האדריכל הידוע John Pawson, מי שנחשב למאסטר של המינימליזם, נולד כאח הצעיר מבין חמישה למשפחה עמידה בעלת עסקי טקסטיל ביורקשייר שבבריטניה. כשבגר, ואחרי שעבד תקופה בעסק המשפחתי, החליט באמצע שנות העשרים לחייו לעבור ליפן שם הושפע במיוחד משעות ארוכות של בילוי בסטודיו של האדריכל והמעצב שירו קורמטה. שנים מאוחר יותר גילה שקורמטה הוא זה שהשפיע עליו לחזור ללונדון ולהתחיל בלימודי המקצוע ב AA. את המשרד שלו הוא פתח בשנת 1981 ועם הזמן הפך לאדריכל ומעצב מבוקש בעולם כולו. לישראל הוא הגיע כשחבר לאדריכל רמי גל בתכנון מלון הבוטיק JAFFA בתל אביב.   

לאחרונה הופיע פוסון במילנו בסבב שיחות שהתקיים ב Salone del Mobile ודיבר על על תפקיד האדריכלות והעיצוב העכשוויים. רגע לפני, הוא התפנה לענות ללג'יט על כמה שאלות.

כששאלתי אותו מה תפקידה של האדריכלות בימינו הוא לוקח את הזמן וענה באריכות. "תפקידה של הדריכלות בימינו הוא בדיוק אותו התפקיד שתמיד היה לה: לספק מקום פיזי שבו אנשים יוכלו לגור, לעבוד, לשחק, להתכנס ולהשתתף בפעילות תרבותית. בו בזמן. עם זה, בתקופה הנוכחית, אין דרישה אחת חשובה יותר מאדריכלות יותר ממטרת האחריות החברתית הקשורה בשינויי מזג האוויר" אמר אדריכל ג'ון פוסון. "בעשורים האחרונים, שאלות של קיימות הפכו מרכזיות במיוחד בהליך העיצוב אבל עדיין יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות בהקשר הזה. הנושא דורש מחויבות אמיתית של מעבר מנרטיב שמתחיל ברעיון של מבנה ואז מתמקד בניסיון להפוך אותו לבר קיימא אל נרטיב שמתחיל בעקרונות הקיימות ורק אז עובר לעסוק בהבטים הפיזיים שלו".

מהו עיצוב עכשווי בעיניך?

"מבחינתי זה רעב מתמיד למציאת תשובות חדשות לשאלה נצחית. אני חושב שהדבר החשוב יותר הוא להרגיש שהגעת לתשובות הנכונות ביותר ופחות לרדוף אחר חידושים. אם אני מסתכל על הפרקטיקה שלי, אני יכול להגיד בכנות שכשאני יושב לעצב חלל או אוביקט, אני נוקט באותה גישה ומחשבה כמו אלו שנקטתי בהן לפני ארבעה עשורים. כמובן שקנה המידה והמגוון שבו אני עוסק השתנו מעבר לכל דמיון וששפות עיצוב חדשות ממשיכות להתפתח כל הזמן, אבל השפה האדריכלית הבסיסית נשארת ללא שינוי".

אם ככה איך אתה מתאר את הסגנון שלך?

"יותר מסגנון, אני מעדיף לדבר על העבודה שלי במונחים של עקרונות מרחביים. כל דבר שאני מעצב מגיע מתוך מערך של עיסוקים במאסה, נפח, משטח, פרופורציה, חיבורים, גיאומטריה, חזרתיות ואור. קשה מאוד להגיע לפשטות אותנטית". 

לפשטות יש כמעט ממד פילוסופי בעבודה שלך

"נכון. מההתחלה העבודה שלי מונעת מהשאיפה לפשטות – מה שהגדרתי כמינימום. זו האיכות שיש בעיני לחלל או אוביקט כשכבר אי אפשר לשפר אותם בחיסור. תמיד נמשכתי למרחבים שקטים שבהם העין חופשייה לנוע ללא הפרעות. אני מוצא נוחות והנאה עמוקה בחללים שבהם הכל קשור באיכות האור, בפרופורציות ובמשטחים".

איך אתה משחק עם כל כך הרבה פרויקטים בקנה מידה שונים ומה מקשר בינהם?

"תמיד אמרתי שבין אם מדובר במזלג או מנזר שלם, בשבילי תמיד מדובר באדריכלות. נקודת המוצא המחשבתית לכל דבר שאני מעצב זהה. בלי קשר לקנה מידה, האלמנט הקריטי הוא להישאר נאמן למה שמרגיש נכון בתהליך העיצוב".

איך העבר שלך כבן למשפחה שעסקה בטקסטיל וכמי שנסע לטיול מאוד משמעותי ביפן השפיע על העבודה שלך?

"הייתי מאוד גאה בעסקי הטקסטיל של משפחתי אבל אני לא חושב שאי פעם הרגשתי שאני רוצה לעסוק בזה כל חיי. לעומת זה, לאזור המישורי בו גדלתי היתה השפעה עצומה עלי. הריסות המנזרים העתיקים במרחק נסיעה מבית הילדות שלי, היוו אבני דרך בשבילי כילד. אני זוכר את עצמי חווה את המטען הפיזי והאטמוספרי של אותם מנזרים גם פיזית וגם רגשית. כבר מגיל צעיר הוקסמתי מההבדל בין חללים שגרמו לי להרגיש משהו לאלו שלא.

"השנים ביפן הוכיחו את עצמן ככור היתוך לכל כך הרבה דברים שחוויתי אחר כך בחיי. אני מניח שהשיעורים הקריטיים ביותר שלי שם היו הזמן שביליתי עם מעצב הפנים שירו קוררמטה וההתבוננות באופן עבודתו וחייו. בנדיבות אופיינית הוא גם הכיר לי לא מעט אנשי מקצוע מעניינים וחשובים מתחום העיצוב העכשווי, האדריכלות והאמנות ביפן". 

אחרי ארבעים שנה במקצוע, יש עדיין חלום מקצועי שהיית רוצה להדיג?

"אני תמיד אומר שפרויקט החלומות שלי הוא זה שנמצא באותו זמן על שולחני ואין לי כל כוונה לפנות את השולחן שלי בקרוב".

מה תפקידם של צילום ואמנות בחייך?

"הקשר בין צילום ואדריכלות הוא אינטימי מבחינתי. לפני הכל אני אדריכל. אבל באותו זמן אקט הצילום הוא המהות של האופן שבו אני עובד. יש לי זיכרון ויזואלי מובהק ואינסטינקט חזק להשתמש בתמונות כדי לאחסן את המחשבות והחוויות שלי. הרפלקס שלי הוא לעדשה. מעולם לא התכוונתי לעשות שימוש בצילום למעט עבור השימוש בו ככלי עיצובי. העובדה שמשלב מסוים אנשים רצו לפרסם, להציג ולקנות את הצילומים שלי הייתה הפתעה גמורה עבורי.

"וכשמדובר באמנות, לרב אני מעדיף להקדיש זמן ליצירת אמנות בגלריה מאשר לחיות איתה באופן קבוע. בחלל כל כך מינימליסטי כמו אלה שאני מייצר, כל דבר שישימו בתוכו יקבל מטען שעשוי להציק או להפריע. יש לי, לעומת זה, כמה יצירות של האמן דונלד ג'אד בבית הפרטי שלי, אבל יצירותיו יושבות על הטריטוריה שבין אמנות וריהוט".

מה התפקיד של בינה מלאכותית באדריכלות העתיד והאם אנחנו צריכים לחשוש ממנה?

"כל טכנולוגיה חדשה היא הזדמנות לשאול שאלות על הדרכים המקובלות והמוכרות לעשות דברים".

ומיהם האדריכלים והמעצבים שאתה מעריך ביותר?

"זו שאלה שקל לי מאוד לענות עליה בהקשר של אנשים שעזרו לי להבין את הגישה האישית שלי לייצור חלל כשרק התחלתי. מעולם לא פגשתי את מיס ואן דר רוהה, אבל אין אדם אחר מלבדו שהייתה לו השפעה גדולה יותר ממנו על החשיבה האדריכלית שלי עם שני יוצאי דופן – שירו קורמטה ודונלד ג'אט. יש לי את כל עשרים הכרכים שפורסמו של הארכיון של מיס ון דר רוהה במשרד שלי ואני מוצא את עצמי מדפדף בהם לעיתים קרובות בין אם בחיפוש אחר משהו מסוים או סתם בשביל ההנאה".