את האהבה לציור היא ירשה מאביה, אתו בלתה כילדה שעות בערבוב ובחירת צבעי שמן. היום, היא מבלה את רוב זמנה באתרי בנייה ובמקביל חולמת על תערוכה משלה בניו-יורק
בתוך הראש של האדריכלית מיכל קסל. אתגר ריאיון בתמונות
זו אני
הגענו מוקדם לאתר בנייה וחיכינו למפקח. נתפסתי מתחרדנת בשמש.
ילדות
כאן אני מלכת אסתר. זו תחפושת שאמא שלי הכינה לי, והיא עדיין קיימת. את התמונה שלח לי לפני חצי שנה חבר של אבא שלי שלא ראיתי עשרים שנה.
לא יודעים עליי
לאדריכלות הגעתי בכלל מאמנות. התחלתי לצייר בגיל 3, ומאז לא הפסקתי. אבא שלי, שהיה צייר, היה מושיב אותי על השרפרף הגבוה לידו בזמן שהוא צייר. שם התחילה האהבה שלי לציור. בגלל שאבא היה עיוור צבעים, הוא היה שואל אותי מה כל צבע. בגיל 10, החלטתי לעבוד עליו. כל פעם כששאל על צבע מסוים, הצבעתי לו על צבע אחר. יצא ציור עם שמיים ורודים והרים סגולים. זה היה אחד הציורים שלו, שעשה הכי הרבה הדים.
על מה אני עובדת עכשיו?
אני עובדת על 27 פרויקטים שונים, בעיקר בתים פרטיים. בתמונה, זה בית בסלעית, שיושב על צלע הר בכיוון הנוף. הבקשה של הלקוחות היתה למסגר את השקיעה, ולכן כל הפתחים מסובבים לכיוון השקיעה.
רוצים להיכנס לראש של עוד אנשים מעניינים? הירשמו לניוזלטר השבועי שלנו!
פרויקט שאני גאה בו במיוחד
זו דירה של לקוח חוזר, שרכש שתי דירות ורצה לחבר ביניהן. הבעיה היתה, שהדבר היחיד שחיבר בין הדירות היה הממ"ד. לייצר דירה של 270 מ"ר, ולהימנע מחיבור על ידי מסדרון, היה אתגר תכנוני משוגע. לקח המון זמן ביצוע, כי הייתי צריכה להתערב קונסטרוקטיבית ותכנונית, כדי שהממ"ד לא יפריע לי. יאמר לזכות הלקוח, שהוא זרם עם כל השגעונות שלי, ויצאה דירה מושלמת.
המשרד שלנו
ענבל (ענבל מרטין, שותפה של קסל במשרד-מ.כ) ואני הכרנו במקרה, ונהיינו שותפות לפני שהיינו חברות. בשנה הראשונה היינו בבדיקה הדדית, ובסופה עשינו מסיבת פתיחה רשמית למשרד. השנה, אנחנו חוגגות 14 שנים יחד. השוני, הוא סוד החיבור ביננו. אנחנו כל כך שונות, שאנחנו משלימות אחת את השנייה. בלי מילים, כל אחת מתמקדת בדברים שהיא אוהבת – אני מתמקדת בחתכים, חזיתות ופיתוח חוץ, היא אוהבת תכניות ופריסות. זו חלוקה שקרתה באופן טבעי. בתכנון של בית, אני רואה משהו אחד, היא רואה משהו אחר, ויחד זה מושלם.
הכי אוהבת בעבודה שלי
אני אוהבת הכל בעבודה שלי. זו תמונה מיום פיקוח. הרבה פעמים, כדי למקסם את היום, ענבל ואני באות יחד ומתפצלות לכל הכיוונים. ענבל עם הבינוי והאינסטלציה, אני עם האלומיניום והחשמל. אנחנו מתקתקות ככה את הבית ביום אחד. במקרה הזה, הכל היה מושלם, ממזג אויר ועד הצוות באתר.
מחכים לי בבית
המשפחה… 4 משוגעים ובעל. זה סוג של חמ"ל. כל כך הרבה דברים קורים במקביל. הכל במין כאוס מסודר. אנחנו משפחה חיה. רואים אותנו, שומעים אותנו ויודעים שאנחנו שם.
כתבות קשורות בתחום
המקום האהוב עליי בעולם
NYC והבית שלי…אם זה היה ביחד, זה היה מושלם. אני בנאדם נורא אורבני, קמפינג למשל, זה לא בשבילי. בניו יורק אני אוהבת הכל – את האוויר, את הבניינים, את ההיסטוריה ואת הערבוב של האנשים ושל השימושים. היא מטורפת.
חלל שריגש אותי במיוחד
מגדל מכוניות במפעל של פולקסווגן בגרמניה. משם הם מוציאים את המכוניות. זה נראה כמו מכונת חטיפים עצומה. זרוע ענקית מרימה את המכונית הנבחרת, במקום סנדביץ'.
אדריכלית ישראלית שאני מעריכה
אדריכלית דנה אוברזון. מתה על העיצובים שלה ועל האופי. קודם כל, היא אישה חזקה. גם מבחינת התכנון והעיצוב. מחדשת ומשנה כל הזמן. דבר שני, היא בנאדם מדהים. היא עושה הכל עם המון פניות ואהבה למקצוע.
פרויקט שלי שעוד לא תכננתי
אני רוצה להמשיך לעשות את מה שאני עושה. הייתי מוסיפה פרויקטים בניו יורק, ותערוכת ציורים שלי בארץ ובחו"ל.