התקווה 101: תערוכת פופ אפ שקוראת להשבת החטופים

ביום ששי האחרון, נפתחה לסיור עבור משפחות החטופים ואנשי מדיה, תערוכת הפופ אפ 'התקווה 101 – אמנים למען השבת החטופים'. בתערוכה, שאצרה מיכל שפירא, בעלת גלריית 3X3 לאמנות חברתית, מציגים אמנים שונים עבודות מגוונות הקשורות לחטופות ולחטופים ושנוצרו בהשראתן ובהשראתם. ביום ששי הקרוב, 29.11, תפתח התערוכה לקהל הרחב למשך שעות ספורות בלבד.

בין העבודות החזקות והקשות, מושמעים בתערוכה קולותיהם של החטופים לצד פריטי לבוש אותנטיים, פרויקט שחזורי צילומים איתם ובלעדיהם של הצלמת שרון דרעי פרי וריחות מתוקים של מיני מאפים שנאפו על פי מתכונים משפחתיים אהובים שמתערבבים עם מיצב בקבוקי שתן כהה וחולני. לא פשוט לחוות את כל זה ונראה שהמסר מחלחל ושוקע לאט ושב לצוף ולהעסיק את התודעה מאוחר יותר, בכל רגע פנוי.

כשאני שואלת את מיכל שפירא, אוצרת התערוכה, מה מיוחד באירוע הזה על פני אינסוף אירועים מקבילים, היא מסבירה שהתערוכה ממוקמת בבניין מגורים לא גדול ולא בולט במיוחד המיועד להריסה, רחוק ממרכז העיר. מקום שבו הכל כרגיל והכל כל כך לא רגיל. "מיקומו של הבניין, התפוררות הקירות ויעודו להריסה, מבטאים את התחושות והשבר הגדול שאנחנו חווים היום" אומרת מיכל שפירא. "עם זאת, בניין חדש יבנה במקומו ומשפחות חדשות וצעירות יגורו בו ויעניקו לו חיים חדשים ותוססים המתכתבים עם המסר שאנחנו מבקשים להעביר".

מה מטרת התערוכה בעצם ומה הקונספט שלה?

"המטרה היא ללא ספק להגביר את המודעות למצבם הפיזי והנפשי של החטופות והחטופים ולשמר אותם בתודעה האישית והציבורית ככל הניתן, באופן רגשי ובדרכים שונות ומגוונות. המבקרים בתערוכה, מוקפים בעבודות האמנות ובמיצבים וחווים אותם באופן רב חושי".

יש בתערוכה פריטי אמנות או מיצבים שמוצגים בה לראשונה?

"בוודאי. למרות שהתארגנו בפרק זמן קצרצר של שבוע בלבד, התערוכה מציגה עבודות שנוצרו בהתאם לחללים בבניין ובמיוחד עבורם. כך למשל, ציורי הגרפיטי שמופיעים בלובי ובדירות השונות, שבחלקם מצויירים בלייב ומוקדשים לענבר היימן, שהיתה אמנית גרפיטי בעצמה, נרצחה וגופתה עדיין מוחזקת בעזה. אמני גרפיטי נוספים ציירו במיוחד למען החטופים מרעננה על גבי קירות החדרים. בנוסף, ישנו המיצב שמדמה את חדר התצפיתניות ובקבוקי השתן, כפי שנחשפנו אליהם בסרטונים שצולמו בעזה, סיפורן של החטופות שהוחזרו, מורן סטלה ינאי ועמית סוסנה, שמושמע בקולן ומלווה ביומן שבי שלהן שאיירה רחלי שלו. מיצבים נוספים, הם חדר הדיסקיות שבו מספר גדול מאוד של דסקיות סמליות ו 101 הבלונים הצהובים שהוצבו בחצר ומסמלים תקווה".

לצד העבודות החדשות, יש בתערוכה גם תערוכות, מיצבים ומיצגים שהוצגו קודם לכן בארץ ובעולם וששווה בהחלט להיחשף אליהם. כך למשל, תערוכת Windows of hope, של גלריה 3×3, שמציגה איורי פורטרט צבעוניים ואופטימים של החטופות והחטופים, ערימת כיסאות הפלסטיק הצהובים של האמן אורי שיפרין ענבי, 134 חולצות צהובות המייצגות את החטופות והחטופים שיזמה יעל רוזנשטיין שנידרמן ופריטי לבוש של החטופות והחטופים שיזמו קרן גולדשטיין והצלם זיו קורן.

איך יכולה פעילות שכזו לקדם את נושא החטופים? וממה נובע הקושי לשמר את החטופים בתודעה?

"לכל פעילות יש מקום וכל מה שנעשה איננו מספיק. בכל יום שעובר, הם נעלמים יותר, הן פיזית ונפשית והן תודעתית. החטופים שעדיין בחיים, מתקיימים בקושי על 300 קלוריות ליום וכעת, כשמגיע החורף, נשקפות להם גם סכנות בריאותיות חמורות. אנחנו מאמינים שכל אחת ואחד מאיתנו חייב לעשות ככל שביכולתו, כל הזמן ובכל דרך שיכולה לסייע לשחרורם הדחוף של החטופים.

"הקושי נובע בעיקר מהזמן שעובר. כולנו רוצים לחזור לשגרה ולנורמליות ולהמשיך את החיים כרגיל, אבל אסור לנו לשכוח אותם. להפך, חובה על כולנו להמשיך ולהציף את הנושא עד שיחזרו הביתה. יש שמופיעים בתקשורת, יש שפועלים במחתרת, יש המפגינים למענם ברחוב ויש הפועלים באמצעות אמנות. לכולנו מטרה אחת מקודשת. שלל הקולות, הדרכים והגישות מעצימות את התהודה ואולי בכוחן גם להעניק תקווה".

מה מייחד את האמנות בהקשר הזה?

"האמנות היא אמצעי לחיבור רגשי, להזדהות ולהבנה שכל אחת ואחד מהחטופים הם עולם ומלואו. עולם עם חדר משלו, בגדים, קולות, ריחות וטעמים שהם אוהבים. לכל אחת ואחד מהם משפחה אוהבת ומרוסקת שמחכה להם בבית".

ואיך חווית את הציבור שהגיע לבקר בתערוכה?

"עד כה הגיעו משפחות החטופים, אנשי מטה משפחות החטופים מקורבים וראש העיר רעננה. היינו עדים לתגובות של מבקרים שיצאו מהתערוכה, בהם גם כאלה שחשבו שראו כבר הכל, עם צמרמורת, דמעות ואינספור שאלות מתוך התחברות והזדהות שטרם חוו בעבר".

התערוכה מתקיימת בשיתוף פעולה בין מטה משפחות החטופים לחברת הנדל"ן 'רותם שני' שתרמה את הבניין לפני הריסתו.

התערוכה תוצג ביום ששי, 29.11, בין השעות: 11:00-15:00.

כתובת: המעפילים 5, רעננה.