האדריכל הישראלי-נורבגי שמאמין שניתן לבנות כאן שלדי בניין מעץ

קבוצה של אדריכלים ישראלים תצא היום לסיור באוסלו. את הסיור ארגנה המועצה הישראלית לבנייה ירוקה והמשתתפים בו יוזמנו להתרשם, בין היתר, מפרויקט המגורים ברי ההשגה, U-31, שנבנו בשיטת שלד העשוי עץ. על הפרויקט אמון משרדו של האדריכל הישראלי דן זוהר, שותף ובעלים במשרד האדריכלות הנורבגי HAUGEN/ZOHAR ARKITEKTER יחד עם אשתו האדריכלית מרית ג'סטין העוגן.

זוהר הגיע לאחרונה לארץ בשליחות ממשלת נורבגיה במטרה לבדוק את היתכנותה של שיטת הבנייה שהוא מייצג גם בארצות חמות. כך, הוא ניסה לקדם את הפרויקט בארץ או לפחות לגשש, לעניין את מי שצריך, לבחון דרכים לאימוצו או לפחות לקבל מעט סימפטיה.

"השיטה שאדריכל דן זוהר מציג, היא דוגמה לשיטות בנייה וחדשנות שענף הבנייה בישראל צמא אליהן" אומרת הילה ביניש, מנכ"לית המועצה הישראלית לבניה ירוקה "אנחנו כארגון, מעודדים כל חדשנות, בין אם מדובר בחומרים, מוצרים, טכנולוגיות או שיטות בנייה ואנו חושבים שהמדינה צריכה לייצר מנגנונים המאפשרים הבאת טכנולוגיות חדשות, על מנת שנוכל לקדם את הענף קדימה".

מסתבר שמשימתו של זוהר לא הייתה קלה כלל. כיאה למקומותינו, בהם נשענים קברניטי תחום הבנייה ונדל"ן בעיקר על השורה התחתונה בה מסתכם הרווח הכספי, הוא לא ממש התקבל בזרועות פתוחות. או ליתר דיוק, התקבל בזרועות פתוחות אבל גם נדחה בנימוס. אנשי הממשל שלחו אותו ליזמים הפרטיים ואלו לא ממש התעניינו או, לפחות על פניו, לא רצו להבין במה מדובר. זה לא פלא בהתייחס לעובדה שבארץ לא קיים עדיין תקן של בנייה ירוקה, שמחשבה על איכות סביבה לעולם תהיה שנייה למחשבות על ביטחון ושלאף אחד לא באמת אכפת מבריאותם של דיירים.

בנורבגיה כמו בנורבגיה

פרויקט U-31 הוא חלק מתכנית FutureBuilt של ממשלת נורבגיה ששמה לה למטרה להשלים חמישים פרויקטים ירוקים לדוגמה. האדריכלים, מצדם, מתחייבים להוכיח צמצום של פליטת גזי חממה בחמישים אחוז ובכך לתרום לבריאות התושבים ולסביבה אקולוגית טובה יותר. עוד עוסק הפרויקט הנורבגי בנושאים עכשוויים כמו קיימות, שימוש בחומרים אקולוגיים, בנייה בעץ, ניצול אנרגיה, בנייה פאסיבית, שילוב שטחי גן נרחבים, גינון למאכל, נגישות קלה והקטנת שימוש ברכב, עידוד הולכי רגל ורוכבי אופניים, תחושת שייכות וזהות, יצירת מקומות מפגש ומעל לכל יצירת קהילה שנעים לחיות בה. הפרויקט, שנבנה בפועל וממוקם בפרבר מחוץ לאוסלו, כולל שלושים ושש דירות קומפקטיות בתמהיל מגוון המיועד להשכרה לדיירים בני 18-30 המשתייכים לאוכלוסיות חלשות.

"לשיטת הבנייה, המושתתת על שימוש בלוחות עץ איתה אנחנו עובדים, יש השלכות לגבי תפקיד האדריכל, לגבי ענף הבנייה, מערך הכוחות בו והעתיד של כולנו" אומר אדריכל דן זוהר "מכיוון שבנורבגיה החשיבה ירוקה במהותה, הרי ששיטת העבודה שלנו, הירוקה ביסודה, זיכתה אותנו בלא מעט פרסים בהם 'פרויקט הבניה בעץ הטוב בנורבגיה לשנת 2017' ומועמדות לזכייה גם בפרס האדריכלות של אוסלו לשנת 2018. לשיטה יתרונות רבים בהם הפחתת פליטת הסי או 2, עמידות באש, אקוסטיקה מצוינת, נראות אסתטית, פירוק בקלות ומיחזור החומר. בנוסף, במהלך הבנייה, ניתן להכין את כל חלקי המבנה במפעל על פי תוכנת מחשב, לייצר פלטות עץ מכורסמות, להימנע מפסולת מיותרת, לשנע אותן לאתר ולהרכיב את המבנה במהירות ובקלות".

