כסף, סיכונים וחלומות: מה באמת חושבים עלינו בשוודיה

פיטר סחלין, אדריכל שוודי בן 55 העומד בראש משרד האדריכלים PS שהוא הקים לפני למעלה מעשרים שנה הגיע ביום שני לדבר בכנס INNO שהתקיים בחסות מגזין בית ונוי. במשרדו כשישים עובדים וביניהם מחלקה שלמה המתמחה בעיצוב משרדים. בערך מתחילת הדרך, התמקד סחלין בפרויקטים של מרחבי עבודה ועבד עם חברות רבות כמו רד-בול, מיקרוסופט, סקייפ ו- MTV. המשרד אף זכה בפרסים ומועמדויות רבות בתחום העיצוב ברחבי העולם. ההרצאה של סחלין העלתה את השאלה 'האם ניתן לנצח במלחמת המוחות עם עיצוב משרד חדשני?'. מה הדבר הכי חשוב בסביבת עבודה? מה הוא חושב עלינו? ואיזה קונספט אנחנו צריכים לאמץ ומהר. פיטר סחלין בריאיון.

איך זה מרגיש להסתובב בעולם ולדבר עיצוב? זה נראה אחרת בכל מקום?

האמת שלא, הייתי בתל אביב לפני שלושים שנה זו היתה תקופה אחרת לגמרי. היה פה מתח כזה בשנות השמונים, זה היה שונה. גרתי בירושלים שלושה חודשים, עבדתי עם פרופסור שעבד בירושלים אז, הייתי סטודנט. כשאתה סטודנט אתה יכול לעשות בערך הכל. היום זה קצת יותר מורכב כשיש לי שישים עובדים ומשפחה וכל הדברים האלה אבל אני מאוד אוהב את תל אביב. היא מקבלת הכל ואת כולם, הרבה פתיחות ודרך חשיבה ליברלית ויש בה הרבה ניגודים. אני אוהב שמצד אחד היא מלוכלכת ומצד שני נקייה, יש עשירים ועניים, מכוערת ויפה, הכל באותו ה'בלוק'. אני מבין שהיא קצת בועה בתוך ישראל אבל זו בועה נחמדה.

יש משהו שאתה מרגיש שחסר לנו?
מה שלא שמעתי ולא ראיתי בימים האחרונים זה אנשים שמדברים על קיימות. יש לנו בעיות אדירות בענייני תחבורה בערים האירופאיות וגם לכם, אני חושב שזה צריך להיות בראש הרשימה, במחשבות של אנשים. כל הקונספט הזה של קיימות, גם בצורה החברתית שלו וגם בצורה הכלכלית והתרבותית שלו, ומן הסתם גם סביבתית.

ובשוודיה זה עובד אחרת היום.
זה באמת עובד אחרת. יש לנו את הקיץ הכי חם שהיה לנו במאתיים שנים האחרונות. זה אולי נשמע נחמד, קיץ חם. אבל היו ימים שהיו ממש הרסניים לחקלאות אז אנחנו מתמודדים עם בעיות, אבל אחרות. כך שזה אספקט עצום מסביב לעולם שכולם צריכים לדבר עליו עכשיו.

אתה חושב שלעולם העיצוב יש השפעה על המצב ועל הבעיות והפתרונות?
בטח. אני חושב שזה צריך להיות בראש הרשימה של הממשלות מסביב לעולם, ברמה הפוליטית. אנחנו יכולים לתמוך בזה ולתת ולהוסיף את הידע שלנו כדי ליצור תכנון ערים יותר נכון או עיצוב משרדים יותר מתאים או אורך חיים בעל מודעות סביבתית כך שזה מאוד חשוב. אנחנו לא יכולים לשנות הכל אבל אנחנו כן יכולים להתחיל לעבוד על זה, להתחיל מהפינות ולצמוח. פה אני לא חושב שזה קורה עדיין אבל אולי זה יגיע בעתיד הקרוב, מי יודע.

