מעצב העל המפורסם חושף איך נראה העתיד שלנו

איב בהר Yves Behar הוא אחד מקומץ מעצבים ספורים שאפשר לומר עליהם שהם רוק-סטארס בעולם העיצוב וזה בדרך כלל לא קורה סתם כך. המעצבים שמקבלים את הטייטל בדרך כלל עברו כברת דרך, נגעו בתחומים רבים ויצרו מחומרים שונים, ראו עולם דרך העיניים הקריאייטיביות שלהם ושינו אותו לטובה, ידם בכל.

בהר זכה בשנה האחרונה בפרס היוקרתי IDSA (INDUSTRIAL DESIGNERS SOCIETY OF AMERICA) ונזכר איך הכל התחיל "אני זוכר שכשהקמתי את fuseproject לפני 20 שנה, המטרות שלי כמעצב צעיר בתחילת דרכו היו פשוט שתהיה לי השפעה חיובית על עיצוב, על המקצוע ועל הקהילה. מאוד נוגע לליבי שחברי למקצוע מרגישים שהשגתי את זה. חושב שבלי קבוצת המעצבים והוגי הדעות בחברה, הרבה מהרעיונות לא היו יוצאים אל הפועל".

מההרים של שוויץ לגבעות של הסיליקון ואלי

המעצב שנולד בשוויץ לאם גרמנייה ואב יהודי טורקי, נסע בתחילת שנות התשעים ללמוד אמנות בלוס אנג'לס וב-1993 עבר לסן פרנסיסקו והחל לעבוד עם חברות עיצוב שונות, שעיקר לקוחותיהם היו חברות טכנולוגיה שהיו מבוססות באזור.

אחרי כמה שנים בהן בחן את הקרקע, הכיר ולמד את התחום ואת הלקוחות, החליט כי נמאס לו להיות הפרילנס שמגיע כדי לעשות מה שאומרים לו. הוא לקח את ההגה לידיים וייסד את Fuseproject, חברת עיצוב ומיתוג, בה הוא יכל לקחת חלק פעיל בחשיבה הרעיונית ובקבלת ההחלטות.

ב-2002 פגש את אחד ממייסדי Jawbone, חברת הגאדג'טים המוכרת ששמה שונה לJawbone בעקבות הצלחת האוזנייה שיצרו יחד עם בהר באמצע שנות ה2000. הם חיפשו שותף יצירתי לשדרוג תחום האוזניות המתחברות לטלפונים ניידים, שהחלו לתפוס תאוצה באותה תקופה והוא נקרא לאתגר ששילב עיצוב עם מורכבות טכנולוגית, זו היתה ההצלחה המסחררת ששמה אותו על המפה.

זה כבר הרבה יותר גדול מהמגפה עצמה

15 שנה אחרי, הוא ממשיך להיות אחד המעצבים הבולטים בעולם. אפילו בימי מגפה עולמית. "היה לי מזל ששהיתי בחודשים האחרונים באירופה. ביליתי עם הילדים שלי ועשיתי את המקסימום מההזדמנות לעבוד מכל מקום אפשרי. המשרד שלנו עובד בשלט רחוק כבר למעלה משישה חודשים, והאופן שבו כולנו והעולם הסתגלנו לזה ראויה לציון." הוא מספר.

"עם זה, באותו זמן, הזמנים המשונים הללו כבר הפכו למשהו הרבה יותר גדול מאשר המגפה עצמה. הבית שלי מזה הרבה זמן זה סן פרנסיסקו ואם את שואלת לשלומי אני חושב גם על השריפות שהתרחשו שם לאחרונה וההשפעה שלהן על שינוי האקלים. ומאידך, יש להווה גם צדדים חיוביים כמו ההתעוררות האזרחית לטובת מציאת פתרונות למשבר האקלים, לחוסר צדק ולחוסר איזון."

הוא תמיד היה מוכוון איכות הסביבה וקיימות ולאורך השנים נתן לנושאים אלה הבוערים בו את המקום והבמה בפרויקטים שלו "המודעות המתגברת הזו היא שנותנת לי תקווה לגבי הכיוון שאנחנו הולכים לקראתו ולתפקיד שהעיצוב יכול לשחק בבניית עתיד טוב יותר".

