קיקי ואן אייק ללג'יט: "לעיצוב יש כוח לרפא, לחבר ולעורר אמפתיה"

אני פותחת את השיח עם המעצבת והאומנית ההולנדית הידועה קיקי ואן אייק (Kiki van Eikj) בברכות לרגל השקת חלל התצוגה החדש שלה ושל בעלה ג'וסט בסמוך לסטודיו שלהם באיינדהובן. החלל נפתח בשבוע העיצוב שהתקיים בעיר באוקטובר. כשאני שואלת את ואן אייק אם זו התרחבות טבעית של הסטודיו ומה הוצג בתערוכה הראשונה, היא מסבירה שפתיחת חלל התצוגה משולה לשתילת גן קטן – מקום שבו רעיונות יוכלו לצמוח ולנשום.

"כן. זו בהחלט הרחבה של הסטודיו" אומרת קיקי ואן אייק. "החלל נולד מתוך רצון להקים מקום ליצירה שיהיה רחוק מהרעש של הסטודיו והסדנה שלנו. חלל שבו נוכל לתת מקום לסקרנות שלנו. התערוכה הראשונה, Carte Blanche, הזמינה את האורחים אל לב תהליך היצירה שלנו, היכן שמצויים הגולמי והלא גמור, ממש בדומה לזיהוי היופי בסקיצה רגע לפני שהיא הופכת ליצירת מופת. זה מאוד נדיר שלאנשים יצירתיים כמונו יש חלל תצוגה פרטי שמופרד מהלחץ המסחרי של השוק. החשיבות של חלל כזה היא בכך שכיוצרים מה שמוצג בו לא מושפע מהצורך למכור".

קיקי ואן אייק גדלה בהולנד ונחשבת היום לשם גדול ומצליח מאוד בשדה העיצוב ההולנדי. היא למדה עיצוב מוצר באקדמיית העיצוב איינדהובן שם גם פגשה את בן זוגה ושותפה למקצוע ג'וסט ואן בלייסוויק Joost van) Bleiswijk). משנת 2000 הם מחזיקים סטודיו שבו הם עובדים יחד ולחוד.

מגוון הפרויקטים עליהם עובדת ואן אייק רחב ביותר וכולל מיצבים, רהיטים, גופי תאורה, טקסטיל, וכן עבודות שמשלבות קרמיקה, זכוכית וחומרים נוספים. במהלך השנים, עבדה ואן אייק עם מותגים גדולים כמו הרמס, גוגל, ביזאצה, האגן דאז ואחרים וכן שיתפה פעולה עם חזאית הטרנדים לי אדלקורט, האקדמיה לעיצוב באיינדהובן, מוזיאונים, גלריות ואספנים פרטיים. העבודות שלה מוצגות באופן קבוע במוזיאונים, בגלריות ובשבועות העיצוב החשובים ברחבי העולם.

ואן אייק, שיצירתה ממוקמת על קו התפר שבין עיצוב ואומנות, מושפעת מאוד מהטבע סביבה אבל עבודותיה כוללות גם גחמנות, משחקיות, דמיון, קסם וצבעוניות וגם אנושיות ועידון. לא פעם, ניתן למצוא בהן גם הרגלים ומנהגים שמחזקים את הגישה האינטואיטיבית ואת החשיבה שלה על מסורת וקידמה ועל מה זה עיצוב עכשיו ובעתיד. בריאיון שנערך איתה לא מזמן, אמרה שלדעתה האומנות תהפוך להיות חשובה עוד יותר דווקא בְּעתיד שבו רובוטים ישמשו בכל כך הרבה תחומים. "אנשים ירצו להתחבר לעצמם ולאומנות, אחרת הם יאבדו את החושים שלהם" אמרה ואן אייק.

על אילו ערכים מתבסס הסטודיו שלכם?

"הסטודיו והסדנה שלנו, שבהם אנחנו מייצרים את רוב האובייקטים שאנחנו מעצבים, מבוססים על כנות אינטלקטואלית, אומנות, אמנות ועיצוב. זה עולם שבו צחוק ועבודה רצינית משתלבים ושבו סקיצות ואבות טיפוס חולקים מקום עם יצירות מוגמרות. אנחנו מאוד מאמינים ביצירה שמונעת מאינטואיציה והליך פיזי ובתוך כך מתייחסים לניסויים כמו אל אוויר לנשימה שכולל, בין היתר, מציאת גוונים חדשים, עיסוק בצורות וגילוי של דברים בלתי צפויים באלמנטים יומיומיים מוכרים".

