דור אדריכלי המדינה: מנציחים את האדריכל שמעון פובזנר

בימים אלה, מושק ספר מקיף אודות יצירתו האדריכלית של שמעון פובזנר, מהנציגים הבולטים של דור אדריכלי המדינה. הספר, עוקב אחר תחילת דרכו כמתכנן בכיר במשרד שרון-אידלסון, פרישתו המשותפת עם אדריכל אבהרם יסקי והשותפות ביניהם ועד שנות הקריירה העצמאית שלו ועבודתו עם בנו, אדריכל גדעון פובזנר. הספר, שחובר על ידי האדריכל וההיסטוריון צבי אלחייני והאדריכל והגיאוגרף מיכאל יעקובסון, מתבסס על ארכיון פובזנר שנמסר לפני כשלוש שנים לארכיון אדריכלות ישראלית.

במהלך כארבעים וחמש שנות קריירה עצמאית אינטנסיבית, תכנן פובזנר עשרות בניינים ציבוריים ופרטיים במגוון אינסופי של שימושים שבהם כיכרות, אתרי זיכרון, אנדרטאות, מבני מגורים, מבני חינוך ואקדמיה, מבני תרבות וקהילה, מבני בריאות וסעד ומבני תיירות, עסקים ומסחר. בין המבנים הנחשבים, שכבר מזמן הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף האדריכלי הישראלי, אפשר למנות את כיכר רבין וכיכר הכניסה ובנייני הפקולטה ראשונים בקמפוס גבעת רם (בשיתוף אדריכל אברהם יסקי), את מכון ון-ליר והאקדמיה הישראלית למדעים (בשיתוף אדריכל דוד רזניק) ואת בתי החייל בתל אביב ובנתניה.

"הספר, מאפשר לנו לתת במה ולקדם את פועלו של נציג חשוב וראוי מדור הולך ונעלם של אדריכלים" אומר האדריכל וההיסטוריון צבי אלחייני, ממחברי הספר "הנצחת פועלו של שמעון פובזנר, כאדריכל שללא ספק אחראי לבניית נתח ענק מהנוף האדריכלי הישראלי, נחשבת בעיני כעניין מתבקש. דמותו, כאדריכל וכאיש מקצוע רציני ואיכותי שהוערך מאוד בקרב רבים, סקרנו אותי מזה שנים רבות. לצערי, אופיו הצנוע, המנוגד לזה של רב הקולגות שלו, גרם לכך שבמהלך השנים הלך שמו ונשכח".

תחילת הדרך

פובזנר החל כאמור את דרכו המקצועית במשרד שרון-אידלסון. מכיוון שלא סיים לימודי אדריכלות רשמיים, היווה לו המשרד, בו עבד עשר שנים, כבית חינוך שם הפך מהר מאוד לדמות דומיננטית למדי. "כל האדריכלים שהפכו אחר כך מוכרים מאוד בארץ עברו תקופת חניכה במשרד הזה" אומר אלחייני "אבל מטבע הדברים, כולם כאחד שאפו לתפוס את מקומם ולצאת לדרך עצמאית בתקופת הצמיחה העצומה של קום המדינה."

אדריכלים שמעון פובזנר ואברהם יסקי ניגשו לתחרויות וזכו בפרסים שונים עוד בימי עבודתם אצל שרון-אידלסון. בהמשך, ולמרות השוני בטמפרמנט של השניים, פרשו מהמשרד והקימו שותפות צעירה שהחזיקה מעמד כשלוש שנים. הם המשיכו לגשת לתחרויות וזכו לתכנן את בניין קפלן באוניברסיטה העברית ולאחר מכן גם לקחו חלק בבניית הספרייה הלאומית. הם מתחילים בגדול, עבודות נכנסות למשרד בזו אחר זו, פרסים יוקרתיים מגיעים והשניים בהחלט כובשים את מקומם וזוכים להצלחה רבה. למרות זאת, הם מחליטים להיפרד דווקא בשיא.

מודרניסט מושבע

"פובזנר מתגלה בספר כאדריכל מודרניסט שהתייחס עניינית לפרוגרמה של המבנה ולמשתמשים בו ופחות נטה לעשות שרירים ולתכנן מפגני אגו וראווה" אומר אלחייני "תכנון אדריכלי פונקציונאלי פרגמטי הוא זה שעמד בראש מעייניו תוך התייחסות רגישה במיוחד לנוף, לטופוגרפיה, לסביבה ולמזג האוויר. בכל עת הוא שאף למקם את הבניינים בכיוון הנכון ולבנות אותם מהחומרים הנכונים ככאלה שכמו נובעים מהקרקע ברכות וענווה. כמודרניסט נאמן לפרוגרמה, הייתה לו אפשרות לנוע בקלות ובהצלחה בין סוגים שונים ומגוונים של בניינים שלעיתים אף הורכבו מאותם אלמנטים אך שימשו לצרכים שונים לחלוטין".

הספר משלב בתוכו את סיפור חייו של פובזנר וחושף באופן מעמיק את דמותו כיוצר כמו גם את מקומו, דרכו והישגיו בעשייה האדריכלית המקומית. "הספר מעיד גם על סופה של תקופה" אומר אלחייני "בשנות השמונים למשל, שאופיינו בבנייה לגובה, התחרה פובזנר על בניית מגדל ציון והפסיד לשותפו הראשון אברהם יסקי שקיבל את העבודה. מאוד יתכן שבנקודה הזו הבין שדרך החשיבה, הטכניקה והמדיה בהם נהג לעבוד מיצו את עצמם".

במהלך השנים ניגש פובזנר וזכה בתחרויות תכנון רבות וכן זכה בפרסים יוקרתיים שבהם פרס רוקח לשנת 1957. כל

הפרויקטים בספר, אותו עיצב מיכאל גורדון בכישרון רב, מופיעים לצד צילומים, שרטוטים ורישומים שרובם הגדול נחשפים בו לראשונה.