אתה יכול להצביע על הדבר שגרם לשינוי בשוודיה?
כן, היינו תמיד מדינה מאוד סוציאליסטית, אבל היום זה באג'נדה של הממשלה, מהימין ומהשמאל. כולם מדברים על קיימות ועל איך שזה חייב לקרות על ידי שילוב של רגולציות והעבודה של האנשים מלמטה. אני לדוגמא, התחלתי לרכב על אופניים. פעם היה כל כך קל ופשוט ובחינם להכנס עם רכב לתוך העיר והיום יש מס שאתה צריך לשלם כדי להיכנס לעיר עם האוטו. לא הרבה, אולי חמישים שקלים ליום, אבל כשמסתכלים לטווח ארוך אני רוכב על אופניים באופן קבוע. זה יותר טוב עבורי, עבור הסביבה וגם עבור העיר. ובכל זאת עדיין יש הרבה מאוד תנועה ופקקים. היום, שאלתי את נהג המונית שהסיע אותי, אם הוא אוהב שיש מס על נסיעה או על כביש מסוים ומן הסתם הוא אמר שלא, אבל אני חושב שהוא צריך את התשלומים האלו, כי הוא גם התלונן על הפקקים כל הזמן.

ואיך אתם מיישמים את כל הקונספט של קיימות בעיצוב משרדים?
פה זו יותר קיימות תרבותית וחברתית. בחמש השנים האחרונות יש בשוודיה הרבה מאוד הגירה ורק לאחרונה הכמויות החלו לרדת. לא בגלל שהמצב השתפר בסוריה, אלא בגלל שהאיחוד האירופאי החליט לפזר את המהגרים במקום לרכז אותם. בגרמניה יש 50%, בשוודיה בערך 25%, וזה מעורר דיון מאוד גדול, איך ליצור חברה מתפקדת עם הקשיים האלה של קיימות חברתית. אלו האתגרים, כלכלה, דיור.

המהגרים מצליחים להשתלב בחברות להם אתם מעצבים את המשרדים? מייקרוסופט? סקייפ?
רבים מהמהגרים הם אקדמאים ואנשים מלומדים. יש הרבה מתכנתים המגיעים בעיקר ממזרח אירופה והם בקלות ודיי במיידיות יקבלו עבודה וימצאו מקום לגור בו. אבל אם אתה מהגר שמגיע ללא השכלה, בגלל 'הגירה כלכלית' ולטובת קבלת מקלט, זה מאוד קשה להשתלב בחברה שלנו. אנחנו כל כך אליטיסטיים, אנחנו כל הזמן בתזוזה וזה מאוד יקר לחיות בשטוקהולם, כמו גם בתל אביב.

יש איזשהן חברות או מעצבים שמתעסקים במציאת פתרונות עבור קבוצת האנשים הזו?
בהחלט. המפה הפוליטית בשוודיה השתנתה וכבר אין רוב מוחלט למפלגה הסוציאליסטית, מה ששינה קצת את הדברים והיום הרבה מהתקציבים והמשאבים עבור הדבר הזה מגיעים מארגונים עצמאיים. כך שהתנועה שמנסה לפתור את הבעיות מגיעה מלמטה ולא מלמעלה וזה טוב אני חושב. הרבה פעמים כשדברים מגיעים מלמעלה הם לא מתקבלים כל כך טוב ובצורה הזו האינפורמציה מושרשת באנשים מלמטה מה שהופך את זה להרבה יותר יעיל. העיצובים שלנו הם תוצר של כל הראיונות וניתוח הנתונים שאנחנו עושים. עיצוב, מבוסס על צורך והצורך תמיד צומח ממה שהחברה צריכה וממה שהיא עושה. יש הבדל אדיר בין מייקרוסופט, נאסדק וסקייפ. כך שאנחנו מנסים לשתול פנימה את העיצוב שהוא לא רק נעים לעין אלא שגם ממלא את תפקידו, זה מאוד חשוב.

בהסתכלות על העבודה היום בשינויים שקורים בעיצוב משרדים מסביב לעולם, יש הרבה מעבר ללייצר חלל 'מגניב', ממש צריך לענות על הצרכים של העובדים שיושבים רוב היום בחלל הפתוח.
אני מסכים. אני קורא לעצמי 'listener' (מקשיב) ואני מקשיב הרבה מאוד לצרכים ומנסה ליצור את הכיוון אליו המוצר שאנחנו מכוונים אליו ילך. אלו ערכי המפתח והמטרות הכי חשובות בעבודה שלנו. לעצב משהו יפה עם ריהוט מהמם, תאורה נעימה ושטיחים יפים זה לא מה שאנחנו עושים. אנחנו פה כדי ליצור מוצר שלם העונה על צרכי העסק איתו אנחנו עובדים.

והעתיד? הוא בחללי עבודה פתוחים?
זאת שאלה מעניינת. יש לנו את חללי העבודה הפתוחים משנות השישים בסקנדינביה, אנחנו קוראים להם 'landscape room', השימוש שנעשה בהם היום הרבה פעמים לא נכון. אם אתה לא מאפשר את הפתרונות המתאימים ואת התמיכה הנכונה, אתה יכול ממש לפספס ולקבל תגובות לא טובות בסוף הפרויקט. כך שזה לא סיפור קל, זה חייב להיות שילוב של הרבה דברים עד שמשתמש הקצה ירגיש בנוח עם המוצר הסופי. אם כשזה מגיע למשתמש הקצה הוא לא מצליח להתחבר לסביבה הזו אנחנו בצרות.

