בתוך הראש של אדריכל אורי הלוי: ריאיון בתמונות

זה אני

בן 54, נשוי ואבא לארבעה. נולדתי בכור אז התחלנו שלושה ועכשיו אנחנו שבט עם 22 חברים. היותך חלק מאורגניזם גדול שעוטף אותך באהבה ובטחון מאפשר לך להישאר ילד. מתנה גדולה.

על מה חלמתי פעם ועל מה היום

נולדתי חנון ואני מתמיד. חלומות הילדות היו על בנות ומכוניות. בזמן הצבא ושנים לאחר מכן, החלומות היו על מעצור בנשק בשנייה הלא נכונה. לפני שנתיים, חלמתי על דגי קוי וזכרתי לצייר את החלום בבוקר ומיד התחלתי לבנות ברכה. ליתר בטחון, קעקעתי שני קוי על היד.

המשרד שלי

'אורבך הלוי' זו עוד משפחה אהובה, לא שקטה. מקום של יצירה, תזזיתיות ועבודה שוחקת. אני בא כל בוקר בכיף למשרד החדש בלוד ואחרי שאני עובר את מפתן הדלת רמת הסטרס מנתרת. על הקירות בחדר שלי (זה כוך, לא חדר) תלויות מסכות מאפריקה וציורים של הילדים.

מסך הבית במחשב שלי

איתי, גוזל #4, מסתכל בטלסקופ על המטרהורן. צולם בבטמראלפ, שוויץ. יומיים לאחר הצילום, נחתתי בקוסקו וטיפסתי עם אופיר, בתי הגדולה, למאצ׳ו פיצ׳ו. סעמק על הקורונה.

שביזות בימי קורונה

אני מקורקע. החיים שלי הם בלבלה אחת גדולה בין הבית לעבודה. גם כשאני בנסיעת עבודה, אני נהנה מכל שניה וגם באמצע חופשה משפחתית בראס-אל-נפנף אני על המיילים והשרטוטים. בצד החיובי, הצלחנו לגייס את שניר, השף של 'אורבך הלוי', שעבד באחת המסעדות של מאיר אדוני שנסגרה. ארוחת צהריים אצלנו במשרד היא ח ג י ג ה.

אני עובד עכשיו על

בכל רגע נתון יש במשרד כמה וכמה פרויקטים בשלב הקונספט. זה השלב בחייו של פרויקט שאני הכי אוהב, לפני שהיזמים ופקידי הרישוי מצלקים אותו. היום אני עובד על מוזיאון לגו, בניין המטה של צ׳מפיון מוטורס ומבנה מורכב של מסחר, משרדים ותעשייה בכפר סבא.

פרויקט שיש לי אליו חיבור מיוחד

את הבניין של דלתא-גליל בקיסריה אני אוהב במיוחד, כי הוא ההוכחה שאפשר לבנות בישראל מבני תעשייה ולוגיסטיקה ראויים גם בימים בהם רק שורת הרווח מדברת. זה לא היה קורה בלי אייזיק דבח, יזם אופנה גלובלי עם אהבה גדולה לעיצוב.

אדריכל בינלאומי שאני מעריך

יש המון, רובם מתים. אני אדריכל בזכות פרנק לוייט רייט בכלל, ו Fallingwater בפרט. כשהייתי מאבטח בשגרירות בוושינגטון, מילאתי טופס חופשה לטובת הנסיעה לאתר בפנסילבניה. תחת סיבת ההיעדרות, רשמתי ׳עליה לרגל׳. בספריה שלנו בבית יש לאיש מדף שלם.

ואחד ישראלי

יש המון. רובם חיים. אני הולך על משה הראל, האדריכל שתכנן את מאיץ החלקיקים והמגדל הסולרי במכון ויצמן. למבנים שלו יש איכות נדירה של ׳אוביקט׳. כשתכננו את מגדל ׳עוגן׳ בפארק המדע, שהפנה את גבו למכון ויצמן, עיצבתי אותו כך שיתכתב באופן צנוע עם המאיץ.

המקום שאני הכי אוהב בעולם

זה לא מקום ספציפי, זה סקי. חופשת סקי עושה לי ריסט בראש. השילוב של טבע לבן, טיסה במדרונות, אלכוהול ומשפחה, מקרבים אותי לעולמות עליונים. בסוף החופשה, אני מתחיל לספור לאחור את הימים לחופשה הבאה. סעמק על הקורונה.

וזה שנותן לי השראה

זה לא מקום ספציפי, זה העולם.

מחכים לי בבית

דניאלה מחכה לי ואיתי גם. אלה יוצאת לחופשה פעם בשלושה שבועות (מכי״ת קשוחה). אופיר וארד, שני הגדולים, כבר יצאו לעולם הגדול וזה כיף גדול לבוא כאורח לדירות שלהם. בשער יחכו שני הכלבים, ג׳ימי וקשיו, מרעיפים עלי אהבה שאינה תלויה בדבר.

הייתי רוצה לשבת לשיחה עם 

ביבי

לא יודעים עלי 

שאני כותב שירה וכמו אוגר על סטרואידים, רץ בתוך גלגל שפה-מחשבה-מילה-שירה-קו-קיר-בניין. אוגר תרבותי.

ככה זה נראה בתוך הראש שלי

ישנה הפרעה מכובדת ומוכרת של קשב וריכוז אבל אצלי היא עקומה: דברים יוצאים לי טוב כשאני מתרכז בדברים אחרים. כשאני מצייר או כותב עם כוונה זה יוצא מלוקק. את סדרת הציורים הזו סיימתי במהלך הרצאות של קורס נהיגה מונעת, באדיבות משרד הרישוי ומשטרת ישראל.

הפריט המעוצב האחרון שקניתי

היפיופה הזו היא Bell Lamp של אדוארד בארבר וג׳יי אוסקרבי. הפריט הוא חלק מסדרת objets nomads של louis vitton שמוצגים מדי שנה בפיירה של מילאנו. המון ניים דרופינג במשפט אחד עבור פרפרזה מבריקה על עששית.

פרויקט שלי שעוד לא תכננתי

להמשיך ולעשות את אותו הדבר עם הצוות המופלא של 'אורבך הלוי'. ושנהיה בריאים טפו טפו טפו. סעמק הקורונה.