראלים מקילומטרים וזכרו כמה משפטים בעברית, היו מאוד נחמדים וניכר שהם מצטערים שישראלים כבר לא מגיעים.

בכל איסטנבול לא ראינו תמונה אחת של ארדואן, בעוד שתמונות של אטאטורק (ה׳בן גוריון׳ שלהם, אבי האומה החילונית המודרנית) נמצאות בכל פינה. הדגל, לעומת זה, נוכח ביותר. בכל פינה ועל כל בניין, עד כדי כך שתהינו אם זה מוכתב על פי חוק.

איפה להיות ומה לראות

בעיר העתיקה הנמצאת על גדות הצד האסייתי של העיר, נמצא ריכוז של האתרים והמונומנטים העתיקים והחשובים שהם בגדר חובה. 

Hagia Sophia היא כנסיית החוכמה הקדושה ששימשה כמרכז הרוחני של האימפריה הביזנטית עד השתלטות האסלאם על תורכיה והפיכתה למסגד. מאז שנות ה-30 של המאה ה-20 היא משמשת כמוזיאון. כשנבנה, נחשב המבנה ללא פחות מפלא. הכיפה העצומה והתומכות החיצוניות היוו בסיס לאדריכלות הביזנטית שהתפתחה בהמשך.

Yerebatan Sarayi הוא ה'ארמון' התת קרקעי שהוא בעצם מאגר המים הגדול של איסטנבול. 336 עמודים תומכים במבנה השקט והחלומי. לרב, מוסיקה קלאסית מלווה את המבקרים ויש מופע אור קולי המציג את ההיסטוריה של אספקת המים לעיר. כשמתהלכים למטה, באווירה המכשפת בין העמודים, אי אפשר שלא לחשוב על סצנת הסיום של 'התופת' המתרחשת במקום. אנחנו ביקרנו בזמן שיפוצים במהלכם רוקנו רוב המים, אבל זה עדיין היה מרשים מאוד. בבסיס שניים מהעמודים מגולף ראשה של מדוזה, ואת המטבעות מסביב זרקו אנשים שביקשו משאלה.

בזאר גשר ומגדל

Kapali Carsi הוא הבזאר המקטרה העצום. לבירינט של ממש כשלמרבה ההפתעה, היה זה המקום נקי ומסודר ביותר בכל איסטנבול. וגם לא היה צפוף או מחניק מדי. במקום שפע של סחורות, כשהאיכותיות ומעניניות ביותר הן הרקמות והשטיחים. מצווה להתמקח. גם כאן, הכי מרשימות היו התקרות.

Galata Koprusu הוא גשר גלאטה המחבר בין הגדות האירופאית והאסייתית של נהר הבוספורוס. על הגשר יש תנועה ערה ושורה אינסופית של דייגים. מתחתיו, שביל הליכה ומסעדות שמו צפות על המים.

Galata Kulesi הוא מגדל גלאטה שבו תצפית אל הנוף. המגדל נמצא באזור מתויר ושופע בתי קפה קטנים וחנויות, חלקן מיוחדות ואיכותיות וחלקן תיירותיות מאוד.

השכונות Bebek Shali ו Arnavutkoy נמצאות באזור פרוורי של איסטנבול ומשולות ליקום מקביל, מערבי ונינוח הטובל ביער שמשתפל כמעט עד מי הנהר. וילות, חנויות בוטיק מתוקות ואיכותיות, חנויות קונספט, מסעדות ובתי קפה, מלאים כולם באנשים יפים שעיתותם בידהם ליהנות מכל הטוב הזה. שתי השכונות / עיירות מחוברות בטיילת יפה המזמינה טיול לאורך המים.

מקורה של Arnavutkoy בכפר של דייגים יוונים והיא מפורסמת בבתי העץ העותומניים העתיקים והצבעוניים הממלאים את רחובותיה וכן במסעדות הדגים הרבות. אזור יפייפה לבילוי של יום. באזור הזה, שווה לאכול במסעגת Adembaba המומלצת על ידי המקומיים ומגישה דגים טריים מהים אל הצלחת.

מה לאכול?

המטבח הטורקי פשוט נפלא! בתור אומה שהייתה אימפריה לאורך 500 שנה, ושלטה משערי וינה  באירופה ועד סודן, מטוניס ועד עירק ולאורך דרך המשי באסיה, המטבח שלה השפיע והושפע משלל תרבויות, טעמים וחומרי גלם. קשה ליפול. לא משנה אם אוכלים אוכל רחוב או במסעדת גורמה, רב הסיכויים שזה יהיה עדין, מדויק וטוב. 