איך את מתארת את שיתוף הפעולה שלך עם ג'וסט בחיים האישיים והמקצועיים?

"יש לנו כבוד מאוד עמוק לידע ולחזון האחד של השני ואנחנו קודם כל שותפים לפני שאנחנו עמיתים למקצוע. ג'וסט יותר עם הרגליים על הקרקע ואנליטי בגישה שלו לבנייה ולמרחב, מה מאפשר לו להסתכל על העבודה שלי מנקודת מבט אחרת ובכך לתרום לה את הפרספקטיבה שלו.

"העבודה המשותפת היא תהליך מאוד עדין שדורש אמון גם בתהליך וגם האחד בשנייה. זו מהות החיים גם באופן כללי, ללמוד איך לחיות עם הבדלים, בין אם הם תרבותיים, חברתיים, דתיים או אתיים. אני מאוד מאמינה בזה ומבחינתי, זו תמיד מתנה. זה תהליך מאוד מפרה שמתחיל תמיד בנכונות להיות פתוח לרעיונות של אנשים אחרים".

מתי ועל מה אתם עובדים יחד ועל מה בנפרד?

"אנחנו עובדים יחד על אותו פרויקט רק כשאני מחפשת שיהיו לפרויקט שתי איכויות שונות ואז כל אחד מאתנו עובד על הפרויקט שלו בתוך אותו פרויקט. זה קצת כמו לעבוד בנפרד יחד. לכל אחד מאיתנו יש שני עסקים נפרדים, אז בדרך כלל אנחנו לא עובדים יחד ולכל אחד מאיתנו יש את הלקוחות שלו. אנחנו בעיקר משתמשים זה בזה כשותפים לדיון אבל לאו דווקא צריכים להסכים האחד עם השנייה. בדיוק בגלל זה, זה עדיין עובד ביננו אחרי כל השנים האלה. מאוד חשוב לנו לשמור על הזהויות שלנו ולכבד זה את זו".

את עובדת גם על לא מעט שיתופי פעולה. איפה עובר הקו בין הבעה עצמית, בריף ומוצר? ואיך את קופצת בין קנה מידה שונים?

"אני תמיד שואפת להישאר נאמנה לאינטואיציה שלי ועם זה לכבד את מטרת היצירה. מכיוון שאני עובדת הרבה על עמלות, מתקיים תהליך של איזון בין הביטוי העצמי שלי לחזון של הלקוח. נכון לעכשיו, זה עובד מצוין ב 99% מהמקרים מפני שלקוחות מראש מחליטים לעבוד אתי כי הם מרגישים מחוברים גם לדרך העבודה שלי וגם לתוצאות. לא פעם, שיתוף פעולה עם מותגים, מביא נקודות מבט חדשות ומעורר בי הרבה השראה. כשזה מגיע לקנה מידה, אני רואה את הכל כחלק מאותו סיפור – בין אם זו כפית קטנטנה או מיצב גדול, לכל יצירה יש נוכחות משלה".  

טקסטיל הופך עכשיו ליותר ויותר חשוב אבל את מתעסקת בו כבר הרבה שנים

"נכון. אני מרגישה מאוד מחוברת לחוטים ולטכניקות שלהם ופשוט מאוד אוהבת טקסטיל. אפילו עבודת הגמר שלי אי שם בשנת 2000 עסקה בטקסטיל. אני מתחברת לטקסטיל כי הוא חומר עדין, מעודן ומיוחד. הוא דורש סבלנות בעבודה אתו והוא מאוד קרוב לעור שלנו. ככזה, הוא מקשר באופן מאוד עמוק בין בני אדם לזהות שלהם. טקסטיל בשבילי הוא אמצעי נהדר לבטא את עצמי ולספר סיפורים מכיוון שהוא מדבר לדמיון וכי יש בו איכויות של שלווה, עידון והגנה. הוא שווה לעבודה עם צבע, בדיוק כמו שהאימפרסיוניסטים השתמשו בצבע ככלי להבעה עצמית".

נראה שרוב האנשים מכירים אותך יותר ופחות את ג'וסט. למה?

"למעשה, לא הייתי אומרת שזה נכון שאני יותר מפורסמת – אולי השם שלי פשוט יותר מזוהה בהקשרים מסוימים. ג'וסט ואני תמיד עבדנו בשיתוף פעולה הדוק, והתרומות של שנינו להליכי יצירה חשובות באותה מידה".

איך את מציגה את עצמך? כמעצבת? כ"אמנית?

אני רואה בעצמי את שניהם. זה מאוד תלוי בפרויקט ובסיפור שאני מנסה לספר".

