שיחה עם קרולה בסטטי רגע לפני שהמותג ליווינג דיבאני יחגוג במילאנו 50 שנה

לא בכל יום מקבלים הזדמנות להיפגש עם מי שעומדות בראש אחד המותגים האיטלקיים המשפחתיים בתחום העיצוב. משפחות העיצוב הוותיקות ויתרו בחלקן על הבעלות על המותג, מכרו אותו או נאלצו להעביר אותו הלאה במקרים בהם בני דור ההמשך לא היו מעוניינים לשאת בתפקיד ובמשימה. לא זה מה שקורה בחברת ליווינג דיבאני הנחשבת למותג איטלקי מסורתי השומר, מזה כמה עשורים, על קו אחיד למדיי כמו גם על אצילות עיצובית ואסתטיקה שהפכה כבר מזמן לחותמת של איכות.

לא קל לעשות את זה במשך חמישים שנים תמימות, אותן חוגג המותג ממש השנה, וזה במיוחד מה שעניין אותי כשנפגשתי, לא מזמן, באולם התצוגה של הביטאט בהרצליה פיתוח, עם שני הדורות העומדים בראשו. רנטה פוזולי, מייסדת המותג יחד עם לואיג'י בסטטי, המשמשת היום כיו"ר ונשיאת החברה, וקרולה בסטטי, ביתם של השניים, המשמשת היום כמנכ"לית של החברה. התפקיד שלה לא פשוט בכלל. כבחורה צעירה יחסית היא עדיין שואלת את עצמה אם באמת רצתה לשמש בתפקיד.

"זה טבעי בעסק משפחתי שלאט לאט הדור השני מתקדם בסולם התפקידים" אומרת קרולה בסטטי "אבל זה לא שיש באמת חלוקת תפקידים בתוך החברה. כמו כולם, גם אני נזרקתי פנימה לתוך מקום שהיום אני מנסה לבנות ולעשות בו קצת סדר. מישהו צריך בכל זמן נתון לראות דברים מלמעלה ולהציב אנשים טובים בתפקידים מסוימים. אני התחלתי את צעדיי בחברה בצד המסחרי והיום אני יותר בהנהלה ובצד הקריאטיבי של המוצר וכן אמונה גם על השיווק ועל התקשורת הפנימית והחיצונית".

מסתבר שזו לא הפעם הראשונה שהשתיים מגיעות לארץ. הן כבר היו פה פעמיים בעבר. "תמיד נמשכנו לישראל וכבר היינו כאן לפני עשרים ולפני עשר שנים ובכל פעם אהבנו מאוד את האווירה" אומרת קרולה בסטטי. שלא כמו בביקורים הקודמים, הפעם הן יספיקו להיות רק בתל אביב שתמיד נראית להן כמו עיר בינלאומית, צעירה ופעילה. "ממה שהספקתי לראות הפעם, שמתי לב שיש בעיר הרבה בנייה חדשה המשלבת אדריכלות מודרנית לצדם של בניינים היסטוריים" מוסיפה בסטטי.

כמו שפת אם

את אתי מאירוביץ', מבעלי הביטאט ומי שמשמשת כמנהלת חנויות הרשת, קניינית, יבואנית ואוצרת, מכירות קרלוטה ואימה רנטה למעלה מארבעים שנה. מסתבר אפילו שפרט לשיתוף הפעולה של ליווינג דיבאני בצרפת, הביטאט ישראל, בראשותו של רמי מאירוביץ' (בעלה של אתי) היו הלקוח הראשון של המותג מחוץ לאיטליה, אי שם בשנות השבעים. "אצלנו אין הפרדה בין יחסי עבודה ליחסים אישיים" אומרת קרלוטה "הכל מבחינתנו הוא טנגו אחד רציף. אנחנו קודם כל חברים ורק אחר כך מדברים עסקים. זה עוזר לנו לראות ולהכיר את העולם כשהביזנס, מבחינתנו, הוא רק תירוץ או סוג של ערך מוסף".

