מהרי הקווקז לבירת הנגב: המאיירת והמעצבת נינו ביניאשוילי בריאיון

במהלך חייה היא נדדה במקומות רבים על פני הגלובוס. כשהייתה רק בת תשע עשרה עלתה לבדה ארצה, בהמשך התקבלה למסלול תקשורת חזותית בבצלאל, אותו סיימה בהצטיינות. היא המשיכה ללימודי איור בהמבורג ותואר שני בתוכנית storytelling בשטוקהולם. הקריירה המקצועית שלה הובילה אותה גם לקנדה וארה"ב, עד לשנת 2015 כשחזרה ארצה והתמקמה בירושלים. מעברים שכאלה יכולים ללמד הרבה, אך גם מאתגרים "למדתי שאין דרך אחת להצליח" אומרת ביניאשוילי "מה שנחשב במקום אחד ל'הצלחה' במקום שני יכול להיות תלוי בקונטקסט התרבותי וחברתי."

נינו ביניאשוילי היא מאיירת ומעצבת, עוסקת בכתיבה, איור, ספרים ווידאו. היא גדלה בבית לאבא טיפוגרף ואמא פסנתרנית, כך שכל ילדותה סבבה סביב מוזיקה, אמנות ועיצוב "השיחה סביב שולחן האוכל בבית יכלה להיות דיון על רווחים בין אותיות, וברקע מוסיקה קלאסית או דודוק, הכלי המסורתי הקווקזי". בצל מלחמת האזרחים בגיאורגיה בשנות התשעים, ביניאשוילי גדלה בבית עם ערכי קומוניזם לצד זהות יהודית, שהשפעתם מורגשת בבחירת התכנים בהם היא עוסקת כיום.

אחת מנקודות הציון בקריירה שלה, היא זכייתה במדליית הזהב של פרס מוזיאון ישראל על הספר המאויר 'על שפת הים השחור' בשנת 2018. זהו ספר המורכב מחמישה סיפורים קצרים המבוססים על מיתוסים גיאורגיים מילדותה ומודגשים בהם מושגים של מגדריות, פמיניזם, דת ולאום. היא חולקת איתנו את סוד ההצלחה של הספר "זה שילוב בין המקוריות של הפורמט, סיפורים קצרים שמבוססים על אגדות ומיתולוגיה, האיורים המופשטים והדגש על ממדים של מגדר ופמיניזם".

דיאלוג בין איור לטקסט

לצד האיורים המלווים את הספר, כמו בעבודות נוספות שלה, היא משלבת טקסטים אישיים שכתבה, ושעובדים יחד עם האיורים כצמד. בנוסף להם, היא מסבירה לנו, מסתתר עולם חזותי עם אסוציאציות ומוטיבים תרבותיים המשלימים ומחזקים את הקריאה "הגעתי לאיור בגלל שהשאלה המרכזית שמעסיקה אותי היא הפרדוקס המסוים בזה שאיור מטבעו נמצא בדיאלוג עם טקסט, משלים אותו ומפרש, אבל האם אפשר להרחיב את הגבולות של הדיאלוג ולהפוך אותו לטריאלוג? הכוונה היא לטקסט, איור, וארגון מסוים של עולם המושגים סביב." היא מסבירה.

עם שפה ויזואלית ייחודית, היא משלבת קווים וצורות לא מלוטשות, מעט ראשוניות וגולמיות "הכול מאד מתוכנן וערוך, גם אם זה יכול להיראות אחרת במבט ראשון." הדיו השחור שב וחוזר בעבודותיה. לצידו, היא מרבה לעבוד עם דיו אקרילי צבעוני, נייר שרטוט ובדים מחזירי אור. לפעמים היא עוסקת בפיסול במתכת ואף נעזרת בפורמט הוידאו או בכל חומר אחר שיעזור לה להגשים ולתאר את אשר בדמיונה "בסופו של דבר, חומרים וטכניקות משרתים את הנושא" אומרת ביניאשוילי "ולא להפך" מדגישה.

