"אני לא מאמין במוזות, כישורים או השראה" אומר האמן טדאו צרן

"החלטתי שאני רוצה לנסות גישה שונה לעולם האמנות על ידי כך שלמדתי אדריכלות" כך מעיד על עצמו האדריכל והצלם לשעבר, טדאו צרן (Tadao Cern). גישה מעניינת יש לומר. אחרי הכל, רב האמנים מחפשים רק להיפטר ולהימנע מתכתיבים, ממבנים מסודרים ומנוסחאות ברורות. אבל אצל צרן, מסתבר, תהליכי העבודה שונים בתכלית השינוי.

תפיסה אדריכלית

"לפני מספר שנים, פשוט צללתי לתהומות האמנות העכשווית ופיתחתי תפיסה ויזואלית והליך יצירה שמושפעים מאוד מתחום לימודיי" מסביר צרן "כאדריכל, אתה עוסק כל הזמן בהתנהגות ובהרגלים האנושיים – אתה עומד מול אנשים או בסביבתם או אפילו מנסה לפעמים לשנות אותם.

"כאמן, אני עדיין מתעניין בדברים האלה, אבל שואל מה משפיע על ההתנהגות האנושית והאם אפשר לשנות את זה. למעשה, אני מתייחס לתחום האמנות כאל מעבדת מחקר שבה כל יצירה היא ניסוי שעוזר לאבחן את הפעולות, את יחסי הגומלין ואת גבולות ההתנהגות הטבעית של כולנו".

עדיין לא מנויים לניוזלטר של LEGIT? זה בדיוק הזמן להקליק

נגד שאר העולם

צרן אולי מצא משהו חדש, אבל ההרגלים ההם טבועים בו ולא מרפים. את הפרויקט הקונספטואלי BB – Black Balloons הוא התחיל לפני כארבע שנים, ומאז פריטים מתוכו כבר הוצגו בטוקיו, בייג'ינג, ניו יורק, ונציה ופריז.

איך העבר שלך כאדריכל משפיע על היצירות שלך היום?

"אדריכלות, כמו בכל תהליך יצירתי אחר, מושתתת על אותם עקרונות: קומפוזיציה, אסתטיקה, תהליך עבודה וכדומה. תמיד הערכתי גישה סיסטמתית ורציונאלית ליצירה וכל ההחלטות האמנותיות שלי מחושבות באפן מאוד מוקפד. אני תמיד מחפש בהחלטות שאני לוקח דרך ביטוי היגיינית ונקייה ככל האפשר. אני לא מאמין במוזות, כישורים או השראה".

אם כך, מהו תהליך העבודה שלך?

"העבודה שלי, מבחינתי, לעולם לא סופית. אני לעולם לא מספיק בטוח בדברים שאני מציג ולכן אני נמצא תמיד במצב של שאילת שאלות. יצירת אמנות, זה כמו ליצור קשר בין האמן והצופה כנגד שאר העולם שאליו כולנו חשופים. באמצעות יצירת דבר חדש, אני מחפש אנשים שחושבים באפן דומה לשלי. הניסויים שאני עורך, הם בסך הכל דרך יעילה יותר עבורי לתקשר".

כמו זר פרחים

איך האמנות שלך מסתדרת עם מבניות כל כך מוקפדת?

"אנחנו חיים בעולם שבו סדר וכאוס סותרים ומשלימים זה את זה, תמיד ולעולם. כל אי סדר, מתחיל באירועים מקדימים שמשפיעים על המבניות המושלמת כביכול של המערכת. המיצגים שלי, הם התרגום של ההבנה הזאת וזו בדיוק הסיבה שבגללה אני ממשיך ליצור ולייצר אותם שוב ושוב".

מה המיצגים מייצגים בעצם?

"מבחינתי, שום דבר. ההפך, הם ריק מוחלט שמורגש בכל פעם שאנחנו צופים באובייקטים המרחפים שכמו מצופה מהם להגיב לנוכחות שלנו. בכל מקרה, הדיאלוג בין הצופים למיצג יהפוך לזיכרון של רעיון שברגע שהאוויר יצא מהבלונים יעלם גם הוא כאילו לא היה שם בכלל".

מה הצופים צריכים לקחת איתם מהמיצגים?

"כלום ושום דבר או ריק רגוע יהיו הישג גדול והקלה מכל הרעש מסביב. מדי פעם, ראש נקי עשוי להרגיש כמו ברכה".

ובכל זאת, איזה יחס מפתח אמן למיצג שנעלם כל כך מהר?

"אני מתייחס אל הבלונים השחורים כמו אל זר פרחים. קומפוזיציה שמתפוגגת תוך ימים ספורים".