תערוכת New Story ביריד צבע טרי משקפת יצירה משותפת בתקופה משוגעת

בתערוכה NEW STORY, שמוצגת מהיום ועד יום שני ביריד האמנות והעיצוב 'צבע טרי', מציגים תמר ברניצקי וגבי זלצמן פרויקט משותף שמחבר בין שני עולמות מנוגדים. אמנית הטקסטיל, תמר ברניצקי, משלבת בעבודותיה חומרים רכים ועדינים. הפרסומאי והמעצב, גבי זלצמן, לעומתה, משתמש בדימויים גרפיים נוסטלגיים ומשלב אותם עם טקסט. יחד, הם מייצרים סיפור חדש דרך אוסף של חפצים נוסטלגיים שמחזירים את כולנו לתום ילדותינו ולארץ ישראל הישנה. 

והנה מה ששניהם ענו בשאלון זהה:

מה הסיפור מאחורי שם התערוכה New Story?

גבי: "זה החיבור בין הישן לחדש, בין הנוסטלגי לכאן ועכשיו. יום אחד, כשביקרתי אצל ההורים שלי, הם אמרו לי שהם רוצים לזרוק כמעט את כל הספרים מחדר ילדותי. מדובר בספרייה גדולה מאוד, שרבים מהספרים בה הם של אבא שלי שהיה מורה דרך ואסף ספרי היסטוריה, זיאולוגיה, גיאוגרפיה, אטלסים ישנים ועוד. הלב שלי לא נתן לי להיפרד מהספרים איתם גדלתי וזה התגלגל לכך שהספרים הפכו למצע להרבה מהעבודות בתערוכה וכך קיבלו חיי נצח באמצעות האמנות. בעבודות נוספות, תמר גם חיברה בין בדים לרצועות דפים מספרים ישנים שלה".

תמר: "השם נבע מהצורך שלנו להגדיר בקצרה מה עשינו כאמנים בתקופה משוגעת שיצרה לכולנו מציאות חדשה. בעידן הדיגיטלי של הסטורי, יצרנו במלאכת יד סיזיפית, סיפורים חדשים מהאייקונים המוכרים שנשענים על זכרונות שמעלים חיוך. הרי לא משנה כמה פעמים נספר את אותו סיפור שנשלף מהזיכרון, זה כל פעם יהיה שונה. אחר כך, כשנסתכל בסטורי שברשתות החברתיות, הזיכרון יחזור על עצמו בצורה זהה, וודאית וברורה. ביצירה שלנו רצינו לרכך את המכניקה הזו".

איך הכרתם?

גבי: "אני לא בדיוק זוכר אבל זה כן סיפור מעניין כי אנחנו ממסגרים עבודות באותו מקום. בכל פעם שתמר הגיעה לשם, היא הייתה מוצאת עבודות שלה ממוסגרות לצד עבודות שלי ולהיפך. הייתי מצלם לה את העבודות יחד עד שהבנו שיש בחיבור המקרי הזה משהו מעניין והתחלנו לגלגל את הרעיון ליצור יחד".

תמר: "אחרי תקופת הכרות וירטואלית באינסטגרם והערכה הדדית, נפגשנו בגלריה 1מ135, בה שנינו מציגים עבודות. האנרגיה שלנו התחברה וכך גם התשוקה לעשייה, הרצון להצליח ליצור אמנות בשוק המקומי והמאתגר והעובדה ששנינו אנשי משפחה שיוצרים מהבטן סביב הצד הכי יפה של החיים, היוו כר פורה לעשייה משותפת. זה התחיל מרעיון תוך ישיבה בבית קפה לייצר סדרת יצירות והתפתח משם. 'צבע טרי' מהווה במה מכובדת להשיק בה פרויקט משותף שכזה".

איך ניגשתם לעבודה המשותפת והאם הכל היה הרמוני או שהיו גם התנגשויות?

