רווחי תערוכת האיורים 'פסקה' של אדריכל צבי גרש יוקדשו לתרומה 

ביום חמישי, ולמשך סוף שבוע אחד בלבד, תוצג בבית קנדינוף שביפו, התערוכה 'פסקה' של אדריכל צבי גרש. זוהי התערוכה השנייה של האדריכל המעיד על עצמו כעל מי שמאז ומתמיד היה בעל תשוקה לאמנות.

תערוכתו הראשונה 'השראות' הוצגה בשנה שעברה בגלריית אלטמן כתרומה לבית חולים שניידר לילדים והחלה מסורת שנתית של העברת הרווחים לעמותה כלשהי שתיבחר בכל פעם מחדש. הפעם, יוענקו רווחי התערוכה כתרומה לעמותת 'אותות' המספקת מענה חוץ ביתי לילדים ולנוער חסרי קורת גג. "אני חושב שאנחנו צריכים לעזור לדור הצעיר ובעיקר לילדים שעדיין לא מסוגלים לעזור לעצמם ותלויים באחרים" אמר צבי גרש.

בעוד שהתערוכה הראשונה ביטאה אמוציונלית מספר תחנות ותהליכים יצירתיים שחווה גרש במשך כעשור בחייו, הרי שהתערוכה הנוכחית מהווה יומן מסע ומציגה את הפרשנות הוויזואלית שלו לטקסטים נבחרים ולפסקאות של סופרים, ציירים, מוזיקאים ואמנים שבהם בוב דילן, אדואר מאנה, פאבלו פיקאסו והסופרים כגון הרוקי מורקמי וגבריאל גארסיה מארקס.

כשגרש מציין שציוריו הם סוג של מדיטציה שמזקקת את יומו, מעניין לשאול איך הוא מאחד ומפריד בין אדריכלות ואמנות ואיך הוא מחלק את היום ביניהם. "הם תמיד משתלבים זה בזה ומפרים זה את זה" הוא אומר "כמובן שמכורח המציאות, היום מוקדש יותר לאדריכלות והלילה לאומנות".

להבדיל מעבודות האדריכלות המוקפדות והמחושבות, הסקיצות והרישומים של גרש הם מינימליסטים ורגעיים ומייצגים, לדבריו, בליל של מוזיקה, הבלחות זיכרון ומקומות שונים. "אני עובד עליהם באופן אינטואיטיבי, כמו יוצר מהבטן ולא חוזר להסתכל עליהם בביקורתיות" הוא מסביר "הרישום האדריכלי, נעשה כחלק ממחקר על פרויקט מסוים כך שניתן לראות יותר התייחסות לאור וצל, לצורה, לתנועה ולפרוגרמה שבאים לידי ביטוי באמצעות פרספקטיבות ואיזומטריות. השיח הוא שיח אדריכלי בתוך היצירה עצמה. הרישומים, לעומת זה, יותר אינטואיטיביים, רגעיים ואימפולסיביים. זה דורש סוג של התנתקות מהמציאות היומיומית לתוך תודעה אחרת של יצירה טהורה".

מבט עמוק ביצירות אכן משקף תהליך פנימי העוסק באהבה ופרידה, אובדן והתחדשות, מערכות יחסים, נופים ים תיכוניים וסיטואציות אנושיות. הרצון להציג את היצירות נבע מהצורך לחלוק את האמנות עם הזולת שכן בעיניו של גרש, הביטוי האמנותי הוא פלטפורמה לעשייה ולמעורבות חברתית.