האמן הבינלאומי צורי גואטה צולל למים עמוקים בתערוכה חדשה

היום, יום שלישי, 25.6, נפתחה במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט בתל אביב, התערוכה 'שירת האלמוגים: מסע מדעי-אמנותי' שבה מוצגדת עבודתו של האמן הישראלי הבינלאומי צורי גואטה. את גואטה פגשנו בספטמבר 2019 כשבאנו לראיין אותו באולם התצוגה המרשים שכולל גם את הסטודיו שלו בפריז. עכשיו, הוא הגיע לארץ לצורך הצבת העבודה שלו 'יקום מקביל', שנוצרה במיוחד לתערוכה ומורכבת מאלפי פריטים שמתכתבים ומושפעים מהיופי, הצורה והמרקם של שוניות האלמוגים.

גואטה התחיל לפתח חומרים עוד בימי לימודיו בשנקר. בהמשך, בסטודיו בפריז, הוא מצא בסיליקון ובפולימרים שונים המון תכונות שאפשרו לו ליצור בהם מניפולציות שונות כמו ניפוח, הזרקה, יצירת מרקם והוספת צבע. "הסיליקון מספק לי המון פתרונות קסומים שחיפשתי במהלך הדרך" אמר לנו צורי גואטה לפני חמש שנים בפריז.

התערוכה שמוצגת עכשיו באוניברסיטטת תל אביב, ממשיכה את דרכו הטבעית של גואטה עם החומר ומזכירה לי גם את התערוכה SI51 שהציג במוזיאון תל אביב בשנת 2010 וגם את העובדה שכילד גדל ליד הים בחדרה. כשאני שואלת אותו על זה, הוא מציין שהתערוכה לא בדיוק סוגרת מעגל כי המעגל עוד פתוח ומזין, אבל שזה בהחלט מחווה לטבע, על משקל חיים שכאלה. "התערוכה הנוכחית מתכתבת עם התערוכה במוזיאון תל אביב בממד הפואטי של היצירה, כלומר שימור הממד האומנותי-אנושי. גם כאן יש תהליך של עשייה ידנית בעידן סופר וירטואלי" הוא אומר.

עבודתו של גואטה בתערוכה בעצם מבקשת להעצים את החוויה של המבקרים ולחזק את פריטי האוסף המדעיים, את התצלומים ואת המידע שנאסף בעשרות שנות מחקר מדעי במוזיאון. המטרה היא בעצם לגרום למבקרים לחוות את העולם התת־ימי, להתבונן ביופיה של שונית האלמוגים ולהתפעל ממורכבותו וייחודו של בית גידול חשוב זה, הנסתר בדרך כלל מעינינו.

אתה רגיל לקבל השראה מהטבע אבל הפעם הנושא היה די מוכתב. איך זה מרגיש לך?

"הטבע עבורי הוא מקור השראה בלתי נדלה שמספק לי בלי סוף מקורות חדשים להתייחסות. שיתוף הפעולה עם המוזיאון ועם האוצרת המדעית, ד"ר נגה סוקולובר, והאוצרת המוזיאלית, לימור מרגוליס, בהכרח הוליד יצירה חדשה תוך חיבור בין מדע ואומנות. כך, בין היתר, התבססתי גם על מחקרים מדעיים מצד אחד ועל חופש פואטי שנוצר מהתנועה ומההתפתחות המתמדת של שוניות אלמוגים בטבע מהצד השני". 

תהליך העבודה של גואטה על המיצב נמשך כשנתיים וחצי וכלל מפגשים עם מדענים ואוצרי האוספים במוזיאון הטבע. המיצב הורכב מאלפי חלקים קטנים ופיסולי טקסטיל בעלי טקסטורות הומוגניות אורגניות, שנוצרו במלאכת יד ובתהליכי יצירה שמורכבותם מתכתבת עם היווצרות שוניות האלמוגים. בד הוא בסיס היצירה של גואטה, ואליו הוא מוסיף פיתוחים מדעיים מתקדמים שיצר, שנרשמו כפטנטים בינלאומיים. העבודה מדגישה את חשיבותן ואת ייחודן של שוניות האלמוגים ותהליכים של היווצרות חיים אל מול סכנות הכחדה ומוות, מתוך רצון לעודד את המבקרים לשמור על השוניות למען העתיד.

איך בעצם התחלת לעבוד על המיצב?

"קודם כל ביקרתי באוספים של המוזיאון. אחר כך, צפיתי במאות תמונות ווידאו של חוקרים ימיים. זה הניע אצלי את הסקרנות שגרמה לי לצלול לעומק עם הטכניקה כדי להגיע, בסופו של דבר, לקונספט חדש".

יש פה המון עבודת יד מאוד עדינה וסיזיפית למען מסר סביבתי

"נכון. במישור האומנותי, חשוב לי להחזיר את איכויות הבינה הידנית ואת יכולות הפיסול באמצעים פשוטים כדי לשכלל ולהביא אומנות קרפט חדשה. במישור הסביבתי, חשוב לי להביא אל התודעה את חשיבותם של האלמוגים במעגל החיים".

איזה מסר היית רוצה שאנשים ייקחו איתם מהתערוכה?

"אני אישית מרותק למראות הטבע הנסתר והפחות מוכר. זה שנמצא מתחת לאדמה ומתחת למים. זה שניתן להתבונן בו כמו דרך מיקרוסקופ ענק. האלמוגים, כמו גרגירי החול במדבר, סובלים מחוסר ביחסי ציבור מכיוון שלא רואים אותם וכך גם לא מתחברים אליהם רגשית כמו אל בעיית הדבורים למשל. כל התופעות הנדירות האלה שלא רואים, סובלות מחוסר התייחסות ולכן, המטרה שלנו, בין היתר, היא ללבות את השיח בנושא".

במהלך 25 שנות מגוריו ועשייתו המקצועית בפריז, צורי גואטה הציג מספר תערוכות יחיד, שיתף פעולה עם מותגי אופנת על נחשקים ביותר כמו שאנל, גוטייה, מוגלר ואחרים ועבד גם על תלבושות עבור סרטי קולנוע. כששאלתי אותו אז מה החלום שלו, הוא אמר שהוא רוצה להמשיך לייצר פתרונות באמצעות החומר ולהיכנס לתחומים חדשים כמו קולינריה. כשאני שואלת עכשיו מה הלאה ומה החלום והוא עונה שממש עכשיו ישנו שיתוף פעולה עם השף הישראלי אוהד אמזלג בפריז, אני מבינה שחלומות אכן מתגשמים ומעגלים בכל זאת נסגרים. 

שירת האלמוגים, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב.