בוגרי תואר שני בתקשורת חזותית בצלאל מגיבים לעולם במשבר

ביום חמישי האחרון, נפתחה בקמפוס בצלאל בירושלים תערוכת פרויקטי הגמר 'אנושי מדי' של בוגרי התואר השני בתקשורת חזותית. בתערוכה מוצגים שבעה פרויקטים שמציעים פתרונות ורעיונות העוסקים במקומו של האנושי בעולם כאותי המצוי במשבר. אם לפשט את הרעיון העומד מאחורי הטקסט האוצרותי של התערוכה, נראה שהעבודות בוחנות את המתח שבין ההבטחות הגדולות והחזון לעתיד טוב יותר, לבין המציאות המורכבת של ימינו. בכך, הן מציעות מבט שונה על אנושיות, תוך בחינת נרטיבים שונים וחשיבה מחודשת על מקומו של האדם בעולם.

ד"ר חגית קיסר, ראשת תכנית התואר השני בתקשורת חזותית בבצלאל, מציינת שאנחנו חיים בעידן של משברים בקנה מידה מקומי, גלובלי ופלנטרי. ההשלכות של מעשי האדם מאיימות על האיזון הביולוגי ומשנות ללא היכר את מרחבי המחייה האנושיים. "בהתמודדות עם משבר קולקטיבי, נרטיבים ודימויים ממלאים תפקיד מכריע באפשרות להבין את המשבר, להגיב אליו וגם לדמיין דרכים לצאת ממנו" אומרת קיסר.

כשאני שואלת את ד"ר קיסר איך קרה שרוב הסטודנטים בחרו להגיב בפרויקט הגמר שלהם למצב, היא טוענת שלדעתה הם לא הגיבו למצב, אלא שניתן לקרוא בעבודות שלהם את המציאות המשברית שאנחנו מצויים בה. "הבוגרים עבדו על פרויקט אישי שעמד במרכז תכנית הלימודים שבמסגרתו הם פיתחו מחקר מבוסס פרקטיקה סביב נושא, שאלה או סוגיה שהיו חשובים להם". 

איך משברים משפיעים על יוצרים בכלל ואיך הם השפיעו על הבוגרים בפרט?

"לא חקרתי את הנושא הזה, אבל אפשר בהחלט לשער שסטודנטים, כמו כולנו, מושפעים מהמעברים בין משברים שכולנו חווים בשנים האחרונות. מגיפת הקורונה, המחאה הציבורית הרחבה נגד הרפורמה המשפטית וההפיכה המשטרית, ומזה למעלה משנה המלחמה המתמשכת. מעבר לשיבוש הלימודים, המשברים האלו, שנראה שלא ייפתרו בעתיד הקרוב, מעוררים את הצורך לדמיין עתידים אחרים. נראה, שבמיוחד ליוצרים יש את הכלים לפתח רעיונות לחיים משותפים וערבות הדדית תוך שרטוט אלטרנטיבות ודמיון העתיד שלנו עם, ביחס ולצד הטכנולוגיה".

באיזה אופן הבוגרים מסבירים לעצמם ולנו את המשברים שסובבים אותנו? 

"הפרויקטים בתערוכה מציעים גישות ודמיונות שונים שנוגעים לאתגרים המקומיים והגלובליים. מונה ג׳באלי למשל, בעבודתה orchestrating emergence, מייצרת ניסוי אינטראקטיבי שמבוסס על אינטליגנציית הנחיל ושואלת שאלות על הקשרים בין התנהגות בני אדם, בעלי חיים ואלגוריתמים. אריאל כוכבי, בעבודתה 'אחרית' משרטטת חזון אחרית ימים שבו לא ניתן יהיה יותר להבדיל בין מעשי ידי אדם לבין הטבע. 

"עבודת הוידאו 'כיצד לנוע בחופשיות' של שירה שלז, מציעה חשיבה מקורית על חופש תנועה ומחשבה דרך יחסים קרובים עם אוטיזם. ואילו ליאור שלו ב'אובייקטים מלנכוליים' מנפישה ומאנישה חפצים שבורים שאבד עליהם הקלח והופכת אותם למורי דרך לחיים. בעבודות האלה, ניכר העיסוק בהשלכות של המדע והטכנולוגיה על הטבע, ובשאלה מהו הטבע כיום לנוכח ההשפעה הדרמטית של מעשי אנוש על עתיד כדור הארץ. 

"העבודה של מור מסרי 'חמר' עוסקת בחוכמה ובקולקטיביות של המסורת, ואילו עבודות אחרות, כמו 'אז מה את אומרת' של מילי גל, או universa morphogenesis של פול רוזנבוים, עוסקות בצורה זו או אחרת בקשרים בין טכנולוגיה ובין מה זה אומר להיות ולחיות כבני אנוש היום לנוכח ההתחזקות של הבינה המלאכותית, מרחבים היברידיים והחדירה של ממשקים דיגיטליים לכל היבט של החיים". 

מתוך כל זה, איך לדעתך פתרונות או תגובות שהציעו הבוגרים בפרויקטים עשויים להיטיב עם החברה שלנו?

"העבודות בתערוכה מציעות כיוונים למחשבה ולדמיון, הן לא פתרונות לבעיות, אלא תוצרים של מחקר חזותי המציעים התבוננות מרחיבת דעת ולב על שאלות ואתגרים בני זמננו".

אוצרות: יעל בורשטיין.

התערוכה תוצג עד 12.12.