גבי: "בתחילת העבודה המשותפות היו כל מיני ניסיונות של חומרים ורעיונות. האמת, שכולם נגנזו אחרי שיצאנו לדרך בליווי האוצרות תמר למדן וכרמית שיין ל Two Curators. בהמשך, כשהבנו אילו סדרות אנחנו רוצים ליצור, הכל נהיה יותר ברור וזרם יותר בקלות".

תמר: "המהלכים היו מתוכננים בפינג פונג ביננו: יצרתי את המשטח עליו גבי ידפיס, או שתפרתי עם אטלסים ישנים צורה שמזכירה את האייקון הברור שגבי הביא. אני הבאתי ביטוי בחומר ובצבע לתחושות מופשטות כמו שמחה, געגוע, ערגה ונועם דרך הנוף הישראלי אותו צילמתי, הדפסתי ושעליו רקמתי וביצעתי שלל פעולות עמלניות מעולם הטקסטיל. גבי, מצדו, הביא עולם ברור של אייקונים תרבותיים שמודפסים בדפוס משי ברור ומוחשי. בין שתי השפות חיבר פסקול מוזיקלי שנבחר בקפידה. אמנם גדלנו בעשורים שונים, אבל כל אחד מאיתנו בנה זהות מוצקה על בסיס תחושות של ביטחון ואהבה ולצד המוזיקה ששמענו בתהליך הזה".

איך היה לעבוד עם תמר?

גבי: "תמר, שהיא גאונה בטקסטיל, הביאה טכניקות מיוחדות שלה של תפירה, החסרת חומר וחיבורי שכבות שלעיתים היוו גם המצע המיוחד להדפסים שלי. אני מרגיש שהחיבור המיוחד הזה הביא אותי למקומות שלא הייתי מגיע אליהם לבד, ומכיוון שתמיד חשוב לי לחדש זה מה שהיה יפה וכיף ביצירה שלנו".

איך היה לעבוד עם גבי?

תמר: "בגדול שנינו אנשים נוחים וזורמים אבל עם אגו בריא. כלומר, מצד אחד, יש לנו עמדות ברורות, ועם זאת אנחנו פתוחים לרעיונות. שנינו ביטאנו את מה שחשוב לנו: אצלי זה הנופים והעבודה עם הטקסטיל והנייר אותו אני מפרקת ומרכיבה מחדש. גבי, מצדו, הביא כתב יד עיצובי ונקי. אנחנו יוצרים עבור אנשים אחרים במטרה להעלות חיוך ולעשות נעים למי שיבחר ביצירות שלנו ולמי שגם רק יבקר אותנו ביריד. אני הייתי קצת יותר מחושבת והססנית בדברים מסוימים וגם פסלתי לא מעט רעיונות שעלו. גבי היה הרוח השועטת קדימה, לא משנה מהם תנאי הדרך. כך שבאמת השלמנו אחד את השנייה, עודדנו והתעודדנו. התוצרים ממש לא היו ברורים מההתחלה. לקח להם זמן להתגבש, וכל זה לצד החרדה הקיומית פה בישראל. אבל סמכנו על עצמנו וגם אחד על השנייה שבסוף תהיה תערוכה יפה ושיהיה ערך לכל מה שאנחנו מביאים ביצירה המשותפת".

איך חיברתם את העולמות שלכם?

גבי: "הישירות והמסרים In your face שבדרך כלל באים לידי ביטוי בעבודות שלי, קיבלו בעיני סוג של ריכוך ועדינות כשהתחברנו לעבודות משותפות. יצירת אמנות באה מהמקום הכי אישי ופרטי ולכן פה, בעבודה המשותפת, כשמישהו מאיתנו לא התחבר למשהו זה בעצם היה וטו לגנוז את הרעיון".

תמר: "החיבור קרה מעצמו, דרך המוזיקה, השיחות, חילוץ הדימויים ממעמקי הזיכרון והרגש ובחירת השירים בסדרה הרקומה. אנחנו שותפים שווים ביצירות, הקווים שגבי הדפיס נרקמו בחוטים עדינים, והצורות הברורות טושטשו מעט בזכות שכבות הטקסטיל והנייר. ההחלטה מתי היצירה גמורה התקבלה יחד. ליוו אותנו בתהליך צמד האוצרות תמר למדן וכרמית שיין בנדיבות ובהכלה".

