נאוטו פוקאסאווה, מהמעצבים המשפיעים ביותר בעולם, בריאיון בלג'יט

אין ספק שהריאיון הזה ליווה אותנו בהתרגשות גדולה לקראתו, נאוטו פוקאסאווה (Naoto Fukasawa) הוא אחד המעצבים המוערכים ביותר בזירת העיצוב הבינלאומית, עם רפרטואר מוצרים שהפכו לאייקונים בעולם העיצוב. הוא משרה בעיצוביו שקט מפליא ומעורר השראה, מעצב אובייקטים בקו נקי וטבעי, שמשתלבים בהרמוניה בסביבה שלנו. הוא טבע את המונח Without Thought", בתרגום לעברית עיצוב ללא מחשבה, פילוסופיית עיצוב שנשענת על התנהגותם הבלתי מודעת של בני האדם, עיצוב אובייקטים שמרגישים חשובים מהרגע הראשון ולאחר מכן מתגלה מהותם.

פוקאסאווה נולד במחוז יאמאנאשי ביפן, בבגרותו, הלך ולמד במחלקת אומנויות ועיצוב מוצר באוניברסיטת טאמה שבטוקיו. לאחר סיום לימודיו, עבד כמעצב בענקית מוצרי החשמל היפנית אפסון ((Epson. כשמונה שנים אחרי, עבר לקליפורניה, שם הצטרף לחברת עיצוב קטנה בשם ID Two, שלימים הפכה ל-IDEO המוכרת ובה תפקד כיועץ עיצוב ובהמשך הקים וניהל את שלוחת החברה בטוקיו. ב-2003 הקים משרד עיצוב משלו ובאותה השנה גם ייסד חברה למוצרי צריכה אלקטרונים בשם'±0'  (Plus Minus Zero).

כיום, פוקאסאווה עובד מהסטודיו שלו בטוקיו, סטודיו אינטימי עם צוות משפחתי המונה שמונה מעצבים שעובדים בצמוד אליו. "הם מעצבים מאוד איכותיים, בעלי מיומנויות גבוהות וכישרון רב." מספר פוקאסאווה. בתהליך עבודה אינטימי, הוא משתף עם המעצבים שלצידו את הקונספט הבסיסי והם מפרשים את רעיונותיו. "אני לא צריך להסביר את המחשבות שלי, הם מבינים ומרגישים את אותו הדבר, אנחנו חולקים את אותה צורת החשיבה." אומר פוקאסאווה "זאת דרך העבודה שלי, לעבוד בצמוד עם המעצבים הנהדרים האלה, אחד על אחד."

אם כך, מהם לדעתך המאפיינים החשובים ביותר למעצב מצליח?

"היה שקט, עקשן, ידידותי, עם לב חם ותגרום לדברים להיות טובים להפליא"

אחרי כל כל הרבה שנים של ניסיון, איפה אתה מוצא השראה?

"אני חושב ומקבל השראה בכל זמן ומכל מקום. אני תמיד לוקח איתי את המחשבות על הפרויקטים שאני מתעסק בהם לכל מקום אליו אני הולך. בדרך כלל אני לא מסתכל על מגזינים של עיצוב, תערוכות או מוזיאונים, כי זה מלחיץ אותי ואני מרגיש כאילו אני לא מקורי. כשאני מחפש לדוגמא השראות צבע, אני מחפש השראות מהחוויות שלי. כשראיתי את מכונית פיאט הסינקנסנטו (Cinquecento), חשבתי שצבעו האפור הוא הצבע האהוב עליי. גם רגעים של דה ז'ה וו משרים עליי השראה, התחושה שהכרתי ונגעתי בזה לפני, למרות שזה מעולם לא קרה."

איך נראה תהליך עיצוב אופייני במשרד שלך?

"אנחנו תמיד מייצרים מודלים בגודל מלא גם לעבודות בעיצוב פנים וגם באדריכלות. דגם קנה מידה ודגם בגודל מלא הם חובה כבר מהשלב הראשון. עבור פרויקט אדריכלי, אנחנו נוהגים להכין דגם בקנה מידה מלא לכמה פרטים כמו פרט רצפה או קיר. אני צריך לראות ולאשר את הדברים לפני שאנחנו משלימים את העיצוב ומוציאים אותו החוצה. האימות והאישור האלו, נועדו כדי שנרגיש בטוחים ברעיון שלנו לפני שאנחנו מציגים אותו לאחרים."