את ההצלחה של ליווינג דיבאני אפשר לייחס לעקביות של העומדים בראשו כמו גם לקולקציות של המותג השומרות על קו בינלאומי נקי ושמרני משהו שעשוי להתאים כמעט לכל שוק בתוספת התאמות קלות בלבד. "ישראל, לפי מה שאני רואה, מודרנית ומתקדמת ומיישרת קו עם מה שאנחנו עושים" מסבירה קרולה "היא דומה מבחינתי לניו יורק כי יש בה רגישות לנגיעה האישית אותה אפשר לפתור באמצעות פרטים קטנים כמו ריפוד וכריות. אתי היא, ללא ספק, מאסטר בהוספת הנגיעות האישיות הללו בנוגע לגימורים, טקסטיל צבע וכל מה שמייצר את תמונת העיצוב השלמה".

כשאני שואלת את אתי מאירוביץ' איך באמת עושים את ההתאמות ובוחרים קולקציות לקהל המקומי היא מסבירה שעיצוב זו שפה כמו כל שפה אחרת. "אנחנו פוגשים את הקולקציות של ליווינג דיבאני בתערוכות בחו"ל ובוחרים מתוכן פריטים לפי השפה שמתאימה לקהל שלנו כאן בארץ" אומרת מאירוביץ' "במשך עשרות השנים שאנחנו פוגשים את לקוחות הקצה שלנו בסניפים, למדנו לפתח ולקבע שפה פנימית המותאמת להם ולנו. זה לא עניין של טרנדים, אלא משהו בהרגשה הפנימית שיוצר את ההתאמה".   

האחות הקטנה של פיארו ליסוני

קרולה בסטטי, ידועה כמי שנוסעת בלי סוף ברחבי העולם. כשאני שואלת אותה איך היא מתמרנת בין כל הנסיעות האלה, היא טוענת שזה פשוט חלק ממנה. "תמיד נסעתי. לפני ואחרי שהחלטתי שתהיה לי משפחה משלי. באפן לגמרי מודע, החלטתי שלא לשנות את אופי העבודה שלי בגלל המשפחה. אני אוהבת את הנסיעות שנותנות לי זמן עם עצמי לצד מקורות השראה שאני מלקטת לטובת הדלק היצירתי בעבודה שלנו. כשהופכים לאימא, תמיד מרגישים שזה לא מספיק, כך שאני פשוט מנסה לשחרר את זה. מבחינתי, מדובר ביותר איכות מכמות, לא רק עם הילד. כשאני אתו – אני רק אתו".

ממש קשה לך לשבת

"הייתי מעדיפה לטייל כל השנה כי למעשה, מה שאני עושה, אפשר באמצעות המחשב לעשות מכל מקום. לצאת החוצה מהמשרד, מאפשר ניתוק שמאפשר לי לראות את המצבים מבחוץ באפן טוב יותר תוך נטרול הסחות הדעת של היום יום. כשאני צריכה להתרכז ממש, אני פשוט נשארת בבית. כשאני בעבודה במשרד, הרגע שבו אני סוף סוף מתיישבת ליד השולחן שלי זה רק בסביבות ארבע וחצי אחר הצהריים כי עד אז אני פשוט מסתובבת. זה משולב גם בלחץ מאוד מאוד גדול".

בסטטי גרה במילאנו בעוד שהוריה גרים בכפר קטן באזור אגם קומו, קרוב יותר למשרדי החברה. עיצוב פנים הבית שלהם נחשב כפרויקט העיצוב וכחידוש הבית הפרטי הראשון של מעצב העל האיטלקי הנודע, פיארו ליסוני. גם את משרדי מטה החברה עיצב ליסוני לרגל חגיגות ארבעים שנה של המותג. כל זה לא ממש מקרי. האדריכל והמעצב פיארו ליסוני משמש מזה כמה עשרות שנים כמנהל האמנותי של ליווינג דיבאני.

איך זה לעבוד לצד מעצב שהוא שם כזה גדול בתעשייה?

