מה עושים עם כל הזמן הנוסף הזה? תערוכת האונליין שאתם חייבים לראות

לצד הקושי וההסתגלות שהביא עמו נגיף הקורונה לחיינו, השגרה החדשה הולידה גם יוזמות יצירתיות שונות. ניבי להבי ומאיה יופה, שתי מעצבות עצמאיות שהחליטו לא להישאר אדישות לסגר שנכפה על כולנו, אלא ליצור מתוך הווקום ולאצור תערוכת עיצוב דווקא עכשיו בימי הבידוד. תפסתי את השתיים לראיון טלפוני, לשמוע על תהליך הקמת תערוכה מקוונת ולהבין איך שומרים על עשייה בתוך הבטלה החדשה.

תערוכה בהמתנה

בזמן הסגר, כשהמשק הושבת ואיתו ענף התרבות כולו שותק, תהליכי היצירה היו צריכים לעבור שינוי ולהתאים את עצמם לעולם החדש. הרבה אמנים ויוצרים מצאו את עצמם מבלים זמן רב בין ארבעת קירות הבית, עם ערמות של זמן פנוי ומערכת מגבלות חדשה ולא מוכרת. דבר אשר עלול להוביל לחוסר מעש וקיפאון, או לחלופין, לעורר תחושות חדשות, יצירתיות וצורך עז להגיב למצב.

"תהינו מה כולם עושים עם כל הזמן הזה שנוסף לנו ואיך אפשר לייצר דברים מעניינים כשאתה סגור בפנים". מספרות ניבי ומאיה. כך, מתוך האין, בצורה אינטואיטיבית, בזמן מוגבל וללא תקציב נולדה לה תערוכה קבוצתית. תערוכה בהמתנה, אשר קראה לאמנים ליצור במסגרת השהות הכפויה בבית, בתנאים הקיימים, עבודות המגיבות למגפה.

התערוכה מאגדת 25 פרויקטים של יוצרים מקומיים מדיסציפלינות שונות. עבודות במדיות מגוונות אשר נבחרו בקפידה, החל מעבודות אנימציה, דרך הדפסים, עבודות תלת ממד ואפילו המילה הכתובה, שירה. "הדיבורים סביב הקורונה בחודשיים האחרונים מתישים מעט, לכן, היה לנו חשוב לבחור עבודות שמגיבות למצב ויחד עם זאת נותנות אויר בתקופה מתוחה זו". מעודד לגלות כי רוב העבודות אינן נעשו במיוחד לתערוכה, החסינות היצירתית והרצון ליצור בער בכל אחד מן המשתתפים בנפרד.

"שוטטות" בתערוכה מקוונת

הקמת תערוכה מקוונת דורשת הסתכלות שונה ומחייבת להתייחס לדברים שאינם קיימים בעולם התערוכות הפיזי המוכר. איך מעבירים את כלל היצירות לפורמט שטוח ויחיד עם גודל ספציפי ומוגדר? איך הצופה יחווה את העבודות בצד השני של המסך? "הרעיון היה לשמור על הפשטות, רצינו לאפשר גלילה בסיסית ושיטוט אחיד, כדי שאנשים לא ילכו לאיבוד." מסבירות האוצרות.

כמו בכל תערוכה גם פה ישנה מחשבה מה מוצב ליד מה, איך משלבים עבודות אנכיות לצד אופקיות. ובכל זאת, המעבר לדיגיטל גובה לעיתים מחיר וישנן עבודות שהתצוגה הווירטואלית השטוחה הורידה מעצמתן ואלו נאלצו להישאר מאחור.

הנאים השכנים בעיניך?

ישנן עבודות המגיבות למקום של הסגר והריחוק החברתי. נעמה סגל מציגה סדרת צילומים אשר צילמה מחלון ביתה. המרפסות והגגות המלאים בתושבים, בודדים המביטים החוצה מחלונם הינה תמונה טיפוסית לרוח התקופה. מושג השכנות מקבל כאן נופך שונה והדמויות האנונימיות הופכות אט אט לפרצופים מוכרים.

חלק מהעבודות חולקות אמירות חברתיות והסתכלות על המשבר בראייה גלובאלי. הגרפיקאי והטיפוגרף עודד עזר יחד עם האדריכלית אדירה סמל עיצבו כרזה הנושאת את הכיתוב "איך אנחנו רוצים לחיות יחד?" שאלה המזוהה עם וולטר גרופיוס, מייסד בית ספר הבאוהאוס בגרמניה. בעבודתם, הם מעלים מחדש את השאלה, מדגישים את הרלוונטיות המתמשכת שלה בעולמנו היום, העומד בפני שאלות הרות גורל.

צחוק בצד

עוד בלט העיסוק בהומור כדרך התמודדות עם תחושות החרדה, הבדידות והדממה שלא הכרנו לפני כן. אחת מהן היא Corona shake, עבודתם של גד ועידו צ'רני, אשר יצרו מנגנון מכני בעל שתי ידיים מכפפות גומי הנותנות יחד כיף. אותו מגע שאנחנו כל כך כמהים לו ואשר הוחלף לאחרונה ל"כיף מרפק" המאפיין את זמננו. ורד גנשרוא, גם היא הציגה פן הומוריסטי לסגר הכפוי והמעבר שלנו להתנהלות המוגברת מול המסכים. עבודת אנימציה בצורת כיסא, שמרוב ישיבה במקום מתחיל בעצמו לתרגל איתה יוגה דרך הזום.

טליא ינובר בחרה לתקשר עם העולם החיצון מכותלי ביתה ולבחון איך הרשתות החברתיות והטכנולוגיה מצליחות לקרב בין אנשים וליצור אינטראקציה בימים של ריחוק חברתי. בעבודתה, פנתה דרך הסטורי אל עוקביה ופעם בשבוע, בכל יום ראשון העלתה שאלה בסיסית "איך את/ה מרגיש/ה?". שאלה פשוטה זו, בימים אלו מקבלת משמעויות רבות. מהתשובות אשר אספה היא יצרה מעין קולאז'ים מהגיפים המוכרים לנו באינסטגרם, דרכם היא מבטאת את תחושותיהם של אנשים רבים ברשת.

התערוכה בגלריית האונליין:  https://www.onholdexhibition.com/

יש לכם רעיון? מחשבה? סיפור שתרצו לחלוק איתנו? כתבו לנו ~>