מזעזוע לתקווה: סיור גרפיטי בתל אביב מציין שנה למלחמה

לצד טקסים ואירועים רשמיים, ממלכתיים ופרטיים, אינספור תערוכות ומיזמים מציינים את יום השנה לשביעי באוקטובר, ישנו מיזם אחד, מעט שונה מאחרים ואולי אפילו מפתיע. מדובר בסיור מיוחד שיתקיים באזור קריית המלאכה בתל אביב, שנוצר בתקופת המלחמה ויחשוף סוגים שונים של אמנות רחוב המביעה אבל ותקווה, תגובות פוליטיות וחברתיות ומגוון יצירות שנועדו לספר את הסיפור הישראלי ממגוון זוויות ולהמחיש כיצד ביום ה 7.10.23 הכל הישתנה.

השנה שחלפה מאז האסון זעזעה את כולנו, וכך גם את האמנים והאמניות שמשתמשים ביצירותיהם כדי לעבד, לבטא ולהעביר מסרים של כאב, תקווה ומחאה. אמנות הרחוב בפרט, ובמיוחד בתקופות קשות, משמשת כאמצעי ביטוי עוצמתי, המשקף את הלך הרוח הציבורי והחברתי.

שאלתי את לילך ישראלי, מורת דרך שמעבירה סיורי גרפיטי ואומנות רחוב מטעם 'עיר עולם ותיירות' של עיריית תל אביב-יפו וכך גם את הסיור הזה, איך עלה הרעיון לקיים סיור אמנות רחוב בעקבות מלחמת 'חרבות ברזל'. לדבריה, לפני מספר שבועות פנו אליה ממנהלת 'עיר עולם ותיירות' בשאלה אם תרצה להוביל סיור שכזה והיא נעתרה מיד לבקשה. "בעיניי, הסיור מאפשר לתווך ולעורר באמצעות הציורים, השירים והגרפיטי שנמצאים שם את תחושת הכאב והסבל של אלו שחוו את המתקפה בזמן אמת אבל גם להמחיש לאלו שלא היו שם פיזית את מה שארע באותו היום וגם לאורך השנה שחלפה מאז".

באיזה אופן מבטאים האמנים את אשר על לבם באמצעות אמנות רחוב?

"בדרכים מגוונות. חלק מהם עשו זאת על ידי הנצחות של גיבורים, חלק בשירה וחלק באופן מטאפורי. כך למשל, גרפיטיול (איור: דניאל עמית), מספרים את סיפורה של ענבל ליברמן, הרבש"צית של ניר עם, שהצילה בגבורה את הקיבוץ עם כיתת הכוננות והחיילים. בכך הוא הדגיש את כוחן של הנשים שיכולות לתרום למאמץ המלחמתי לא פחות מגברים".

העובדה שהאמנים ברובם אנונימיים מאפשרת להם חופש ביטוי גדול יותר מאשר לרובינו?

"באופן כללי, אין ספק שאנונימיות מאפשרת חופש ביטוי גדול יותר. אבל בקרית המלאכה חלק מהאמנים הוזמנו על ידי אורה צ'כנוביץ, מי שיזמה ואצרה את הפרוייקט, לעטר את הקירות כאוות נפשם ובאופן גלוי".  

באילו נושאים מתעסקים האמנים שמתבטאים בנוגע למלחמה והאם יש נושאים שהם "ביג נו-נו"?

"יש מגוון גדול של נושאים שבהם גיבורים שהקריבו את חייהם בעבור אחרים וגם גיבורים שהצילו בגבורה ונשארו בחיים. יש גם דמויות של החטופים וקריאה לזכור אותם, חיילים ומפקדים ועוד ועוד. באמנות כמו באמנות, חשוב לאמנים לספר את הסיפורים כמו שהם קרו ולכן זוויות הראייה וההתבטאות, הממחישות את הזוועות וגם את סיפורי הגבורה ההרואיים, כל כך מגוונות.

