ספר חדש מציג איך מעצבים את הבית בדמות הנווד הגלובלי

ממש לא מזמן נתקלתי בפוסט בפייסבוק שמציג ספר עיצוב חדש שמיד נראה היה לי שונה ומעניין. כשהתעמקתי טיפה, זיהיתי שהספר אמנם כתוב באנגלית אבל כתבה אותו אלין לנגליב, מי שמוכרת אולי לרבים בעולם העיצוב כאלין ליקה.

אני מכירה וזוכרת את אלין כמעצבת פנים הוליסטית שהשתייכה לקבוצה שהקימה את בית העיצוב 'רוז'ין' בתל אביב, עיצבה את פנים כמה ממלונות 'בראון' כמו גם מקומות מיוחדים לאירועים וכמובן בתים ודירות. תמיד בסגנון בוהו שיק מלא תעוזה, צבע ודימיון. זו הסיבה שכשכבר אחזתי את הספר בידי, לא יכולתי שלא להתרשם מאוד לטובה מהאסתטיקה העדינה שבו על הבחירה המדויקת בפונטים, בגוני הדפים ובהמחשת התוכן באיוריום עשויים צבעי מים פרי מכחולה של לנגליב.   

הספר של לנגליב, Global Nomad, שגם מגיע ארוז בנייר משי ובקופסת קרטון, הוא הראשון לדבריה מבין סדרת ספרים שהיא מתכוונת להוציא שבהם הבא בתור יהיה  Hollywood Glam ואחריו Hamptons Coastal. "בחרתי להתחיל בסגנון הנווד הגלובלי כי הוא אחד הסגנונות הבולטים ביותר כיום בעולם העיצוב העולמי, והוא מאפשר ביטוי אישי" אומרת אלין לנגליב.

כשאני שואלת, דבר ראשון, מיהו הנווד הגלובלי, לנגליב עונה שהוא מגיע במקביל לנווד הדיגיטלי ולא במקרה. "העולם התפתח והמשרות כיום לא מצריכות נוכחות בפועל במקום העבודה. זה מאפשר לשכירים לעבוד מכל מקום בעולם וכך, דור הנווד הדיגיטלי יצר את טרנד הנווד הגלובלי – סגנון עיצוב שהתפתח בטבעיות כשדור שלם מטייל בעולם לתקופות ארוכות יותר, צובר חוויות ולוקח איתו חלק מהן הלאה בדמותם של חפצים גשמיים – עדות לעולמות שביקר בהם ולחוויות שצבר.

"הנווד הגלובלי משלב בתוכו תתי סגנונות שנשענים על אותנטיות שבאה לידי ביטוי בחפצים צנועים וקלילים. הסגנון שלו מאפשר לנו להיחשף לשלל תרבויות ולכלול אותן במרחב הפרטי שלנו כדי שנזכור מי אנחנו ולאן אנחנו הולכות".

כשאני שואלת את אלין עד כמה הסגנון של הנווד הגלובלי רלוונטי לכאן ולעכשיו בישראל, היא מפתיעה אותי בתשובתה וכמו שולחת אותי לסשן של דימיון מודרך. "תחשבי נווד ועל היותנו עם נודד" היא אומרת לי. "תחשבי מדבר. תחשבי על צאת עם ישראל ממצריים. על אקלים מדברי וים תיכוני. הכל מתחבר. ישראל היא מקבץ גלויות בדיוק כשם שסגנון הספר מקבץ שטיח מרוקאי עם שרפרף אינדונזי ומחצלת מפרו. המישמש הזה מייצר עיצוב משוחרר ושמח בדיוק כמו העם שלנו".

אם ככה, מיהו קהל היעד שיתאים לסגנון העיצוב?

"זה הדור החדש. אנשים שמטיילים בעולם ובכל עיר יש להם את בית הקפה שהם אוהבים ומקבץ חברים ששמח לראות אותם. לאנשים כאלה לא יהיה בית 'סטרילי' אלא בית שבו העיצוב אומר הכל בלי לדבר. הם יביאו איתם חפצים כמעין עדויות חיות לעולם שלהם. ברגע שאתה נכנס לבית כזה, אתה מבין מיד שמדובר במישהו שהיה פה, היה שם, טייל וחווה ויש לו חברים גם מעבר לים שאוהבים אותו ותמיד ישמחו לבואו כשיחזור לבקר". 

