המגדלים עזרו להתמודד עם הצפיפות העירונית, אך לעתים קרובות הם כושלים בקיומם של מאפייני חיים מסוימים ברחוב. כעת ניתנה לנו ההזדמנות לשנות זאת.
הבעיה הטמועה ביסודם של מגורים בגובה היא הריחוק של האנשים מהקרקע. אנשים אמנם מרקיעים לגובה לצרכי טיולים, מחקרים או הרפתקאות, אך החיים ברובם עדיין מתנהלים ברמת הקרקע. ובכל זאת, מאחר שצפיפות האוכלוסין, המקומות והדברים על כדור הארץ גדלה, אנו מתבוננים אל השמיים בחיפוש אחר דרכי מגורים חדשות.
לפני המהפך שהעביר אותנו לחיים אנכיים, אנשים נהגו להנות מהחיים בלופ רציף – פנימה, החוצה ושוב פנימה. אני זוכר את הילדוּת שלי בישראל, במהלכה התגוררנו ליד פארק שעורר חיים בשכונה וחיבר בין התושבים: הילדים שיחקו בגינה, אמהות רקחו טיולים יחדיו, קשישים ישבו ליד חלונות ביתם כדי לא להרגיש לבד. אלו היו מאפייני החיים בעיר לפני שקנה המידה החיל את מגבלותיו.
בזמנו, כאשר בניינים נמוכים ובתי קרקע השתרעו ברחבי העיר, הדלת הקדמית הייתה למסווה דק בין החיים בבית ובין העולם שמתקיים מעבר לארבעת קירות הבית. אנשים היו מחוברים אל הפנים ואל החוץ גם יחד, בדרכים שהרגישו אורגניות, טבעיות ומלאות באפשרויות. בין אם זה לצאת מהדלת כדי ללחוץ יד לשכן, או לנתר מגג לגג לאורך הבלוקים, כפי שאני עשיתי בנעוריי – נוצר קשר ייחודי בין הפנים אל החוץ, כזה המושך את התשוקה האנושית המולדת להתחבר, להמשיך, ולהתחבר מחדש.
כאשר נבנים מגדלים לגובה, אנשים נמחקים פיזית מקומת הקרקע. אנו יורים את גופינו מעלה כמו כדורים – רק כדי להתרסק כל לילה לתוך חדרי המבוי הסתום. אנו מטיילים מהרחוב אל המעלית אל הדירה וחזרה מטה – זהו מבוי סתום. אין לנו חוויה אחרת מלבד החדר (לובי, מעלית, מסדרון, דירה), אין חיבור לכלום. באופן טיפוסי, במקום חיבור פיזי, אנו בוחרים בחיבור ויזואלי. וגם את האפשרות הזו מעמיד העיצוב לגובה בסיכון.
כאשר תיארה ג׳יין ג׳ייקובס את ווסט וילג׳ שבניו יורק סיטי בספרה משנת 1961, מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות, היא התייחסה לחיבור הוויזואלי כאל במה או הצגה שבאמצעותן יכולים האנשים שבפנים לחוות את החיים שבחוץ. היא דיברה על החלבן העובר ברחוב ועל הקצב הפותח את האטליז שלו. היא תיארה את השגרה, או את התסריט, של השכונה. החיבור הוויזואלי מעניק לאנשים את הבחירה אם להישאר מוסתרים או להתערב, וזהו רעיון חשוב. ההזדמנות להחליט אם להיות קהל פסיבי או שחקן מעורב הינה צורך קריטי לרווחתו של הפרט.
יש הטוענים שחוו זאת כאשר ניצבו בראשו של גורד שחקים, אך בנוף הזה חסר המגע האנושי. הוא מופשט – כזה שניתן להתבונן בו כאשר מציצים מטה מחלון המטוס – הערכה רחוקה מהמציאות שמורגשת באמת, כאשר החיים הם בהסתכלות מלאה. כאשר הבניינים מרקיעים לגובה ומתנתקים מהרחוב, זה נעשה בלתי אפשרי לראות את המתרחש, והדבר יוצר חלל בחוויה האנושית.
את אותו הדבר ניתן לומר על קשרים מרחביים.
מכולות המרחב שאנו נעים בתוכן וביניהן מעניקות לנו הרגשה של התמצאות ושל קנה מידה, הן מעוררות רגשות של אינטימיות עוברית, ואת הצורך בביטחון ובטיחות. היופי של החיים בעיר הוא הדינמיקה שלה, והמרחבים העירוניים המרגשים ביותר הם אלו המכילים מכולות מרחב מגוונות – דרך מרוצפת צרה וארוכה שבסופה ניצבת כיכר מודרנית רחבה, למשל. עם זאת, אנו מאבדים את הלופ של החוויה המרחבית במגדלים הפשוטים ביותר. היא חסרה שם גם מבחינה פיזית (ישנה רק דרך אחת להיכנס ולצאת מהם, ובשני המקרים מדובר באותו המסלול) וגם ויזואלית (אין חיבור לקנה המידה האנושי או תפיסה של המרחב החיצוני). מגגותיהם של מבנים עצומים אנחנו יכולים לראות את העיר שבתחתית, אבל כאן נגמרים ההכלה והחיבור אליה. מה שנשאר זה בלימה רחבה, מבט החוצה אל מרחב ריק. הדבר יוצר תחושה של חוסר נוחות וחוסר השתקעות. לאחר זמן מה, נמצא עצמנו מחפשים מערכת כלשהי להיות חלק ממנה שוב.
המגה-פרויקט שלנו בסן פרנסיסקו, N Building, כולל לופ פיזי מעגלי רציף עם מרחבים משותפים וגינות פנימיות שיתמכו במסע הזה. המבנה הינו אתר מגורים בעל שימושים שונים, הניצב בין הפסגות הטבעיות של הטווין פיקס, גשר שער הזהב, ופירמידת טראנסאמריקה – גורד השחקים הגבוה ביותר של העיר. בניין כאן הינו נראה, ורוצה להיות נראה; הוא מספק נופים רחבים ומזמין חובבים מרחוק. בזכות המיקום שלו באיזור גאוגרפי אייקוני, החיבור בין הפנים אל החוץ נעשה אף משמעותי יותר – גם עבור הפרט וגם עבור התודעה העירונית המשותפת. צורתו מפוסלת כך שתציג את רעפי הגגות לצד מרחבים ברמות נמוכות יותר, יחד עם פתח אלגנטי ביניהם המאפשר מעבר חופשי של אור.
הפרויקט הזה הינו כפר לגובה של ממש, והוא משמר את הלופ של החוויה המרחבית באמצעות מלחמה יעילה במבוי הסתום. בתורם, נהנים התושבים מחירויות חדשות במרחבים הפרטיים שלהם, ומגישה חדשה למרחבים ציבוריים. באופן דומה, השכונה נהנית ממרחבים רעננים, ומכל הדינמיקה המגיעה איתם.
N Building הינו מבנה המורכב משני מגדלים המחוברים זה לזה באמצעות תווך מקשר בארבע קומות. המבנה מציע מספר דרכים להגיע הביתה, מגוון של הזדמנויות להשתלב וכן מרחבים חיצונ