"פיארו הוא משפחה. אני מחשיבה אותו כמו אח גדול כך שאלו יחסי אהבה שנאה" אומרת קרולה "זה מעניין, כי מכיוון שאני מכירה אותו כל כך הרבה זמן וראיתי את הדרך שעשה, הייתה לי פריווילגיה לראות דברים שעשה וללמוד ממנו המון. לפעמים קשה לגדול לצד מי שנחשב בעיני כמאסטר בפרטים ובקנה מידה, בין אם מדובר באדריכלות או במנגנון של שעון, אבל כל זה ללא ספק לגמרי עבר אלי. עם זה, אני חייבת לציין, שעם כל הכישרון, הוא פחות טוב ביחסי אנוש למשל ולקבוע אתו  פגישות זה ממש ייאוש כי הוא תמיד בנסיעות ותמיד מאחר למרות שהוא טיפה השתפר עם הזמן".

כשמסתכלים על רשימת המעצבים באתר של המותג, נראה שפרט למעצב אריק לוי רבים מהמעצבים אינם ידועי שם באפן מיוחד. ליסוני הוא זה שלמעשה דחף אותך לשתף מעצבים צעירים בקולקציות שלכם. איך זה קרה בעצם?

"זה היה תהליך. שכשהחלטנו לגדול ולגיוון את הקולקציות, היינו צריכים להוסיף מוצרים מסוג אחר. בתחילת הדרך, פיארו לא כל כך רצה להתעסק עם זה כך שהוכרחתי למצוא מעצבים אחרים. בלי למצמץ, אפשר להגדיר את פיארו כסוג של פרימדונה או דיווה ואם לחשוף פה מידע פנימי, הוא היה זה שלא הסכים שאביא שמות גדולים אחרים שיעצבו לצדו.

"בשלב הזה, הבנתי שיש הרבה צעירים שממש קשה להם לפרוץ החוצה בדיוק בגלל אותם שמות גדולים שלא עושים להם מקום בתעשייה. בהתחלה, הייתי מוצאת אותם בבלוגים, במגזינים ובירידי עיצוב, אבל עם השמן, הם החלו לפנות אלי עד שעכשיו המייל שלי כבר מפוצץ מפניות. ככלל, זה לא פשוט למצוא את האנשים שידברו את אותה שפה מובנית של המותג בגלל העקשנות שלנו לשמור על הדימוי שלו. אבל, עם הזמן, הבנתי איך ליישר קו בין הטעם והעיצוב שלהם לקו שלנו שכבר היה מובחן ולייצר יחד איתם פריטים שיהיו קוהרנטיים עם יתר הקולקציה. אנשים אוהבים את התיאום בין הפריטים כאילו מדובר בשמיעת אותו סיפור שהם מכירים שוב ושוב. אני לא יכולה לעשות משהו שונה לגמרי שלא קשור, כאמור, אלינו ולשפת המותג". 

מאירוביץ', שיושבת אתנו לאורך כל השיחה, מציינת שלמרות שהחברה הולכת וגדלה כל הזמן, היא נחשבת ופועלת כחברת בוטיק בין היתר בתחום האיכות. "זה התחיל עם רנטה שהיא פנטית של איכות עד כדי כך שאני יודעת שאם היא לחוצה אז סימן שמשהו לא פרפקט" היא אומרת "זה האופי שלה. כשאני אומרת 'בוטיק' אני מתכוונת לגישה האישית ומעבר לזה, זה גם בדי אן איי שלהם. הכל חייב להיות הכי טוב, הכי אלגנטי בפן האיטלקי של הדברים – אלגנטיות שקטה".

המבוך של ליסוני

כשהיא נשאלת לגבי Salone del Mobile ושבוע העיצוב המתקיימים מדי אפריל בעיר, היא מצחקקת ואומרת שאנשים חושבים שהעיר תוססת כל ימי השנה "אבל זה לא ככה באמת" היא אומרת כתושבת העיר שיודעת את האמת. "שבוע העיצוב הפך לחוויה המשלבת עיצוב ואופנה אבל היא גדלה עד כדי כך שאי אפשר להספיק הכל ובכלל, הייתי שמחה שזה יתקיים אחת לשנתיים ולמשך שבועיים".

