לאכול עם העיניים: ריאיון עם דן פרץ

בעשור האחרון, מתעד דן פרץ את תרבות האוכל המקומית והמזרח תיכונית. הוא נמנה בין צלמי האוכל המובילים בישראל עם צילומי אוכל בעיתונות, קמפיינים פרסומיים, אריזות מזון וספרי בישול. הצילום אצל פרץ התחיל לפני 15 שה כתחביב, אותו הלך וטיפח לקריירה מפוארת. "זה התחבר לי מאד מהר להרבה תחומי עניין אחרים. במבט לאחור הצילום הביא אותי למקומות חדשים ולהיכרות עם אנשים שכנראה לא הייתי פוגש, והסקרנות ללמוד ולדעת מתבטאת בדרך שאני ניגש לכל פרויקט", משתף אותנו. את דרכו בתחום הצילום הקולינרי פילס מגיל צעיר בעבודות בתחום, זה העולם שהכיר כשהתחיל לצלם ובאופן טבעי צעד לשם.

מה גבולות הגזרה שלך בנוגע לצילום? האם אתה חוטא מחוץ לצילומי מזון?

"יש תחומים שמשיקים לצילום אוכל ויש בהם מיומנויות ותפיסה חזותית דומה, כמו צילום אובייקטים או עיצוב. גם בתחום הקוסמטיקה יש נישות מסוימות של צילום שמתכתבות עם ההתמחות של צילום אוכל כמו צילומי המרכיבים. המקומות שבהם הרחבתי את העשייה שלי בשנים האחרונות הן למשל בווידאו ובימוי, שמאפשרים לי להסתכל על המכלול הכולל מרחוק יותר ולתרגם את התוצר הסופי עם אנשי מקצוע שכל אחד מומחה בתחומו".

איך היית מגדיר את הסגנון שלך?

"הסגנון שלי מתגבש ומתחדד כל הזמן, דברים שהייתי בטוח שאני יודע פעם, היום אני יכול לומר כמה פעלתי מתוך תחושת בטן ורק עכשיו אני יכול להגדיר במבט לאחור ותוך הסתכלות על גוף עבודה רחב. אני יכול לומר שאור טבעי מאד מאפיין את העבודה שלי, בעיקר בצילומי הספרים והצילום האדיטוריאלי (מגזיני) שבו הבידול שלי כצלם שפועל מתל אביב, ישראל וכמובן במזרח התיכון, האור והשמש והאסתטיקה המקומית הם חלק מהאופי של הצילומים שלי ומאד מאפיינים אותי. חשוב לי להעביר בצילום איזושהי אותנטיות וגישה נטורליסטית (ראייה טבעית ואורגנית) וזה נכון גם לגבי בחירת הרקעים והחומרים שאיתם אני בוחר לעבוד. גם בצילום המסחרי שלי יש זליגה של ראיה אדיטוריאלית ומעל זה, מקוריות ביצירת הדימויים יחד עם אופי צילום מאד נקי, מדויק וכן".

מה הם כלי העבודה שלך כצלם?

"האור, ולפעמים גם הצל שהוא יוצר, הם המרכיבים הראשיים ושאר הגורמים תלויים בבחירה של כלי עבודה יותר טכניים כמו מצלמה או בחירת רקעים בגוון או מחומר מסוים שמתחברים לאסתטיקה הכללית כפי שאני רואה אותה. בשנים האחרונות הוידאו ככלי היה מאד טבעי לשילוב בעבודה שלי, גם המעבר לכיסא הבמאי עם הכניסה של רובוט צילום כמו BOLT שאפשר לי להסתכל ולגשת מזוויות אחרות לנושא".

ספר לנו קצת על התהליך הקריאטיבי מאחורי הקלעים.

"אני מאד מאמין בעבודת צוות משותפת, לכן, ברוב הפרויקטים שלי יש תחומי אחריות שבהם הקריאייטיב הכי טוב/ה בתחומו/ה הם כאלה שאשתף איתם פעולה. לדוגמה נורית קריב בסטיילינג, נורית קוניאק כארט דירקטורית ועוד מעצבים ומעצבות שלרוב אנו חולקים תפיסה אסתטית דומה או שיש להם חוזקה מסוימת בתחום כלשהו ואני מחפש לשתף איתם פעולה בפרויקטים. כל פרויקט מאד שונה בתוצר הסופי אבל מה שמשותף זו הדרך ותהליך המחקר כדי להגיע למקום אותו אנחנו מדמיינים ויהיה הכי מתאים". 