בנוסף ליצירות של אמנים מקומיים, כולל המיזם גם יצירות שהן שיתופי פעולה בינלאומיים: למשל, יצירה של האמן האיראני Hooman Khalili שיצר קשר עם אוצרת המיזם אורה צ'כנוביץ, ובשיתוף פעולה עם שיר למדן ואמנים ישראלים יצרו יחד שתי יצירות נפרדות המבטאות את הקשר הקרוב-רחוק בין איראן לישראל ואת הזכויות הבסיסיות של של נשים לחופש. באחד הציורים, ניתן לראות מצד אחד את שיראל ז"ל, חיילת יהודיה ממוצא פרסי, שעוררה עניין אצל האומן האיראני. מהצד השני, ניתן לראות את קוסאר, מדליסטית אולימפית בחץ וקשת שנורתה בעינה משום שהביעה תמיכה במחאת החיג'אב.

ביצירה משותפת נוספת, הפעם  של Khalili ובנצי ברופמן, נראית שיראל ז"ל כחיילת מצד אחד וכילדה אל מול המשטר מהצד השני.

עד כמה היצירה עדינה או, להיפך, חושפת את כל האמת בפרצוף?

"יש ויש, לכל יצירה יש את הייחוד שלה. יש יצירות, כמו היצירה של גרפיטיול ודדה, שמנציחה את הגיבורים שאינם בין החיים, הנצחה של ארבעה גיבורים צעירים שהקריבו את עצמם על מנת להציל אחרים. ואלו הגיבורים: עמית מן ז"ל- הפראמדיקית המלאכית מקיבוץ בארי שבחרה שוב ושוב להישאר ולהציל פצועים מאשר להציל את עצמה; עווד דראושה ז"ל- פרמדיק שנכח בזמן האירוע בנובה ובחר להציל את הפצועים עד שנרצח; ענר שפירא ז"ל- גיבור ישראל לוחם סיירת הנח"ל שהצליח להדוף לא מעט רימונים שנזרקו למיגונית עד שנרצח; ובן שמעוני ז"ל שהצליח לברוח מהמסיבה אך בחר לחזור שוב ושוב להציל צעירים עד שנרצח".

עד כמה אמנות הרחוב משקפת באמת את הלך הרוח הציבורי? 

"לדעתי אומנות רחוב משקפת את הלך הרוח של מה שקורה פה במציאות. האומנים מפרשים את זה באופן סובייקטיבי כמו כל אדם אחר שחי פה במציאות קשה ולעיתים בלתי נתפסת".

האם אמנות הרחוב המתייחסת למלחמה התפתחה לאורך השנה החולפת והאם יש התגברות שלה לקראת ציון יום השנה?

"כן, בתחילה אומנות הרחוב התייחסה לחלק מהאירועים שקרו בשבועות הראשונים של המלחמה וככל שהזמן עבר היא התייחסה לרצף ההתרחשויות בהתאם".

האם ניתן לראות אמני רחוב מוכרים שהתייחסו למלחמה, ואיך?

"יש אמנית בשם the Missk שציירה יצירה שהיא מעין ציטוט של ה'גרניקה' המפורסמת של פיקאסו שהראה את הסבל של האזרחים בזמן מלחמה. האמנית רצתה להנציח את תחושת הכאב והסבל של אלו שנכחו בטבח הנוראי ולצורך כך נעזרה בתושבים מהעוטף שבאו לעזור לה לצייר את האירוע. בציור ניתן לראות דמות ג'ינג'ית מחזיקה שני ילדים מה שמנציח את שירי ביבס ואת שני ילדיה, אריאל וכפיר. ממש ניתן לראות את הכאב והאימה בעיניה".

אילו יצירות שייראו בסיור ריגשו אותך במיוחד?

"יש את דינה שגב, אמנית שאני מאוד אוהבת, שכותבת שירת רחוב. שגב מציירת גבעולים ועליהם משפטים שמנציחים כאב של מלחמה. יש את מיכל דוד, אמנית רחוב, מורת דרך מוכשרת ואשתו של מילואימניק שרצתה לתת ספוט על אלו שלפעמים מרגישים שקופים. כך למשל, בעקבות קול קורא לקבל צילומים של משפחות, היא ציירה ציור של אבא אמיתי, מילואימניק, שמתחבק עם בתו עם חזרתו הביתה. דוד מייצגת בין היתר את הנשים שנשואות למילואימנקים שמחזיקות את הבית חודשים על גבי חודשים ובכך תורמות לעוצמת העורף".

הסיור יתקיים ביום חמישי, 10.10, בשעה 16:30.לפרטים, בדיקת קיום הסיור והרשמה כאן.