מאה כיסאות משתרעים על פני ארבע מדשאות במיצב חדש שהוצב לאחרונה בפארק מדיסון סקוור הפופולרי שבניו יורק
ליפול בין הכיסאות: מיצב ביקורתי חדש באמצע ניו יורק
כיסאות בעלי לוח כתיבה מעץ, כמו אלה המוכרים לנו מבית הספר, הצמיחו במיצב החדש ענפי עץ, שפרצו מתוכם, הלכו והתלכדו לידי מכלול סבוך מעליהם. הכיסאות מסודרים אחד אחרי השני, ממש כמו בכיתת הלימוד ומחביאים בשורותיהם מורכבויות וביקורת נוקבת על מערכת החינוך ואידאל החלום האמריקאי.
תכנית האמנות הציבורית של רשות השימור של פארק מדיסון סקוור בניו יורק מהווה הזדמנות לאמנים השונים לחקור ולהתנסות בתחומיהם בסדר גודל חדש ולהשתמש בסביבת הפארק, כקנבס לבן ליצירותיהם, כך האמנות מונגשת ומעוררת השראה בעשרות אלפי המבקרים הפוקדים את המקום. הפעם, נתנו את הבמה לאמן החזותי והפסל הו היידן ומיצבו שיוצג שם עד חודש אפריל. היידן רותם בעבודותיו את עולם הטבע כדי לחקור את מצב החברה והאנושות ומרבה להשתמש במיוחד בעץ ולרפד אותו בשכבות של פרשנויות ומסרים.
העבודה מחולקת לארבעה מקבצים שונים של כיסאות פזורים ברחבי הפארק, כשקבוצה אחת מוצגת ללא סבך הענפים, כדי לאפשר לעוברי האורח לשבת ומזמין אותם לחוות את המיצב מקרוב. בשורות-שורות, הכיסאות מסודרים בגריד ישר ומאורגן. סידור שכזה מזכיר לנו את כיתת הלימוד הטיפוסית, אך גם מרפרף לעולמות אחרים כמו מערך משטרתי או צבאי ואפילו בתי העלמין שלהם עם סידורי המצבות על גבי המדשאות הירוקות. כמצבה, כל אחד מהכיסאות מייצג אדם אחד בודד ויחד, מרכיבים קהילה אחת ומאוחדת.
הכאוס של ענפי העץ שובר את אותו הסידור ומפר את שלוותם ובכך, מדגיש את חוסר האיזון, מנציח את הפער ומעביר ביקורת על המערכות השונות במדינה ובעולם. כפי שמרמז שם העבודה ' Brier Patch', סבך צפוף שמצמיחת יתר מהווה מכשול בלתי חדיר, הפרויקט מייצר תחושות של צמיחה ושגשוג מצד אחד ומצד שני, קיפאון וסבך. כמו תלמידים רבים במערכת החינוך, שחלקם מטפסים ומצטיינים ואילו אחרים נשארים מעט מאחור ועלולים ליפול בין אותם הכיסאות.
המיצב, מסתבר, חוצה גבולות ואי אפשר שלא להזדהות ולראות בהשתקפותו את מצב מערכת החינוך שלנו. ביקורות רבות נשמעות על המערכת בשנים האחרונות, ביניהן הזנחת צמצום הפערים, שמלווה אותנו בחברה והלמידה מרחוק בתקופת הקורונה, הבהירה זאת היטב.
ברובד אחר, סבך הענפים מסמל עבור היידן את ההסתבכות, הנטל הכלכלי והחובות בשל הלוואות הסטודנטים במרדף שלהם אחר ההשכלה הגבוהה. היידן מתבסס גם על אוסף סיפורי עם אפרו אמריקאים, בהם 'הדוד רמוס' של ג'ואל צ'נדלר האריס, שמספר על חיי המטעים הדרומיים ונוגע באידיאליזם החלום האמריקאי.