איך אתה יודע שפרויקט הגיע לסיומו?

"זה קל, או שאולי לא. אם אני מרגיש לא בנוח לגבי משהו, אפילו הפרט הקטן ביותר, אני לא עוזב את זה ואני אחדד אותו עד שהתחושה תיעלם. זאת הדרך שלנו, הרבה אנשים עוברים על זה הלאה כי אלה פרטים קטנים שקל להתעלם מהם. לפעמים אנחנו ממהרים ורוצים לאהוב את זה כי הכל כבר די שלם ואז אני בודק ושואל את עצמי שוב 'האם אתה מרגיש שלם להגיד שהפרויקט הושלם?' 

מהם העקרונות שלך לעיצוב טוב?

"עיצוב ישר, כן, חם וידידותי. בעל חוש הומור, לא נוקשה או קפדני מדי. לדעת להתבדח ולהיות חם, אלה דברים חשובים. זה קצת כמו להשוות מכונית פורשה למכונית הפיאט סינקנסנטו. הפורשה מגניבה ומתוחכמת ואילו הסינקנסנטו טיפשית, אבל חביבה ואני אוהב את זה."

איך אתה רואה את תפקיד המעצבים בימינו?

"מעצבים צריכים להיות אחראים ולחשוב על החיים העתידיים שלנו ועל איך להיות מאושר. ברצינות. האנשים, במיוחד הצעירים היום, איבדו תקווה לגבי העתיד. העולם גורם להם להרגיש מתוחים והם מאמינים שזה הולך ונהיה גרוע יותר. מישהו חייב לתת להם תקווה והזדמנות להרגיש מאושרים ונינוחים בעתיד. תפקידנו כמעצבים הוא להפוך את התחושות האלה לממשיות דרך אובייקטים. לא רק להגיד או לכתוב על זה, אלא ליישם את זה באמצעות עיצוב."

ואיך זה משפיע על עתיד תחום העיצוב?

"עיצוב חייב לכלול את הדברים הבאים: עיצוב ואמנות, מדע וטכנולוגיה, ניהול עסקים, מנהיגות ויצירתיות, בני אדם וחיי אדם. בעתיד, העיצוב צריך לקחת יותר אחראיות ביצירה בקטגוריות האלה. להיות יותר מעורב ולהשפיע עליהן."

משרדו של פוקאסאווה עיצב לאורך השנים עבור החברות המובילות בעולם, ביניהן מותגי ריהוט כמו מאגיס (Magis), הרמן מילר (Herman Miller) ובי&בי איטליה B&B Italia)). הם עובדים על מנעד רחב של פרויקטים שכל אחד מהם בקנה מידה אחר ורק לאחרונה עיצבו מעלית, פריטי ריהוט ואף שעון יד.

פוקאסאווה מסביר על המשיכה שלו לצורות השונות, "אני מעדיף להתמקד באובייקטים שכולם משתמשים בהם כמו מדרגות נעות, מעליות, אוטובוס לנהיגה עצמית. אובייקטים שיש בהם שימוש יותר 'ציבורי', אך לא תמיד ברור מה ציבורי ומה אישי. אייפון לדוגמא, לאנשים שמשתמשים בו יש את אותו המוצר, לא מדובר בעיצוב אישי או אינדיבידואלי ולכן זה נחשב בעיני לעיצוב ציבורי. אם אני רוצה לשמח אנשים, אני חייב להתמקד בעיצוב טוב של האובייקטים הציבוריים האלה."  

במבט לאחור, איזו עבודה אתה הכי מעריך או הייתה לנקודת מפנה בעיניך?

"אני מניח שכיסא הירושימה הוא פופולרי, אני מקבל אינספור מחמאות עליו".

לצד כל ההצלחה, תוכל לשתף אותנו ברגע של כישלון?

