על העושר והכוח שבצבע: ריאיון עם המעצבת בטאן לורה ווד

בטאן לורה ווד (Bethan Laura Wood) היא מעצבת בריטית רב תחומית, מזוהה בצבעוניות עזה שמתבטאת באובייקטים השונים שהיא יוצרת, כמו גם בתלבושות האקסטרווגנטיות שלה. היא יוצרת שפות ויזואליות חדשות, קומפוזיציות מרתקות בין צורה, חומר וצבע שלוקחות השראה ממסעותיה בעולם. פעם האחרונה ששוחחנו איתה, היא הייתה בעיצומה של המגיפה, כשחוסר ודאות שרר על כל העולם והתרבות בפרט עם ביטולו של יריד העיצוב המוביל במילאנו.

איך אנחנו פוגשים אותך בימים אלו? מה השתנה מאז?

"אני ללא ספק מרגישה את גלגלי השיניים של מכונת העיצוב חוזרים לנוע. בדיוק חזרתי ממקסיקו סיטי, שם השקנו חלק מהשטיחים שיצרנו יחד עם CC TAPIS. זה תענוג גדול לחזור סוף סוף לטייל כחלק מהעבודה ולחוות עיצוב ביעדים שונים. חלק מהצוות שלי לא חי בלונדון, התרגלנו לעבוד במעין שילוב של עבודה פורנטלית  ובשלט רחוק, זה נבע מאילוצי הקורונה והמשכנו עם זה. מצד אחד אתה רוצה לשמר את הדברים שלמדת מהסיטואציה הזו ומהצד השני, הטבע שלנו מבוסס על הרגלים, אז יש הקלה שאנחנו יכולים לחזור לדברים שאנחנו מכירים, למעגלים וקצבים שאנחנו רגילים אליהם. מעניין לראות אילו הרגלים ישנים חוזרים ונשארים ואילו חדשים נקנה לעצמנו".

יריד מילאנו מתקרב בצעדי ענק והשנה הוא חוזר סוף סוף למתכונת הישנה. "יהיה קצת פחות חם ודביק מאשר ביוני שעבר, אני לא רגילה לחום הזה" היא צוחקת. "אני אהיה במילאנו כמו תמיד, חלק מהעבודות שלי יוצגו בגלריית נילופר, נציג את כריות שעיצבתי לחברה טורקית 'Tangerie', ורסיה חדשה לשולחן 'Chain' לחברת Wonderglass, שטיחים חדשים בגרסה מסחרית ונגישה יותר של CCTAPIS מגוף העבודות שמבוסס על הליידי גואדלופ במקסיקו סיטי", היא סורקת בעיניים את חלל הסטודיו לראות שלא פספסה פרויקט נוסף. "המשכתי לפתח את משפחת 'אפרטיבו' ונעשה מראת סלט עגבניות, עולם מבוסס שורשים וירקות במראה וזכוכית. בנוסף לכל, יש לי פרויקט גדול שמתוכנן לצאת בהמשך השנה, אז רוב הפוקוס שלי מושקע בזה, לכן אציג פרויקטים מעטים יותר מאשר בשנים קודמות".

הפרויקט המדובר שייחשף בסוף השנה הוא עבור חברת Women in Design Commission NGV במלבורן שמזמינה מעצבות ואדריכליות בעל שם בינלאומי ליצור עבודה חדשה ומשמעותית עבור האוסף. זה קורה בתמיכתה של MECCA , גוף שיוצר פלטפורמה להצגת עבודות אקטואליות, בבכורה עולמית בעלות משמעות בינלאומית כדי להדגיש את תרומתן של נשים מעצבות לקהל האוסטרלי והעולמי. המיצב של ווד שואב השראה מהיסטוריה הבריטית מהמאה השמונה עשרה והתשע עשרה, ישלב עבודות טקסטיל וריהוט.

איך עומדים בהספק הזה?

"אם אני עובדת על שפה צורנית או פאטרן, אני מנסה לא לעבוד בחפיפה על פרויקטים שונים. לעיתים קרובות כשעובדים למשל עם קרמיקה, זה דו שיח; אני מאיירת, ונטמעת בנושא מסוים, מוסרת את האיורים והרעיונות שלי ללקוח והם מחזירים לי בתגובה דוגמאות, סמפלים ופרוטוטיפים. אתה צריך לכבד את המקצבים השונים, זה תלוי בחומר, בקרמיקה למשל צריך זמן ליצוק, לייבש, להכניס לתנור, אם רוצים לעשות ורסיות שונות של שריפה יש לוח זמנים לדברים האלה. זה הזמן שאני יכולה להניח את הפרויקט לרגע, כשזה מחוץ לידי ולעבור  לפרויקט הבא. זה כמו ריקוד, הלוך חזור, יש נקודות שצריך לחכות אז ארקוד בזמן הזה עם פרטנר אחר וככה אנחנו מאזנים בין כולם. כשאפשרי, אני מעדיפה לצמצם בפרויקטים, כי בהרבה מהעבודות שלי כרוכה עבודה בשכבות, אני לרוב אעבוד על הצורה והפאטרן ולפעמים אני גם רוצה להמשיך לחקור ולמתוח את הטכניקה".