 איך את מתרגמת חוויות ומסעות לעיצוב פנים?

"אני זוכרת בחיבה את נסיעותיי לתאילנד, לשוק Chatuchak בבנגקוק, שבו כל רכישה הייתה חוויה אנתרופולוגית. כל שיחה, כל עצירה בדוכן אקראי, לוותה במפגש אנושי, בגילוי מנהגים ומסורות ובהיכרות בלתי אמצעית עם תרבות שכה רחוקה ממני. צפיתי בילדים המתרוצצים בין הוריהם הסוחרים וגיליתי את החינוך שהם מקנים להם. שתיתי איתם כוס תה או פשוט ניהלתי שיחת חולין. כך, כל רכישה קיבלה עומק של התנסות חדשה ואינטימית. הפריט שקניתי לא היה 'עוד פריט', אלא חפץ עטוף בחוויה אישית שעברתי ושנזכרתי בה בכל פעם שמבטי נח עליו".

איך אדם שאינו מעצב יכול לקשר בין חוויות אישיות ומסעות לבין עיצוב ביתו?

"היום, אני מבינה שהחוויה האותנטית היא חשובה, אבל היא לא המהות, ושאני לא חייבת לרכוש את הפריט שלי מתוך הסביבה שבו הוא נוצר, אלא להעניק לו את המשמעות שאני רוצה שהוא יהדהד בי. כיום, כשאני ניגשת להפוך חלל למקום שהוא שלי – אני רוצה שהוא יספר עבורי סיפור. יש לי למשל, שרפרף חליבה אותנטי שקניתי בכפר נידח באתיופיה. את השרפרף השני שלי קניתי בחנות בשוק הפשפשים בארץ. אז מה? השרפרף לא חייב היה להיקנות בטיול שערכתי, אבל הוא מזכיר לי את המקום ואת הערכים שמהם הוא נוצר וכחפץ הוא מהדהד לתוך החיים העכשוויים שלי.

"'ראלף לורן הום' הוא אחת הדוגמאות הטובות ליצירה מוצלחת של חוויה אותנטית כזאת שאני רוצה להשיג בלי שאצטרך לנסוע בעצמי. סיירי המציאות שלו מסתובבים ברחבי העולם ומלקטים אווירה, השפעות תרבותיות, אנקדוטות עיצוביות והשראה. מתוך העולם הזה, הם מצליחים לפתח שפה ייחודית של פריטים שמאפשרים לשחזר את החוויה האותנטית המקורית, אבל בצורה נגישה ומותאמת. כך נוצרת האפשרות להביא את החוויה ואת הרגש עד הבית ולשמר את האווירה שמעניינת אותנו. לא חייבים כמובן לקנות רק פריטי מעצבים כדי לקבל את האווירה שאנחנו רוצות, אבל כן כדאי להקפיד על עין בוחנת ועל לב פתוח כשאנחנו באות להגדיר את המרחב החדש שלנו".

בסופו של דבר, עיצוב פנים זו אמנות?

"בוודאי! אמנות לכל דבר. גם עיצוב פנים מושפע מתהפוכות תרבותיות, כלכליות ופוליטיות. ניתן ללמוד על החברה שלנו לאורך ההיסטוריה לפי הטרנדים המתהווים של עיצוב הפנים כשם שאנחנו בוחנים את ההיסטוריה על פי תולדות האמנות או תולדות האופנה".

ואיך היית מתארת את הסגנון שלך?

"הייתי פעם בפגישה בזמן שעיצבתי את אחד ממלונות 'בראון'. נכנסו לחדר כמה משקיעים ששאלו 'מי זאת?'. ליאון אביגד, הבעלים של מלונות 'בראון', אמר להם 'זאת אלין והיא מעצבת פנים. מה שמייחד אותה זה שהיא יודעת לנתח כל סגנון ולהביא לכם את הסיפור ארוז בדיוק לפי שתרצו. רוצים ביקתת סקי? קיבלתם. רוצים לופט בוהמייני של זוג אמנים בסוהו? קיבלתם. רוצים בית בהאמפטונז בסיגנון קואוסטאל? קיבלתם'. מה שהוא רצה להגיד זה שאין לי סגנון מוגדר. עיצוב מבחינתי זה לספר סיפור.