"אני אף פעם לא אומר שהצלחתי, אבל אני מאמין שעשיתי נכון לעיצוב ולחיים. אני תמיד אומר לעצמי 'אל תכשל אפילו לא פעם אחת. אתה לא צריך לעשות הרבה דברים טובים, אבל אל תעשה דבר אחד רע, כי אפילו דבר רע בודד יכול להרוס לך', זה מה שאני מאמין בו"

מאז 2002 אתה חבר במועצה המייעצת של החברה למוצרי הבית מוג'י Muji)). מה דעתך לגבי החפצים שאנחנו מכניסים לבתים שלנו?

"האווירה היא מאוד חשובה, יש צורך לתקשר באופן לא מודע עם האובייקטים שמקיפים אותנו. לא לדאוג או לתת תשומת לב רבה למשהו מסוים, אלא שהחלל ירגיש מוטמע, אז זאת הצלחה. לאחרונה, הכנסתי את כל המוצרים שלי ושילבתי אותם בבית החדש שלי. זה לא פשוט, כל המוצרים השתלבו עם הסביבה הביתית, זה מה שהופך את החיים לאיכותיים."

השנה באמת סיימתם את עיצובם של ביתך הפרטי ומשרדי הסטודיו, מה עומד מאחורי קונספט העיצוב שלהם?

"סופר נורמלי. הבית שלי לא בהכרח גורם לאנשים תשוקה. זה בית שאנשים נכנסים ומרגישים שהם כבר ראו בית דומה לו, למרות שלא היה קיים. עקבתי אחרי הזיכרונות שלי, נזכרתי איפה הרגשתי נוחיות ואז ניסיתי לייצר תחושות דומות בבית שלי. יצרתי פרטים ואווירה חדשים, לא העתקתי אותם, אבל שמרתי על אותן התחושות מהחוויות שלי ממקומות אחרים. כולם אומרים לי 'הבית שלך נראה כמוך, זה נראה כמו הבית של נאוטו'"

כשנשאל לגבי רגעי השיא בקריירה המפוארת שלו, בוחר פוקאסאווה דווקא להתמקד ברגע אחד לפני שלושים שנה כשביקר בסטודיו של האמן והמעצב האמריקאי-יפני איסאמו נגוצ'י ((Isamu Noguchi. באותה עת לא כולם היו רשאים להיכנס אל סדנת העבודה שלו, אך פוקאסאווה כתב מכתב מיוחד וקיבל את אישורו. "זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את בית המלאכה שלו ורבים מפסלי האבן שלו. הייתי בהלם והתרשמתי מהעבודות." נגוצ'י נהג להשתמש באבן כחומר גלם לאובייקטים שיצר "אבן היא אבן, אבל הדברים שהוא יצר היו הרבה יותר יקרי ערך מסתם אבן."

מה הדבר האחרון שלמדת?

"מראה הים גורם לנו לרוגע. הקורונה גורמת לנו להיות מתוחים כל יום ואם אתה הולך לצפות בהרים, ביער או באוקיינוס, זה משרה שלווה ורוגע. כולם יודעים זאת, אבל לא בהכרח מיישמים את זה וזאת חוויה חדשה בשבילי. נקודה נוספת, האזור בו בניתי את ביתי, זו לא שכונת משרדים, אלא אזור ביתי, אזרחי למדי. למדתי שעדיף להקים את המשרד באזור יותר ביתי, זה יותר נינוח."

מה האתגר הגדול הבא?

"אני רוצה שכל העיצובים שלי ישתלבו ויתאימו לחיינו ולסביבתנו. אני מעצב מוצר ואני שואף לעשות משהו מעבר לקטגוריה הזאת, לשלב את האובייקטים שלי באופן מלא, כמו בבית שלי למשל, שהוא מלא בעיצובים שלי. אני רוצה ליצור בעתיד עוד מלונות, חנויות וחללים שאנשים יוכלו להרגיש חוויה שלמה ולא רק את המוצר עצמו. המשמעות היא לא רק ברמה האדריכלית, אלא ליצור חפצים ואובייקטים שמייצרים אווירה ומשתלבים בחלל ובסביבה."

יש לכם רעיון? מחשבה? סיפור שתרצו לספר לנו? ~> כתבו לנו