מאיפה את שואבת השראה?

"כמעט ואף פרויקט לא מתחיל בדף לבן נקי, לרוב זה מגיע מתצפית. אני שומעת את הבריף, איפה הוא יותר פתוח או מקובע ואני אתחיל במחקר. לפעמים זה אומר ללכת לבקר במפעל, להבין את החברה, העדפות שלהם, הכלים שאני יכולה לעבוד איתם לפרויקט הספציפי הזה. כשאני נוסעת ואני מוזמנת למדינה חדשה, אני אצא ואצלם המון תמונות. תצלומים של צבעים ודפוסים במרחב הציבורי, אותם אני אוספת ומחפשת חזרתיות מסוימת. לרוב אתחיל באיורים ידניים, לפעמים אני ממשיכה איתם למחשב כדי שיהיה אפשר לחתוך ולייצר קבצים שמייקרים אחרים יוכלו לתרגם. אז אני מתחילה לבנות שפה, הפוקוס של היצירה שיוביל אותי לחשוב על צורה או חומר שייצגו אותה בצורה הכי טובה".

מה בעינייך תפקיד הצבע בעיצוב?

"בשבילי צבע הוא אחד האלמנטים העיקריים בעבודה שלי, גם בחיים שלי. זה לא אומר שאני לא עושה עבודות מונוכרומטיות או בצבעים סולידיים. למשל השטיחים במקסיקו, יש שם גוון קרם טבעי רך לצד שחור שהוא לא לגמרי שחור, אלא בנוי מגוון חום עם סגול כמו חציל עמוק. בנוסף, הדרך בה זה נארג משפיע גם על ההצללות בין חוטי הצמר ויוצר עומק בגוונים. ככה שגם בצבעים מינימאליים אני מוצאת הרבה עדינות וריבוי גוונים. צבע הוא כלי חזק כי אנשים מגיבים אליו. רוב האנשים לא יכולים להסביר למה הם נמשכים לצבעים מסוימים, זה משהו פיזי, בתת מודע, משהו בתוכנו שגורם לנו להקשר או לא לצבעים. צבעים הם כל כך משמעותיים שלפעמים זה מקשה על אנשים להתנסות בהם. אבל כשזה נפרץ ומתחילים לשחק עם צבע בבית זה עושה אימפקט גדול בחלל. לכן, אני תמיד הופכת את הצבע לחלק משמעותי בדיון על פרויקט ולא מניחה שהוא יהיה נפרד מהאובייקט. בעייני יש לזה כל כך הרבה כוח ויש להתייחס ולהתחשב בזה מההתחלה".

אז איך את ניגשת לבנות פלטת צבעים לפרויקט חדש?

"לרוב החומר או שיטת הייצור או הצביעה מכתיבים אותה. לפעמים בפרויקט יש סט צבעים ואני יכולה לעשות שינוים קטנים בלבד באיזון הגוונים. פעמים אחרות, אני מסתכלת מה הצבעים שעובדים הכי טוב עם החומר. למשל בפרויקט עם חברת רוזנטל, אהבתי גוון ירוק עמוק, שבאור מסוים נראה ירוק כהה וכחול נאיבי באור אחר. החלטתי לעבוד איתו כי לא ראיתי הרבה ערכות תה בצבע הזה והוא מאוד עשיר. במהלך העבודה, גיליתי שיש כלי תה מסורתיים באסיה שמשתמשים בגוון מאוד קרוב וחשבתי שזה מעניין שבחרתי אותו כי הוא מאוד רחוק ממה שאנחנו באירופה רגילים לראות, אהבתי שיש חיבור, מקורות שונים שיש הצטלבות. בדוגמה אחרת, בחרתי לעבוד עם גוון ורוד מסטיק כי הוא מאוד בועט, אבל גם כי במרכז החברה היה להם פלמינגו והידית נראתה כמו גרסה מסולסלת לרגל פלמינגו. אני אוהבת לשחק עם ניואנסים קטנים שיכולים לעבוד בנפרד. אם אין לך שום ידע על החברה או על מערכות תה, הצבעים יעבדו, אבל אם אתה רוצה לחקור ולהתעניין, זה יכול לפתוח דיאלוג".

לסיום, אם את צריכה לבחור, מהם שלושת האלמנטים החשובים ביותר בתהליך העבודה?

"בדרך כלל העבודה שלי מתבססת על לוקיישן, שזה לרוב מתחבר לצבע. אחרי זה חומריות, כי אני אוהבת לעשות דברים כתגובה לחומר. השלישי זה אנשים או בעלי מלאכה, כי בסוף הכל זה דיאלוג עם המייקר או החברה שמתמקצעת בטכניקה. שלושתם מתחברים לצבע ולכל אחד מהם יש מערכת יחסים מיוחדת איתו".