בעל הדעה ובעל המאה

כשאנחנו שואלים את זוהר אם הוא מכיר את השוק המקומי ואיך הדברים פועלים כאן בהקשר של ביורוקרטיה וסחבת, הוא מודה שלא ממש. יתכן שהנאיביות באה לו מהתנאים להם הורגל במשך עשרים שנה בנורבגיה. "הנורבגים טובים מאוד גם בארגון הפרויקט, בתכנון ובדיגיטציה" הוא מסביר "אישור מסגרת לבית פרטי במועצה באוסלו לוקח כחצי שנה ממועד הבאת התכנית ועד קבלת אישור הבנייה.

"אני גם לא איש מכירות וגם מודע לכך שהתקציבים פה שונים. אנחנו מציעים שלד ולא בניין מוגמר ומנסים עכשיו להבין כמה זה יעלה בארץ. בניגוד לשלד הבטון, השלד שלנו מגיע מהמפעל כמוצר מוגמר. מה יעשו מסביבו? זה כבר עניין של מי שיתעניין בזה".

אתה באמת מאמין שניתן ליישם את השיטה בישראל ששונה בכל פרמטר ממה שקורה בנורבגיה?
"כן. השאלה אם אתה רוצה להיות ראש או זנב. מישהו צריך לקחת את הסיכון. אחרת אנחנו לא מתקדמים קדימה. צריך מערך כולל. אדריכל לא יכול לעשות את זה לבד. אין לו שום סיכוי".

הגעת עד משרד השיכון והבינוי. איזו תגובה קבלת שם?
"הם מאוד התעניינו וחיברו אותנו לאחת מחברות הבנייה מה שמכניס אותנו לענייני תקנים. זה בעייתי כי בישראל אין תקן לעץ וכשאנחנו מדברים עם מכון התקנים או עם המכון לשיטות בנייה חדשות בטכניון, אני מבין שזה יוציא לנו את האנרגיה ושלא נצא מזה. תמיד יהיה מישהו שיעשה הכל כדי שזה לא יקרה. אפשרויות אחרות לקדם את השיטה בארץ הן דרך זכייה בתחרות או דרך קבלת דרישה לפרויקט. בינתיים אנחנו עושים קצת באז. האתגר הגדול שלנו היום שאין לנו תשובה עליו זה כמה זה יעלה בארץ. אנחנו עדיין לא יודעים".

זו השאלה החשובה לפני איכות הסביבה וכל היתר
"יכול להיות, אבל זה עצוב שזה רק הכסף. אישית, אני לא מודאג מזה בגלל שזה רק שלד ולא כל המבנה מסביב. אנחנו מרכיבים את הבית ביום כך שקשה לעשות את החישוב כמה כסף זה חוסך לעומת הבטון. מה שאנחנו עושים עכשיו זה עובדים עם אדריכל ספרדי ואיטלקי שעשו את אותו תהליך בארצות שלהם, הביאו את זה וכבר הורידו את העלויות לאקלים ים תיכוני. בנוסף, הבאנו מומחי בנייה לבדוק איך זה עובד מבחינת מליחות, לחות וחום כי רב המערכות הן אותו דבר. אבל אין לי מחיר היום סופי להגיד ככה זה עולה".

אבל היזמים רוצים את הרווח בטווח הקצר
"עזוב את הרווח בטווח הקצר. אז תשכירו. תעשו פרויקט שכירות ותראו שאתם יודעים לעשות משהו שאף אחד אחר לא יודע לעשות ושזה הרבה יותר בריא למתגורר. הקירות שאנחנו מציעים בנויים מעץ ואוויר. לא פלסטיקים, לא כימיכלים, לא שום דבר, זה כמו ללכת ביער. תראו לי משהו יותר בריא מזה. איפה אתם רוצים שהילדים שלכם יישנו?".

כשאנחנו ממש דוחקים בזוהר לנקוב בכל זאת במחיר כלשהו על מנת להתרשם מסדר הגודל של עלות הבנייה, הוא חוזר אלינו רק בתום הריאיון ומציין סכום משוער של 2,700-3,3000 שקלים למטר מעוקב עץ, תלוי ברמת הגימור, ועוד הובלה של כ 3,000 יורו לקונטיינר של 40 רגל לנמל חיפה או אשדוד.