הרקע ההולנדי משפיע על היצירה שלכם?

"כן. הוא טבוע עמוק ביצירה שלנו – יש כאן תרבות מאוד חזקה של התנסויות וניסויים תוך שילוב בין פרקטי ושובבי. יש לזה גם סיבה גיאוגרפית: המדינה שלנו תמיד הייתה מתחת לפני הים, אז תמיד היינו  צריכים להיות מאוד יצירתיים עם ניהול מים ומציאת פתרונות חכמים. המנטליות של 'עשה זאת בעצמך' היא חלק מה DNA שלנו".

מהי התשוקה שלך עכשיו? על מה את עובדת בימים אלה?

"אני נלהבת ליצור על הגבול שבין הפונקציונלי והאמנותי, בין אם אלו רהיטים, מיצבים או פרויקטים קונספטואליים יותר. נכון לעכשיו, אני מתמקדת בחקר חומרים וטכניקות חדשות שמקורם ב'ידיים החושבות' שלי, וזה תמיד מרגש".

מהו הרגע המספק ביותר בעבודה שלך ואיזה מסר את רוצה להעביר דרכה?

"הרגע הכי מספק בשבילי הוא כשקונספט מתעורר לחיים – כשהניצוץ של רעיון הופך למשהו מוחשי ומשמעותי. דמיון הוא נושא מרכזי בכל העבודות שלי מכיוון שעבורי זו הדרך היחידה לחזות עתיד אחר. המסר שאני שואפת להעביר, הוא שלעיצוב יש את הכוח לחבר בין אנשים, לעורר רגשות ולעורר למחשבה".

ומהיכן את שואבת השראה?

"מהחיים ומהעבודה קרוב לטבע שתמיד חוזרים ומופיעים בעבודות שלי. במיוחד עכשיו, כשאני עובדת על סדרת עבודות שנקראת 'נבט'. הקולקציה הזו חוקרת את משחקי הגומלין שובי הלב שבין קרמיקה לזכוכית מנופחת ידנית, בהשראת האנרגיה התוססת של עונת האביב – הרגע שבו הכל מתחיל לנבוט לפני שהוא מגיע לפריחה מלאה, תקופה חדורת תקווה והתרגשות. זה רגע מאוד מיוחד עבורי, כל שנה מחדש. משהו שנחוץ מאוד לעולם של היום. לעולם לא לאבד תקווה".

לקראת סיום, אני נותנת לואן אייק מספר מילים ומבקשת לדעת על מה היא חושבת כשהיא שומעת אותן: אינטואיציה, ענוה, כנות, השפעות, השראות, צבע. ואן אייק מציינת שכולן מונחות בבסיס העבודה שלה ובוחרת להתייחס בהרחבה למילה חשובה מאוד עבורה במיוחד בהקשר לתקופה הפוליטית שכולנו חווים.

"ענוה היא הכוח השקט שמתנגד לכוחות מונעי האגו מאחורי חוסר סובלנות, תוקפנות וגם מאחורי מלחמה. זו ההכרה באנושיות המשותפת שלנו, בנכונות להודות במגבלות שלנו, ובאומץ להקשיב לפני שאנחנו פועלים. אני רואה בענווה מאזן חיוני לכוחות הגבריים השולטים בחיינו, במיוחד מבחינה פוליטית שכן היא מפנה מקום להבנה במקום לשיפוט, לדיאלוג במקום לקונפליקט. מדובר בהכרה בכך שאף אחד לא מחזיק בכל התשובות וששיתוף פעולה חזק יותר מפילוג.

"כמעצבת, אני רוצה שהעבודה שלי תשקף את הרעיון הזה של ענוה וזה מכיוון שלעיצוב יש את הכוח לרפא, לחבר ולעורר אמפתיה. כשאנחנו נגשים לעולם בענווה, אנחנו יוצרים הזדמנויות לשלום – מרחבים בהם אנשים יכולים להתכנס, לחלוק סיפורים ולראות את העולם זה דרך העיניים של זה. בתקופה שבה סכסוך נובע לעיתים קרובות מגאווה וסירוב להתפשר, ענווה היא מעשה רדיקלי, המביע שאיפה לשינוי. זה מזכיר לנו שכוח טמון בחסד, והתקדמות מתחילה כשאנחנו נגשים אחד לשני עם לב ומוח פתוחים. אם אתה פתוח וישר בתהליך היצירתי ואתה משתחרר ממסגרות, אגו או פחדים, אתה תמיד לומד ממה שאתה עושה ומגלה נקודות מבט חדשות. זהו מרחב שבו הזמן לא קיים והדמיון מנצח".