"שני ההורים שלי היו התפאורנים האגדתיים של הטלוויזיה הלימודית והם נעו בתפאורות שהם עיצבו בין כל העולמות והסגנונות. לכן, זה נראה לי הגיוני שלעצב משמע לדעת לעצב כל סגנון. לעולם לא אתקבע על סגנון אחד ואמשיך איתו. זה ישעמם אותי. יחד עם זאת, אני לא מסוגלת לעצב בסגנון המינימליסטי. זה תמיד ירגיש לי ריק קר ולא מזמין". 

באיזה אופן שילוב הפריטים הנכונים הופכים "האוס" ל"הום" ומה הופך בית למיוחד?

"בית מיוחד קורה כשהאישיות בולטת דרך העיצוב. בשורה תחתונה – תהיה מי שאתה. הייתי פעם בניו יורק בבית של מישהו עם ספה ענקית מקטיפה בצבע פוקסיה עומדת ככה באמצע הסלון – וזה היה נראה פגז! לא נשי, ולא פרחי, לא המוני, ולא בולט מידי. לאורך השנים שלאחר מכן, עשיתי 'סטאדי' על ספות קטיפה וורודות. מצאתי אותן לרוב כ"פיס" אינטליגנטי של אצולה בעיקר בצרפת ובאנגליה. לא כל אחד יכול לעשות את זה בצורה מוצלחת, אבל אם זה מגיע בקונטקסט הנכון זה יעבוד".

העיצוב שלך מאוד הוליסטי. עד כמה עיצוב כזה מתאים לרוב האנשים?

"זה לא מתאים לכל אחד וזה בסדר".

 איך העבר המקצועי שלך בניו יורק ובישראל הובילו לפרויקט הזה שעושה רושם שיש בו משהו מאוד אישי?

"פרויקט הספר וגם סגנון העיצוב שלי, הם תוצאה של שלושה אספקטים בחיי שמגדירים את מי שאני: הידע והבסיס שקיבלתי מההורים שלי. לשניהם יש תארים בעיצוב וידע עצום בהיסטוריה של העיצוב. אז זה איזשהו צד אירופאי שנותן עומק; הלימודים והעבודה בניו יורק שנתנו לי את התעוזה ואת הפן הדקדנטי בעולם העיצוב. החיים שם, מסיבות, בתים, עיצוב מסעדות ובתי מלון, כשאתה מתרגש מעיצוב ומבין מה עיצוב יכול לעשות לחלל שאנשים נמצאים בו, אתה מבין עד כמה עיצוב הוא כלי חשוב של משקיעים כדי ליצור חוויה; וכמובן החיים והעבודה בישראל שמשקפים את השחרור הים התיכוני, את פרימת העניבה בחולצה מתוקתקת ומהודקת. ישראל היא הפן המשחרר שנותן את החופש. בספר יש רקע היסטורי לצד נועזות ורגש שמשתקפים בעיצוב משוחרר ולא משתדל".

למה בחרת לפתוח את ארגז הכלים שלך ולחלוק את סודותייך בפני ציבור הקוראים?

"לאורך השנים אני מוצאת את עצמי חוזרת על אותם רעיונות, טיפים ומשפטים. חשבתי לאגד אותם בספר כל שאוכל להגיד 'הנה קחו את הספר, כל התורה שלי שם'. יש לי כל כך הרבה להגיד על עיצוב שיש לי בראש לפחות עוד שני ספרים גדושים בטיפים שיצאו בעתיד".

 איך ערכת את התחקיר לספר? ובאיזה אופן אצרת אותו?

"התחקיר הוא ידע כללי שצברתי במרוצת השנים מניסיון ולצדו שיחות שעשיתי בעיקר בניו יורק עם אנשי מקצוע, קולגות ובעלי עסקים שקשורים בעולם העיצוב".

 מיהו קהל היעד של הספר ומדוע בחרת להוציא אותו באנגלית?

"בארץ, רק התחילה המודעות לרכישת ספרי עיצוב. מודעות לרכישת תיק מעצבים קיימת, אבל ספר עיצוב? אנחנו עדיין לא שם. זאת הסיבה שכתבתי את הספר באנגלית".

את הספר אפשר לקנות כאן.