ואיך נראים המשרדים שלך?
במשרדים שלנו השולחנות נקיים, לא מונחים עליהם דברים, ושמנו הרבה פוקוס על התאורה, האקוסטיקה והאקלים כי ההתאמה בין הדברים האלה צריכה להיות מושלמת. זה צריך להיות מקום שמאפשר ומעודד את העבודה ולא מפריע ומסיח את הדעת. לכן, כשאני שומע מהלקוחות שלנו שהם מאוכזבים מאחד מהדברים האלו או מכמות חדרי הישיבות או מרמת הרכות של המושבים של הכיסאות, ככל הנראה תוכנית העיצוב שנעשתה עבורם לא התאימה. אם יש לך את התוכנית המתאימה ואתה יודע לנתח את הנתונים בצורה המיטבית, התוצאות יהיו מעולות.

פה בארץ הרבה פעמים ערך העבודה נמדד בזמן ולפי מה שאנחנו שומעים מכאן, בשוודיה זה עובד אחרת, המדד הוא דווקא יעילות, זה משהו שאתה חושב משפיע או משנה, גם מבחינת ג'נדר?
רוב העובדים שלי הם למעשה נשים. במיוחד במחלקת עיצוב הפנים, 16 מתוך 20 והן מוכשרות מאוד, אולי אפילו יותר מידי. הן עושות את העבודה בצורה יוצאת מן הכלל בכל יום בכל שבוע, כאילו זו ריצת מרתון ואני אוהב את זה אבל לפעמים אני צריך להגיד להן – לכו הביתה. אתן חייבות ללכת הביתה עכשיו, צאו לצהריים, תדאגו גם לעצמכן. איך שהצוות שלי עובד זה מה שמביא לתוצאות המדהימות האלו. אני לא אקח קרדיט על זה, זה מעשה ידי הצוות שלי. כולם נמצאים במשרד 8-9 שעות אבל יש יעילות בלתי רגילה גם בעבודה וגם בחיים הפרטיים. המדיניות שלנו אומרת שאנחנו לא קוראים מיילים בסוף השבוע. במהלך השבוע לפעמים כן יש צורך בזה. בשעה 18:00 בדרך כלל כולם יוצאים מהמשרד. אנחנו מנסים להשלים את העבודה בשעות המיועדות לכך. לא תמיד זה מצליח, אבל בגדול אנחנו לא רוצים ליצור פה כמות אלא איכות. אנחנו סומכים על העובדים שלנו. אני לא רוצה כל היום לחלק הוראות. אני מעדיף שהעובדים יבינו את המטרה של הפרויקט ויוכלו להתמקד בחדשנות ולא למלא הוראות. קל להגיד, קשה לבצע.

ובכנות, מה אתה חושב על עיצוב המשרדים בישראל ממה שיצא לך לראות?
מההיכרות שלי וממה שראיתי, יש כאן קהילת הייטק וסטארט-אפ גדולה מאוד מה שאומר שיש הרבה כסף שמסתובב כאן ואתם מוכנים לקחת סיכונים. האנשים בישראל מאוד משכילים ולפי הניתוח הזה שלי, הם גם בעלי חלומות גדולים שהם רוצים להגשים הנוגעים לעושר חברתי-כלכלי. מורגשת איזושהי תנועה או אפילו אנרגיה בלתי מוסברת. אני לא מכיר מספיק טוב את העיצוב והאדריכלות בישראל אבל הדברים האלה משפיעים בגדול.

ומה המוטו שמוביל אותך?
Fame, Fun, Fortune זה אולי נשמע קצת רדוד או שטחי אבל יש לי שישים עובדים במשרד שלי ואני רוצה שהם ידעו למצוא את המוטיבציה שלהם בכל יום מחדש. בכל יום אנחנו נתקלים באתגרים חדשים בין אם זה בבית עם המשפחה לבין אם זה בגלל פרויקט כזה או אחר שאנחנו עובדים עליו ולפעמים הם מרגישים בתחתית הפרמידה. אני תמיד שואף שירגישו שהם בראש הפירמידה או לפחות בדרכם למעלה ואני מנסה לתמוך בהם מנטאלית, כך נראה היום שלי.