כשאני שואלת איך החברה מתכוננת כל פעם מחדש, מספרת בסטטי שלקראת כל שבוע עיצוב במילאנו הם נלחצים מחדש ולא לומדים משנים קודמות. "אנחנו עובדים מאוד קשה. יש לנו צוות של חמישים ושמונה עובדים כולל אנשי הייצור וכולנו מצויים בשלבי הכנות מתקדמים".

השנה, לכבוד חמישים שנה למותג ושלושים שנה לשיתוף הפעולה עם ליסוני, לצד התצוגה של קולקציות חדשות ופריטים חדשים במהדורה מוגבלת של ליסוני בסלונה, ציפור קטנה לחשה לי שמיצב בתכנונו של ליסוני יכלול, בין היתר, מבוך של מראות שעוצב על ידי ליסוני ושבו תוצב ה Uncollected Collection – סדרה במהדורה מוגבלת של ליסוני שתיחשף לראשונה. בהודעה לעיתונות מבטיחים מיצב מרהיב של צללים ואורות שיצור אווירה קסומה הנעה בין חלום לעתידנות טכנולוגית שיחד ידגישו את פריטי הריהוט באור המשלב עיצוב ואמנות.

על מנטליות וקומוניקציה

כשאני שואלת את קרולה ורנטה איך זה לעבוד יחד, עולה מדבריהן שזה ממש לא מובן מאליו. "למרות שאנחנו זהות בתשוקה לעבודה, יש ביננו חילוקי דעות. יש שונות שנובעת מהבדלי הדורות והמנטליות גם ומכיוון שאני נחשבת למורדת ורואה דברים בהקשר העכשווי והם לפעמים תקועים בשנות התשעים. "קרולה מאוד חזקה באופי שלה ומאוד מוחצנת בעוד שרנטה מופנמת הרבה יותר אבל לא פחות חזקה" מגלה מאירוביץ' שגם אומרת שלשתיהן יש טמפרמנט אבל אופני ביצוע שונים ולכן יש הרבה מריבות.

"למרות ששתינו הרי געש אני מנסה להימנע ממריבות ולתעל את ההבדלים בננו למשהו קונסטרוקטיבי שיעשיר את הסיטואציה ומזה לייצר משהו טוב" אומרת קרולה "לפעמים, אמא שלי אומרת את המילה האחרונה ואז זה סופי. אבא שלי, לעומת זה, שקט אבל עושה בסוף מה שבא לו בהקשר של המוצרים והיצור. זה יכול לשגע אותי כי אני עושה את הפיתוח והוא משנה בלי להגיד לי".

אחד הדברים שרבים עליו הרבה במשפחת בסטטי הוא עניין הקומוניקציה. "בעיני, זה עושה שמונים וחמישה אחוזים מהחברה. אם אתה יכול לתקשר כמו שצריך אתה יכול למכור כל דבר" אומרת קרולה "יכולה להיות לנו איכות מוצרים טובה יותר משל האחרים אבל אם לא נשקיע בתקשורת, יזכרו את המוצרים של מותגים אחרים ולא אותנו. להוריי קשה למשל להבין למה צריך להשקיע בבלוגרים וברשתות חברתיות אבל אני מושכת לכיוון. יש לנו אינסטגרם ופינטרסט אבל אין לנו פייסבוק.

"מבחינתי, ולמרות שאני מבינה שהדבר החשוב בעסק משפחתי זה לשמור רגל אחת בעבר ובמסורת, חשוב גם לאמץ את התקשורת במיוחד כי איכות המוצר תמיד הייתה ותהיה שם ולכן הגיע הזמן להשקיע בחדשנות וטכנולוגיה שזה לא קל בתחום שלנו. בעתיד, הכוונה שלי היא בהחלט למפות ולאמץ קומוניקציה בשווקים השונים. במקביל, אני מנסה להוסיף עוד מוצרים שלא היו קודם לכן שבהם ארונות, קונסולות וגופי תאורה, וקשה להגיד שהוריי מרוצים מזה. יש לי המון רעיונות אבל צריך אנשים וזמן אם אני אפתח את המגירה שלי היא תתפקע".