עיצוב דיגיטלי ואנלוגי או הקשר שבין פיקסלים ורקמת צלבים

אהניאה (Aheneah), הוא הכינוי של אנה מרטינס, אמנית ומעצבת פורטוגזית ילידת ליסבון, שטרם מלאו לה 25. מסתבר, שהיא הגיעה לשפת היצירה שלה כמעט במקרה. בזמן לימודי התואר הראשון שלה בעיצוב גרפי, היא שילבה כמעט במקרה, את הידע שלה בעיצוב יחד עם לימודי הרקמה של סבתה שלה. מאז, המסע האמנותי שלה הפך לחקר החיבור בין מדיה דיגיטלי ואנלוגי, בניסיון לפרק, להוציא מהקשר ולהפוך את הטכניקה המסורתית לגרפיקה מודרנית תוך חיבור בין תרבויות ודורות.

עדיין לא מנויים לניוזלטר של LEGIT? זה הזמן להקליק

איך הכל התחיל

"גדלתי לצדן של הסבתות רבה שלי, הסבתות שלי ואמא שלי שתפרו, סרגו ורקמו בחברותא" מספרת אהניאה "אני זוכרת שהייתי מתבוננת בהן חולקות טיפים ומתבוננות במגזינים. זה היה טבעי שארצה לחלוק את התשוקה שלהן ולנסות לרקום בעצמי. אז פשוט בקשתי מהן ללמד אותי. איכשהו, תמיד רציתי להיות חלק מה"מועדון" הזה שלהן וכשהצטרפתי אליו גיליתי שהדרך הכי טובה להעביר בה את הזמן הפנוי שלי, היא בללמוד משהו חדש. עם זה, נקודת המבט שלי בנוגע לרקמה השתנתה כשנתקלתי ברקמת הצלבים".

יום אחד, בזמן לימודי התואר הראשון שלה בעיצוב גרפי, ראתה אהניאה את סבתה שלה עובדת על מפת שולחן מעוטרת רקמת צלבים. "זה היה פשוט מדהים" אומרת אהניאה "מהר מאוד, הבנתי שעבודה על רקמת צלבים דומה מאוד לעבודה בפיקסלים. שתי יחידות זהות שבאו לחיים בדורות שונים, אחד מאוד מסורתי, עשוי ידנית והשני שנוצר יחד עם התפתחות הדיגיטל. מכיוון שלמדתי עיצוב גרפי, הפיקסל נחשב עבורי כיחידת העבודה שלי, לכן לא עבר הברה זמן עד שהבנתי את הפוטנציאל הגלום ברקמת הצלבים.

אהניאה לא חשבה פעמים לפני שהחלה לערוך ניסויים ולקחת את הגילוי שלה למחוזות חדשים. כשהיא מושפעת גם מגרפיטי ,זו הייתה רק שאלה של זמן עד שהתחיל הלהעביר את יצירותיה לרחובות. "מה שלא ציפיתי, זה שמיום אחד לשני, אתבונן על יצירת ריקמת צלבים גבוהה יותר ממני, שאצטרך להתקרב אליה כדי לראות את הפרטים והטקסטורות שלה ושאצטרך להתרחק ממנה כדי ללהבין את המכלול של היצירה".

התהליך

מסתבר שתהליך היצירה מאוד מסקרן. "אני תמיד מתחילה את העבודה בתוכנה בדיגיטל במטרה לתכנן את היצירה עד הפרטים הקטנים ביותר שלה. זה מאפשר לי לעבוד די מהר. אחרי זה, מגיע זמנם של המחטים, החוטים והמספריים ולעבור ליצור הידני. בחלק מהמקרים, אני חוזרת לתוכנה שלי, מייצרת עליה גימורים ושבה לדגם הפיזי. לעיתים קרובות, אני קופצת מהאנלוגי לדיגיטלי וחזרה. כשאני מייצרת קיר של רקמת צלבים זה אפילו עוד יותר משונה. יום אחד, אני בבית עם הסבתות שלי מגלגלת עבורן את פקעות הצמר, והנה פתאום, ביום המחרת אני עובדת בסדנה עם כלים כמו עץ, ברגים ומסמרים".

הטכניקה של אהניאה נוכחת בכל יצירותיה. לאחרונה, היא משתמשת בברגים המשמשים כמבנה היצירה וכנקודות משענת שסביבן היא למעשה סורגת בצמר. קנה המידה של עבודותיה הלך גם הוא וגדל משמעותית והיום יצירותיה נראות ברחבי פורטוגל כשהן מגיעות לגודל של חמישה מטרים על שניים תוך שימוש בכ 2,300 ברגים ו 700 מטר של צמר. "על ידי כך שאני לוקחת את הטכניקה אל מחוץ למקום הרגיל שלה, אני רוצה לגרום לה להיות מושכת הרבה יותצר לדור שרגיל כל כך לדיגיטל" מסכמת אהניאה.