הפסל האופטימי של היד המושטת קדימה מסמל את תמיכת האומה האמריקאית בעם הצרפתי
החדש של קונס: זר צבעונים לזכר קורבנות אירועי הטרור בפריז
מגלים סולידריות
בין השנים 2015-16, סבלה צרפת ממספר פיגועים, בהם סדרת מתקפות הטרור של ליל ששי ה 13 לנובמבר 2015. כזכור, באותו לילה, ארע פיגוע ירי במהלך הופעה בתיאטרון הבטאקלאן ובמספר מוקדים נוספים בפריז, מחוץ לאצטדיון כדורגל, במסעדות ובבתי קפה ברחבי העיר. כל אלו יחד, גבו את חייהם של 131 אזרחים.
בעקבות גל התגובות האוהדות והסולידריות שהפגינו אזרחי ארה"ב לאירועים הללו, שגרירת ארה"ב בצרפת דאז, Jane Hartley, יזמה מחווה לזכר הקורבנות. היא הכריזה על מתנה מהעם האמריקאי לאזרחי צרפת. לשם כך, פנתה לג'ף קונס, אמן אמריקאי הידוע בסגנון הקיטש המאפיין אותו ובפיסוליו בקנה מידה גדול, המאופיינים בצבע ושעשוע ומטשטשים את הגבול שבין אמנות לקיטש. בין יצירותיו המפורסמות, הארנב המתנפח ובלוני הכלבים המוכרים.
זר זכרון
כסמל לנתינה, עיצב קונס פסל של יד מושטת קדימה המחזיקה זר. הפרחים, בגוונים בהירים, מייצגים אופטימיות, תקווה וזיכרון ומבטאים את מעגל החיים בטבע כמו גם את החיים שממשיכים קדימה. בשונה מהזר המקובל, המורכב מתריסר פרחים, בזר זה 11 צבעונים בלבד כשהפרח החסר מרמז על האובדן הנצחי של הקורבנות ובני משפחתם.
על פי קונס, היד האוחזת בזר, שואבת השראה מידה של פסל החירות המחזיקה בלפיד – פסל שהתקבל כמתנה לאמריקאים ממשלת צרפת ומסמל את ערך החופש והידידות בין שתי המדינות. כמו כן, מתכתבת היד עם 'זר של שלום' של הצייר פבלו פיקאסו, המייצג תקווה ומבטא את האחווה והחברות כאלמנטים נחוצים לשלום.
כתבות קשורות בתחום
נאמן למקור
העבודה של קונס, המתנשאת לגובה 12.62 מטרים, עשויה אלומיניום, נירוסטה וארד ושוקלת לא פחות מ-33,790 קילו. היא לא רק מרשימה בממדיה הגדולים, אלא גם במראה הריאליסטי. כשבוחנים את היצירה מקרוב, מתגלה הטקסטורה העדינה של הקמטוטים על פני היד ואפילו נקודת חן קטנה.
הפסל הוצב בגני שאנז אליזה, בפינה בין הפטי פאלה לכיכר קונקורד, בפינה די סולידית בלב אזור תיירותי ולא רחוק משגרירות ארה"ב. העבודה על היצירה נמשכה שלוש שנים ונחנכה לאחר לא מעט מתיחות ומחלוקות מצד הציבור לגבי מיקומו, עלויותיו, נראות היצירה ואף בחירת האמן למלאכה. את הקמתו, מימנו כספי תרומה מגופים שונים, צרפתים ואמריקאים. כשעלויות הייצור וההתקנה היו גבוהות מהמתוכנן, האמן החליט לשאת על עצמו את העלויות הנוספות ולתרום את כל ההכנסות מתמלוגי היצירה לעמותות של משפחות הקורבנות ותחזוקת העבודה.