במסעדת Mikla, הנמצאת על גג מלון מרמרה, בחרנו בארוחת מנות השף שהגיעו אל השולחן אחת אחרי השנייה, יפיפיות וטעימות מאוד. הקהל לא היה מקומי, האווירה הייתה נעימה והנוף, שמלמעלה הופך פואטי ואלגנטי בעיקר בשקיעה, באמת עוצר נשימה. גם Nicole היא מסעדה של שפית מעולה. המסעדה נמצאת על גג בנין מרשים עם נוף לבוספורוס ולארמון Topkapi Sarayi. כאן, הבחירה היא בין שתי ארוחות עם מנות טעימה של השף. אנחנו בחרנו את הקטנה יותר, ועדיין יצאנו מדושנים ומסוחררים אחרי שלוש שעות.

כמי שאוהבת מאוד את האוכל המקומי, אני ממליצה גם על Karakoy Lokantasi כמסעדה מעולה של אוכל מקומי קלאסי. מעוצבת כביסטרו ים תיכוני עם מנות טעימות ומדויקות על מפות צחורות באחת השכונות המגניבות.

עוד מסעדות הן Zübeyir Ocakbaşı‏‏‏‏‏‏ שהיא לא פחות ממקדש הגריל. Sehzade היא מסעדת פועלים לא רחוק משוק התבלינים. אין תפריט אבל יש שיפודים מעולים. יושבים כתף אל כתף עם המקומיים ונהנים. אוהבי הצדפות ייהנו מדוכני Golden_midyeci של צדפות ממולאות באורז. בשביל ההמחשה כמה זול שם, אחרי זלילה של חמש יחידות התבקשנו לשם שלושה שקלים.

איפה לישון?

איסטנבול היא עיר אינטנסיבית וצפופה, שהשוטטות בה יכולה לשחוק. אני ממש הרגשתי איך העובדה שהתגוררנו במלון נפלא הייתה מאזנת וחשובה ושמרה והזינה את החופשה. אני ממליצה מכל הלב על ה Soho House Istanbul. מדורבר במלון בוטיק של רשת בריטית, שבו מיטב הפינוקים והסטייל. אגם המסעדות שבו טובות ובמיוחד Cecconi's – מסעדה איטלקית יפה ומהנה.

איך להתנייד?

בקלות במוניות זולות, בתנאי שלפני שאתם עולים תדרשו מהנהג שיפעיל מונה (כל המשפט מתומצת במילה "מיטר") אחרת ישדדו אתכם במחיר מופקע של פי ארבע. לא פגשנו נהג אחד שדיבר אנגלית, לכן חשוב להראות להם את הכתובת, רצוי על המפה כי לרובם אין ג'י פי אס ברכב. התנועה בעיר עמוסה בטירוף, ולא פעם אחרי שנכנסנו והראינו את הכתובת, הנהג התנצל והבהיר שהוא לא נוסע לשם כרגע בגלל העומס.

איפה לקנות?

אי אפשר להתעלם מהבונוס שאיסטנבול זולה בכל מובן בחצי עד רבע לעומת ישראל, מה שהופך את החופשה לעוד יותר משמחת ולמאוד משתלמת. רב החנויות, ובמיוחד אלה ברחובות הראשיים הומי האדם, פותחות עד אחת עשרה בלילה לפחות. רחוב Istiklal ואזור Nişantaşı‏ הם הטובים ביותר למי שמחפש קניות יותר בנאליות של חברות מערביות מוכרות. דברים שווים ומיוחדים אפשר למצוא ב Turnacıbaşı – רחוב בשכונה מקסימה המלאה בחנויות עתיקות ווינטיג'. עוד שכונה קטנה ומקסימה, ששווה בהחלט שיטוט, היא רחוב Mumhane וכל הרחובות הקטנים המסתעפים ממנו. המון בתי קפה ומסעדות קטנות ומעוצבות, חנויות בוטיק עדכניות ואווירה טובה.

יש הרבה מה ללמוד מהטורקים על ההבנה הפשוטה של חיים ים תיכוניים. הנה למשל, רחוב שאורכו כמאתיים מטרים המחופה כולו בסוכות גפנים שבקיץ מספקות לאנשים צל במרחב העירוני. כל כך פשוט וזול וכל כך פרקטי ויפה.

הכותבת היא ליאת הדס, בעלת תואר אקדמי בעיצוב מהמכללה למנהל. החל בשנת 2002, משרדה 'ליאת הדס אדריכלות ועיצוב' עוסק בתכנון ועיצוב של פרויקטים אדריכליים ועיצובים למגזר הפרטי והעסקי. בשנה שעברה, הוציאה את הספר 'חיים ים תיכוניים'.