בין רעיונות לטכניקות, בהר עושה את זה בכל הגדלים

אם תצטרכו להגדיר את תחום עיצובו ככל הנראה שתגיעו למסקנה שהוא מעצב רב-תחומי. מה זה בדיוק אומר? הוא מסביר "התשוקה שלי תמיד מכוונת לעיצוב וליצירת מוצרים מתוך רעיונות. יש משהו פלאי בתהליך הזה. אני עושה סיעור מוחות ושרטוטים עם הצוות שלי ובוחן תוצרים שיהיו רלוונטיים בעוד ארבע או חמש שנים מעכשיו. אני צריך להיות קשוב לצרכים ורצונות שעוד לא נקלטו במודעות שלנו, ממריץ אותי כל יום מחדש".

איך מתמרנים בין קנה המידה המשתנים בפרויקטים השונים?

"בשבילי, מה שמניע את העיצוב הם רעיונות. טכניקות שונות הן הידע הממוקד שמשתנה בהתאם לקנה המידה הנדרש. אישית, אני אוהב לחשוב בקנה מידה שונים, בסביבות שונות ובהקשרים שונים".

אתה עד היום ממשיך לעבוד על פרויקטים קונספטואליים, למה זה כל כך חשוב?

"ב fuseproject אנחנו עובדים כל הזמן על פרויקטים משני הסוגים. לעיתים קרובות, פרויקטים קונספטואליים הופכים לאמיתיים, כי קונספטים נוטים להפוך רעיונות אבסטרקטיים לאמיתיים בשלב מסוים. בשבילי, התפקיד הגדול של עיצוב זה להאיץ את ההסתגלות לרעיונות חדשים וחשובים שעלינו לסגל במאה ה 21".

הקשר שלך לקיימות הדוק, עד איזו נקודה אפשר למחזר? לחדש? לייצר אובייקטים מקיימים?

"אני מקווה שהמטרה של כולנו תהיה להפוך הכל לבר מיחזור ומיחדוש, למרות שיש לנו עוד דרך ארוכה. אני חושב שיש מי שרואה בקיימות ביזוי של החומר המקורי או אפילו של הקונספט, אבל אני רואה בזה מבחן אמיתי של חדשנות ויצירתיות. יש תחושה שכאשר קיימות תתבצע הלכה למעשה כמו שצריך, היא תשכפל את האבולוציה הביולוגית".

מהצעד הראשון, דרך ההשראה ועד למוצר על המדף

כמדברים עם מעצבים בסדר גודל כזה, תמיד מעניין להבין איך הם פועלים, איך תהליך החשיבה שלהם מתבצע, מרגע קבלת הפרויקט, עד שהמוצר שלם "הצעד הראשון הוא חיפוש אחר רעיון. איך המוצר או החוויה ישתלב בחיים שלנו בעוד ארבע או חמש שנים. איך הוא יישאר רלוונטי גם אז." הוא מסביר.

"הרעיון לעיתים קרובות הוא פועל יוצא מצרכים ורצונות שאנחנו אפילו לא יודעים שקיימים, או בכל אופן לא מזהים אותם בברור. חשוב להיות פתוח לשינויים בעולם ולשינויים ולהתפתחויות בפרויקט החדש. הצעדים הבאים הם שילוב סיעור מוחות של כל הדיסציפלינות השונות שיש לנו ב fuseproject ופיתוח פתרונות יחד. לאחד דיסציפלינות שונות בשירות הרעיון זה עקרון משמעותי בגישה שלנו".

ומאיפה מגיעה ההשראה? בימים רגילים וגם בימים הזויים אלה?

"מה שהכי מעורר בי השראה עכשיו, אולי כדרך שלי לא להתבוסס במה שקורה כרגע מסביב, זה לדמיין את העתיד – מה יכול להיות בו, מה יהיה בו, אילו שיפורים אנחנו יכולים לעשות שמתבססים על מה שאנחנו לומדים. המשבר הנוכחי הוא ללא ספק המשמעותי והגלובלי שנכיר בתקופת חיינו ויש הזדמנויות בתקופה הזו לשנות את הגישה שלנו, את הצריכה שלנו ואת העתיד".

ומה יחסך לטרנדים? נראה כי הם כבר הפכו לחלק מאיתנו.

"טרנדים חשובים כי הם משקפים את הרגע התרבותי וממקמים אותנו בזמן כמעט כמו ציוני דרך היסטוריים. אבל הם גם מהווים נקודת זינוק, באמת, כמו משטח שיגור למקום בו נרצה להיות בו בשלב הבא. טרנדים לא חשובים במובן של לעקוב אחר אסתטיקה או סגנון מסוימים".