יש חוט שמקשר בין אוסף הזיכרונות מישראל של פעם לאירועים שקורים עכשיו?

גבי: "בכל העבודות, דווקא בגלל התקופה הקשה שכולנו עוברים כאן, חיפשנו מה גורם לנו לחייך, מה הדברים הפשוטים שיצרו לנו זכרונות טובים ונחרטו בליבנו. כך הגענו יחד לעולמות משותפים של חפצים ופריטים שהם בעיני אייקונים, ויחד עם החיבור שלהם לטקסטים מתוך שירים ועולמות הנוסטלגיה נוצר מהכל סיפור חדש. הרגש הזה שנוצר כלפי חפצים מסוימים, בדיוק כמו הרגש שלי לשמר את הספרים הישנים, מתוך נוסטלגיה ורומנטיקה מסוימת הם יחסים שעוזרים לנו בתערוכה ליצור את הסיפור החדש ולקשר את הישן לחדש".

תמר: "בטח, אנחנו טווים את החוטים למציאות חיינו. התחלנו לעבוד לפני ה 7/10 והמלחמה שינתה לנו את עולם ההקשרים. גילינו שמילות השירים שעוררו בנו השראה ורקומות ביצירות, מקבלות משמעות שונה כיום. לדוגמא, בעבודת האסימון שבה רקום המשפט 'דונט יו פורגט אבאוט מי' התחלנו עם שיר מעולה שכיום משקף בזיכרון קולקטיבי ארור ובעצבות את החטופים. אותו דבר לגבי פלטת הצבעים שדויקה. אני לא יכולה ליצור בצבע צהוב או שחור, אלה אם זה בא במקום מאוד ספציפי ובהקשר של טבע דומם או פרחים. הספרים הפרומים נראים לי לפתע כלבלוב וצמיחה. בחרתי לתפור אותם בחוטים בצבע פוקסיה וכתום, כמו פרחים, כסמל לתקומה. זכרון העבר שלנו מבית ילדותנו בישראל כמו כיסא הנדנדה, סירת הנייר, הגלידה הנוזלת, כל הטוב הזה שהיה אז, לא מובן מאליו היום".

למה אתם מתגעגעם בעצם ואיך הבעתם את זה ביצירה?

גבי: "הגעגוע מתבטא באובייקטים שבחרנו – הם שם כי הבלון, הפתי בר, האיטרובל… הם הרבה יותר מרק דימוי של בלון, פתי ואיצטרובל. הם עולם של רגשות וחוויות וסיפורים מהילדות שלנו. הם הזכרונות מבית הילדות, מ״שנות הקסם״. הם סיפור בפני עצמו והחיבור שלהם לאלמנטים הנוספים ביצירה רק מרחיב את הסיפור".

תמר: "אני מתגעגעת לטייל בנינוחות בטבע היפה של ישראל, לאסוף השראות ופשוט להנות בפשטות מכאן ועכשו ולא להיות דרוכה ומודאגת. אני מתגעגעת להיות הנכדה של סבא וסבתא שלי שנפטרו מזמן אבל השאירו לי מורשת חפצים מלאה בזכרונות, עשירה בתחושות וברגש. אני מתגעגעת לצאת לרוץ עם מוזיקה ולחשוב על אהבה ולא על טילים וממ"ד. אני מתגעגעת לחיים נורמאליים. ולגבי החפצים, זה תמיד המתח בין לאגור פריטים סנטימנטליים, שטומנים בחובם סיפור מרגש ובין הצורך לנקות ולהיות מינימליסטית בחפצים יחד עם קניות מהירות של פריטים חדשים ואנונימיים".

צבע טרי, רביעי עד שני, 3-8.7.24, היכל הספורט החדש, שטרית 4, תל אביב.