מגדלים מעץ

שלד העץ ישים גם למגדלים?
"בנורבגיה קיים הבניין הגבוה בעולם בשיטה והוא בן עשרים קומות. שמונים וחמישה מטר אנחנו בונים מעץ. בארץ יש המון צמודי קרקע. זה לא שאנחנו בונים המון מגדלים. בניינים כמו עזריאלי למשל אין שום סיכוי אבל יש המון מקומות בארץ שניתן לבנות בנייה נמוכה יחסית כמו ברמת השרון וכפר סבא ששם יש מבנים של ארבע, שש ושמונה קומות. אין שום בעיה".

אבל היום רוצים מגדלים של ארבעים קומות
"לא בכל מקום. ואם הם רוצים ארבעים קומות אז זה לא זה. אבל פה אני מציע משהו איכותי שחושב על עתיד ועל כלכלה מעגלית. בארץ, החשיבה היא לטווח קצר אבל כאן יש לנו את הפריווילגיה להוליך איזשהו חזון באמצעות היזמים למרות שהם טוענים שהשוק לא מוכן לזה ולא רוצה את זה. קחו לדוגמה את עיר הבה"דים שבה 200,000 מ"ר של בטון באמצע המדבר. דברתי על זה עם האדריכל שאני מאוד אוהב ומעריך אותו. הוא לקח אותי לסיור באתר להראות לי מה הם בונים שם. יציקות בטון זה על הכיפק, מכשירים מעולים זה על הכיפק, אבל אנחנו בשנת 2020. לצבא חייבת להיות אמביציה להסתכל קדימה ולא אחורה".

אתה באמת רואה בסיס צבאי גדול כזה שהשלד שלו יהיה מעץ?
"כל מה שאין לו דרישה לעמוד בפני פיצוצים או דברים כאלה, אין שום בעיה. אנחנו במדבר. זה חומר שיודע לבודד ולעמוד בפני הרבה דברים".

לכמה קומות מקסימום תקפה שיטת השלד ותוך כמה זמן מעמידים מגדל כזה?
"עשרים קומות תוך חמישה שבועות. ברגע שעובדים עם כרסומת אפשר לעשות הרבה יותר הכנות מראש, כמו הכנות לחיווט ולמערכות בלי שהן עולות הרבה יותר כסף. יש לנו כמעט אפס טעויות בנייה כי יש לנו תוכנה שמעבדת דיגיטלית את כל המשתנים שמכניסים אליה. בנוסף, אפשר גם לקבוע את הנראות של השכבה האחרונה מבחינת סוג העץ הנבחר כך שגם הגימור יגיע כבר מוכן. יש פה לא רק איכות סביבה אלא גם שינוי במעמדו של האדריכל".

חזון סביבה וביטחון

אתה באמת חושב שדבר כזה יכול לתפוס גם בישראל?
"בארץ יש שתי בעיות. חוסר בחזון וחשיבה לטווח קצר ודפוס חשיבה שלא רוצה עץ. הבעיות הקיימות בבנייה בבטון לא מעניינות את היזמים ואת התושבים שפשוט לא מודעים להן. את התושב לא מעניין אם המבנה מייצר סי או 2 או לא או אם זה בריא או לא. מעניין אותו אם זה חזק מספיק. אם זה ישרוד רעידת אדמה וישרוד טילים. יש לנו פה ציבור מאוד גדול שלא יודע מה טוב ומה לא טוב. בשביל זה צריך אנשי חזון שינחו אותו".

הציבור צריך לדעת אבל גם להפנים. זה לא אותו דבר.
"הרי אנחנו חיים כאילו אין מחר. בכל העולם אבל בישראל בפרט. אנחנו מגיעים למצב שבו בעיית איכות הסביבה מתחילה להיות יותר מסוכנת מבעיית הביטחון. איכות הסביבה מתחילה להיות איום שהוא כמעט שווה לאיום הביטחוני. בקצב שבו איכות הסביבה משתנה, האיום הזה הוא כבר לא איום. אנחנו יודעים שזה פה ושכבר הגענו לנקודה של אל חזור. כל אירופה יודעת את זה. עניין איכות הסביבה זה סוף. עכשיו השאלה מתי הסוף יגיע וכמה נצליח לדחות אותו".

עדיין, בעיניים של הממשלה ושל האזרחים האיום הביטחוני הוא האיום המשמעותי והמיידי. זה היה ויהיה תמיד כנראה.
"יכול להיות שהמסקנה שהשוק לא מוכן. אנשים לא רוצים שינויים כי הם לא יודעים. לא תמיד מי שרוצה יש לו גם את הכסף לממן. אז אם יש מישהו שיש לו חזון לעשות את זה נשמח שיבוא אלינו ואולי יחד נוכל לייצר סדר העדיפויות שונה".