"סטייל לא מעניין אותי, רעיונות כן"

שיטת העיצוב שלו שונה מאלה של מעצבים אחרים וניכר כי הפוקוס העיקרי שלו הוא בחברה ובעבודתה לצד ההתרכזות במוצר הסופי "אני לא מעוניין לתקשר דרך סטייל, אלא דרך רעיונות. לכן אני חייב לדאוג לתרבות העבודה במשרד שלי, לוודא שאנחנו מתחברים לעבודה וליצירה שלנו."

"מערך הרעיונות העיקרי שלנו נוצר דרך תהליך עיצוב שבבסיסו גישה הומניסטית לעיצוב. הרעיונות והגישה הזו, הם אלה שמובילים אותנו בסוף לתוצרים טובים. הבחירה שלי להיצמד לדרך הזו במקום לפעול במרחב תגובתי, הם המפתח."

2020 אמנם שינתה הרבה מהתוכניות שלו ושל המשרד אך הביאה איתה גם פרויקטים חדשים ומלהיבים כמו מכונת הנשמה שכבר נמצאת בשלבי בדיקות אחרונות לקראת ייצור ועבודה עם חברת חיסונים במסגרתה הם עשו בדיקות קורונה לעיירה שלמה צפונית לסן פרנסיסקו.

"אני נרגש מהשיעור שאנחנו לומדים על איך לעבוד יחד כדי ליצור קשרים למרות המרחקים הגאוגרפיים" הוא מספר בהתרגשות "זו הזדמנות שמעוררת חדשנות. לחשוב במהירות ולהצליח לשנות את מסלול הפרויקטים והחברות, זה מה שמביא לי אושר."

"כדאי שתתחילו לעבוד, ההשראה כבר תמצא אתכם"

איזה מסר היית רוצה להעביר למעצבים צעירים בתחילת דרכם?

"אני חושב שזה אתגר גדול למעצבים צעירים להצליח ללמוד את המקצוע, למצוא מנטורים ראויים כשכולנו נאלצים לעבוד מרחוק. העצה שלי תהיה לפנות באופן ישיר למעצבים עם הניסיון והידע שאתם מחפשים ולמצוא את הדרך ללמוד דרכם גם מרחוק. אני גם חושב שזה קריטי עבור מעצבים צעירים, ליזום וללכת אחרי הרעיונות שלהם, לעיתים קרובות בעת משבר, קריירות ועסקים נבנים מאפס. פיקאסו אמר: "ההשראה קיימת, אבל היא צריכה למצוא אותך כשאתה כבר עובד".

איך אתה חושב שסצנת העיצוב והאדריכלות התמודדה עם המשבר?

"בכנות, ממש התרשמתי מאיך שמעצבים המשיכו לעבוד, לעשות סיעורי מוחות ובעיקר ליצור. אני חושב שהתעשיות היצירתיות הסתגלו במהירות למצב, לשימוש בכלים הדיגיטליים ולהמשך העבודה בצורה החדשה. ראיתי גם הרבה יוזמות עיצוב שמראות כמה מעצבים הם מוכווני פתרונות ומסוגלים להסתגל."

מה יהיה התפקיד של הקהילה הזו בעתיד?

"התפקיד של אדריכלים ומעצבים בעתיד יהיה לחשוב דרך הצרכים המשתנים של בני האדם וכוכב הלכת שלנו. זה יהיה המפתח לחיזוק האנושות שלנו, שימוש בטכנולוגיה חדשה, הרגלי צריכה וחוויות שהן חיוביות למרקם האנושי. איך נשתמש בטכנולוגיה כדי לשבור את החומות עכשיו כשאנחנו רחוקים אחד מהשני? איך חללי עבודה משותפים יקרבו בין אנשים, תוך שמירה על בטחונם? איך ייבנו בתים שאמורים לקרב ביננו ולמנוע בבדידות?"

העתיד ורוד, אסור לפחד

בהר מקווה כי בעוד חמש שנים מהיום, הוא ימצא את עצמו מעצב, יוצר וממשיך לעשות את מה שהוא אוהב, "פעם מעצב, תמיד מעצב" הוא אומר ונשמע כי הוא בהחלט לוקח את הדברים בקלות. מאמין שהעולם מסמן לנו דברים ואנחנו צריכים להקשיב. להבין שאנחנו צריכים לשנות את המסלול ולא לחשוש. גם אם האתגר נראה אדיר בצורה מפחידה.

"האתגר שלנו יהיה להמציא את העתיד בו אנחנו רוצים לחיות" הוא מסכם "ולשכנע עסקים וממשלות לבנות לנו אותו."

יש לכם רעיון? מחשבה? סיפור שתרצו לספר לנו? כתבו לנו ~>