שינוי רדיקלי: מהחווה, אל הבד ועד האופנה

"עכשיו שהמהירות ותאוות הבצע רוקנו וצמצמו את מהות האופנה והטקסטיל, העולם זקוק למהפך מלא במערכות החינוך שלו בתחום העיצוב" מתחילה אדלקורט להקריא מתוך המניפסט שלה. בשישי האחרון נפגשנו בזום לשמוע את כוהנת הטרנדים הבינלאומית מקריאה את הטקסט האחרון שכתבה ובו היא משתפת את חזונה לאן מועדות פניו של עולם האופנה, או יותר נכון להגיד, חוזר למקורותיו.

צריכת היתר הנוכחית על רקע משבר האקלים שמאיים על כדור הארץ, צריכה להיפסק, קוראת אדלקורט ומסבירה כי בעתיד, הדור הצעיר לא ייתן יד לזה, יחקקו חוקים למען הסביבה והחברות השונות, אפילו המותגים הגדולים יצטרכו להתיישר לפיהם. על פי אדלקורט, יותר ויותר אנשים כעת מתחילים לצמצם בעלות על דברים, כשצריכת היתר והשפע שאנחנו רגילים להן לא נחשב למגניב בימינו. המטרה שלנו, על פי דבריה, היא להחזיק בפחות דברים בעלי עיצוב טוב יותר, כשבדרך, אף יצור חי לא יפגע ואנשים ירוויחו חברה שוויונית יותר.

"טיפוח הטקסטיל הוא מתכון לאריכות ימים" מתייחסת אדלקורט למעצבי הקוטור בעבר, שנטו לשים דגש רב יותר על הטקסטיל ששימש אותם ליצירותיהם. בחירת הבד, סוגיו ותהליך הייצור שלו, קדמו לטרנדים זמניים והם שהובילו את העיצוב. כיום, האופנה הפכה למסחרית עם מבחר בדים מצומצם, שלעיתים מעטרים בדימוי חדש או מכסים בנצנצים כדי לטשטש ולהסוות את שימושם החוזר. לדבריה, האופנה כיום סובלת מייצור יתר, תת יצירתיות והפכה לשוק רווי ואופורטוניסטי.

אז מה הפתרון? על פי המניפסט הכל מבוסס על מערכות החינוך, אותן מערכות שלקחו חלק בהידרדרות האופנה, שדחפו לעבודה וירטואלית וזנחו את הידע הבסיסי בחומרים ובבדים, אלו המערכות שצריכות להיבנות מחדש דרך מודל חינוכי חדש ורדיקלי. כאן נכנס לתמונה הפרויקט החדש בניצוחה של אדלקורט, שיתוף פעולה עם בית הספר לאופנה פולימודה, שבפירנצה. בספטמבר הקרוב עתיד להיפתח קורס חדשני תחת ניהולה האמנותי ביחד עם לינדה לופה (Linda Loppa) ובניהולו הכללי של מסימיליאנו ג'ורנטי (Massimiliano Giornetti) ופיליפ פימאנו (Philip Fimmano), שותפה לדרך של אדלקורט. כדי להבין עיצוב אופנה צריך לחזור אחורה למקורות הבגדים שלנו, לחווה, היערות והאוקיינוסים, אומרת אדלקורט, בעתיד המותגים יהיו מעורבים כבר בתהליך יצירת החומרים מהם יעצבו את בגדיהם, ישתמשו בחומרים ידידותיים יותר וינקטו בגישה אחראית, גישה שכבר כמה מבתי האופנה התחילו ללכת אחריה.

מדובר למעשה בקורס לתואר השני, שנתיים בהם יוכלו הסטודנטים ללמוד אופנה מיסודותיה. למידה אודות הסיבים, עיצוב חוט ותהליכי צביעה שונים. לאחר מכן יעברו לעיצוב בדים לצד מיומנויות שונות כמו אריגה, תפירה, סריגה וקרושה. בשנה השנייה, הם ימשיכו את חקר הטקסטיל ולמידת אומנויות ומלאכות יד, לצד מערכות היברידיות שמשלבות אמנות וטכנולוגיה ומשפיעות על עתיד החומרים. משטחים משורשים ארוגים, טקסטיל עשוי חציר, פטריות או אצות, אלו דוגמאות לחומרי גלם ברי קיימא אפשריים. הפרויקט, שואף להעלות את המודעות אצל הסטודנטים לבחירותיהם בתהליך היצירה לעיצוב בעל השפעה סביבתית. לבסוף, בסמסטר האחרון, יסכמו הסטודנטים את ממציאיהם דרך כתיבת מניפסט משלהם שיתאר את חזונם.

"הרעיון מאחורי הפרויקט הוא לא רק תרבות מעגלית משותפת, מדובר בראש ובראשונה במודעות למהות החיים, מתן זכויות לחומרים, כמו לבעלי החיים, לצמחים ולבני האדם. גישה אנימיסטית (תחום באנתרופולוגיה שמייחס נשמה לטבע) שתהפוך בהדרגה את האנשים מצרכנים לאספנים ומשתפי פעולה" ממשיך המניפסט.

חלק גדול מעבודתה של אדלקורט מושקע בדאגה לעולם ובניסיון לעשות שינוי מהותי למענו. כאן, היא שואפת לרפא תעשייה, לטפח ולהוביל שינוי דרך חינוך דור העתיד של המעצבים, במטרה שימשיכו את הגישה החברתית סביבתית שמתאימה לערכים ולצרכים של הדור הצעיר, שכבר לא מזדהה עם האופנה החולפת והמטריאליסטית של היום ומחפש אחר אפשרויות חדשות וטובות יותר.