היסודות אמנם משותפים, אך כל נישה מעט שונה אחת מהשנייה. בצילומי ספרים, הוא מסביר, נדרשת עבודת תחקיר לא קטנה; גיבוש הכלים, הרקעים, תיאום תהליכים על פי לוח זמנים מצומצם ועונות השנה, לדוגמת קציר שומשום לספר A MIDDLE EASTERN PANTRY. בצילום מסחרי, נעשים טסטים על מנת לפצח את הכיוון המוצע.

איזה פרויקט מעניין מעסיק אותך בימים אלו?

"אני עובד עם מיזם שמחבר בין יצרני אוכל לחובבי אוכל ונקרא KAITEN, בשלב הפיילוט תיעדתי יצרנים מקומיים ויצרנו קופסאות ומגזינים עם הסיפור שלהם, אותם שלחנו גם בארץ וגם בחו״ל. בשלב הבא, התכנון הוא לייצר פלטפורמה של יצרני אוכל מכל העולם שאפשר להזמין את המוצרים שלהם וגם לגלות חוויות תוכן סביב אוכל".

מה הפרויקט שאתה הכי גאה בו עד כה?

"כל פרויקט עבורי, קטן או גדול, הוא הדבר הכי גדול והכי חשוב באותו הרגע. מבחינתי, כל מי שבחר לעבוד איתי, אני רואה זאת כזכות ומעריך את ההזדמנות ליצור יחד. בשנים האחרונות יש לי תוכנית התמחות בסטודיו שאני מאד גאה בה, עם מעל 25 מתמחים שבחרו לבוא לסטודיו להתמחות בצילום, זו מבחינתי החלפת ידע מבורכת".

איזה פרויקט היית רוצה להגשים?

"הייתי בהמשך רוצה ליזום ספר על תרבות אוכל מקומית בארץ או במקומות אחרים בעולם, יפן למשל".

פרץ מציג כיום עבודה בשם ' אוהלו II ' במוזיאון העיצוב בחולון כחלק מתערוכת 'אוכל'. מדובר באתר ארכיאולוגי שהתגלה לגמרי במקרה ונחפר על ידי פרופ' דני נדל והממצאים הבוטניים שלו נחקרים על ידי פרופ' אהוד וייס מהמעבדה לבוטניקה ארכיאולוגית בבר אילן. את הפרויקט יצר יחד עם המעצבת נטשה בוגוסלבסקי במסגרת חממת המוזיאון הנתמכת על ידי מפעל הפיס. "הזרעים שהשתמרו בצורה יוצאת דופן היו מרתקים עבורנו, כי יש לדבר הכל כך זעיר הזה, לפעמים פחות מ-1 מ"מ, את הכוח לשנות את ההיסטוריה שלנו כפי שאנו מכירים אותה. הם למעשה העדות הכי מוקדמת לחקלאות, לפני כ- 23,000 שנים. התחקינו אחרי הפעולות שנעשות במעבדה לשימור ותיעוד וחיפשנו דרכים להציג אותם למבקר תחת קורת הגג של מוזיאון העיצוב. פרט לצילום בעדשות מקרו מיוחדות שהרכבתי ממיקרוסקופ, סרקנו את הזרעים בסורק ננו ואחרי מידול לתלת ממד, הולבשה עליהם טקסטורה מצילום ויצרנו עבודת וידאו עם סאונד".

היית רוצה לראות עבודות נוספות שלך נכנסות אל חללי המוזיאונים והגלריות?

"אני מאמין שצריך להבדיל בין אומנות לאמנות, צלמים ואמנים שפועלים בזירה המוזיאלית מקדישים את גוף העבודה שלהם לסדרות שהם יוצרים ואני מאד מכבד את זה. אני יוצר בעיקר עבודות מוזמנות והזמן שלי ליצירה ביוזמה עצמית קטן יותר כרגע, לכן הנתיבים שאני מחפש מעבר למדיות שבהם הצילומים שלי מוצגים הם יותר בהקשר של עיצוב, תיעוד דוקומנטרי, היסטוריה ואפילו חינוך. אלה המקומות שהייתי רוצה לראות את העבודות שלי".

לסיום, אם לא היית צלם במה היית עוסק?

"ארכיאולוגיה, כי זה די מדהים לחפור באדמה, לגלות איך נראו החיים פעם ולהרכיב דרך פאזל של רמזים, סיפור של תרבות קדומה. או לחילופין, משהו טכנולוגי שקשור למכונות כי אני מאד אוהב לדעת איך מכשירים עובדים".