מחברות סקיצות הן נשמתם של האמן, המקום בו הם נטולי רסן, נותנים לדמיון שלהם לנדוד ולהתפרע. "זה מגרש המשחקים שלי" אומרת עליהן ביניאשוילי "בתוכן ובאמצעותן, אני מרשה לעצמי לחקור צורות, לכתוב, לבחון צורות ביטוי שונות. ספר סקיצות זה חלק מההתפתחות שלי כמאיירת וכיוצרת". לצידם, היא אוספת לכל פרויקט קופסאות ארכיון מלאות בחומרים מודפסים ודימויים שמעוררים בה השראה.  

כיוון חדש

לאחרונה היא עובדת על עטיפה לספר Caesura, ספר העוסק בביקורו של המשורר ניצול השואה פאול צלאן בירושלים ב-1969. "החיבור האינטלקטואלי והרגשי היה מאד מובהק" היא מציינת. הספר צפוי להתפרסם במהלך השנה תחת הוצאת הספרים הגרמנית הנודעת Wallstein.

השנה היא גם נבחרה לעמוד בראש מחלקת עיצוב תקשורת חזותית במכללת SCE, המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון. תוכנית אשר תושק לראשונה בשנת הלימודים הקרובה ותיתן מענה לצעירים רבים באזור הדרום הנאלצים לנסוע מרחקים בשביל לרכוש השכלה בתחום. "בשנים האחרונות ובעיקר במהלך סגר הקורונה הראשון, הבנתי שניהול בסביבה אקדמית ובניית אסטרטגיה פדגוגית, אלו כיוונים שמעניינים מבחינתי ושאני יכולה להצליח בהם." היא מספרת. התוכנית תתרום למרחב הנגב ותחשוף צעירים נוספים לתחום ולאחר מכן תעזור להם להשתלב בתעשייה הישראלית "לי אישית קל להתחבר לזה, בלי ציניות אני חושבת שזו שליחות אמיתית".

על העבודה עם הדור הצעיר

"אני מאד אוהבת להיות בדיאלוג עם סטודנטים לעיצוב, להבין את הלך הרוח שלהם." היא אומרת על דור העתיד "יש כמה קווים מאד מובהקים ששולטים בעיצוב כיום, גם מבחינת מסלולי הקריירה וגם מבחינה אסתטית. אני אוהבת לראות שיש כאלה שהולכים נגד הזרם ומנסים דברים ניסיוניים." היא מאמינה שבעזרת הכוונה ותוכנית הלימודים היא תצמיח ותעשיר את הדור הצעיר בידע טכנולוגי ואמנותי כאחד. להפוך כישרונות למעצבים יצירתיים בעלי מעוף, גמישות מחשבתית ומוטיבציה אישית.

היא רואה בשילוב הרקע הקלאסי וחיפוש מתמיד אחר חדשנות וטכנולוגיה, כמפתח לתקשורת חזותית. "כמרצה וכמי שעומדת בראש התוכנית, אני דואגת בו זמנית שלסטודנטים יהיו כל הכלים העדכניים, וגם תשתית יסודית מבחינת יכולות חשיבה ותפיסה, אחרת אין להם לא ייחוד בשוק התעסוקה ולא שליטה במסלול שלהם." גם ביצירותיה היא משתמשת בטכנולוגיה כדי להמחיש ולתקשר עם הצופה "הפילוסופיה של הטכנולוגיה מעסיקה אותי, הטכנולוגיה ככלי וכדרך חשיבה, איך כלים טכניים מבטאים את המוסר שלנו, ומשפיעים על המוסר בעצמם."

בראות עיניה, מעצב צריך להיות קודם כל מחובר לעצמו ולסביבה וכי עתיד לימודי העיצוב טמונים בבניית קהילה המחוברת לעצמה, כשכל אינדיבידואל הוא בעל אמביציה וביטוי אישי לצד דאגה לסביבה. מעבר לכך, חשוב לשמור על קשרים בינלאומיים ולהוות חלק מהשיח המתקדם כי "ערכים זו לא מילה גסה." היא מסכמת.

יש לכם רעיון? מחשבה? סיפור שתרצו לספר לנו? ~> כתבו לנו