מעיצוב מסכים ואפליקציות לאיורים שהפכו למטפלים פסיכולוגיים

עיצוב חווית משתמש הפך בשנים האחרונות למקצוע מבוקש בכל העולם. ההתפתחות הטכנולוגית המהירה, המסכים השונים שהתחברנו אליהם, האפליקציות אותן אנחנו כל היום פותחים וסוגרים. כל אלה הפכו את המקצוע הזה למשהו שכל חברה העוסקת בבניית אתרים / אפליקציות צריכה וללימודים מאוד נחשקים ואף יקרים בקרב מחפשי הקריירות למיניהם. בחלק מהפעמים, לומדים את המקצוע מלכתחילה אך במקרים רבים, הוא מגיע דווקא כאיזשהו תוסף, לימודים משלימים למקצוע קיים מתחומי העיצוב.

המעצבת הגרפית סיגל ויינטה (Sigaluna), אותה פגשנו לראשונה בעקבות האיורים המיוחדים שלה, בחרה דווקא בדרך הארוכה. לאחר לימודים לתואר בתקשורת וניהול במכללה למנהל, היא עבדה כתקציבאית במשרד הפרסום גיתם, אך תמיד נמשכה לכיוון הסטודיו והבינה כי העולם הוויזואלי הוא חלק בלתי נפרד ממנה. מה שהוביל אותה בהמשך לקחת החלטה אמיצה  ולפנות ללימודי עיצוב גרפי בסטודיו 6B, לצד לימודי חווית משתמש ב Create ולימודי איור ב'לימודי המשך' בבצלאל.

בשלוש השנים האחרונות, לאחר שנים כמעצבת גרפית עצמאית, היא גם מעצבת חווית משתמש, מסכים ואפליקציות ודואגת שלמשתמש יהיה אינטואיטיבי ונעים להשתמש במוצרים דיגיטליים. לאורך השנים בתחום היא מצאה את עצמה מאיירת מפעם לפעם רעיונות כאלה ואחרים אך מאז פרצה הקורונה לחיינו, השתחרר בה איזשהו פרץ של יצירה והיא החלה לאייר ולפרסם את איוריה ברשתות החברתיות. והתגובות לא אחרו לבוא.

איורים כובשים

"קיבלתי המון תגובות מפרגנות שדחפו אותי לאייר עוד ועוד, בשלב מסוים איירתי כל יום לפחות איור אחד. לפעמים בלילה אם לא הספקתי במהלך היום, זה עזר לי מאוד להעביר את התקופה הזו ומקווה שאיכשהו עזר גם לאחרים." היא מספרת על החודשים האחרונים. אבל הפירגון לא מגיע רק בצורת מילים יפות ולייקים אלא ממש בצורה אקטיבית מאנשים שנחשפו לתכנים "פונים אלי כל מיני אנשים, למשל מורה בתיכון אנתרופוסופי שביקש להדפיס את האיור שהכנתי על חולצה, כמחאה על איסור המכנסיים הקצרים. הוא לבש אותה לבית הספר ושלח לי חולצה נוספת שתהיה לי גם. פנו אליי מטפלים ומטפלות והזמינו ממני הדפסים של האיורים, הם סיפרו שאלה עוזרים מאוד למטופלים שלהם."

האיורים של ויינטה מצליחים לגעת באנשים בכל מיני דרכים וזה ניכר מהסביבה, שבוחרת להוציא את האיורים מהרשתות החברתיות והמסכים אל העולם האמיתי.

דחף בלתי מוסבר

האם תעזי או תרצי בכלל להפוך את האיור לדבר המרכזי בחייך?

האיור הוא כבר דבר מרכזי בחיי. בימים שאני לא מאיירת, לא מספיקה, אני לא רגועה בכלל. מאוד כיף לי אבל גם יש בי איזשהו דחף שאני חייבת את זה. חייבת איכשהו להכניס את האיור גם אם יש לי סדר יום עמוס, לפחות להתחיל איזה רעיון, איזה משהו, זה נותן לי המון. מבחינה מקצועית אני מקבלת פניות וגם זה ממש נחמד! מאיירת לאפליקציות ולכל מיני שימושים פרטיים שזה נהדר אבל עדיין לא בנפח גדול שיכולה להפסיק את העיצובים. גם לא בטוחה שרוצה, גם לעצב אני מאוד אוהבת.

האם יש יוצר או אמן שאת מעריצה? מאמינה ביצירה שלהם והיא גרמה לך להתחיל להניע את שלך?

אני מעריצה המון אמנים ויוצרים, אני חושבת שקודם כל את בנקסי, הוא אמן מחאה שאני מעריצה כבר שנים, ואת שושקה – זאב אגלמאייר, שהיא מעוררת אצלי השראה. איזה יום אחד עשיתי איור שלה בהשראת בנקסי ומעין לוגו כי חשבתי עליה ועל הנראות והטקסט, שלחתי לה והיא פרסמה בדף שלה. משעשע ממש. אני אוהבת אמנים שאני מרגישה שהאמנות שלהם פתוחה, ערכית, חיובית. שמציגים את הדברים באור שונה, אחר. יותר פתוח לחשיבה מבחינת אסתטיקה אני מעריצה את pilpeled ואת העבודה שלו והסגנון הייחודי והאסתטי שלו.

חלומות גדולים

איך את מאיירת?

אני מאיירת דיגיטלית, משתמשת בלוח גרפי ועט של wacom משתמשת בפוטושופ ואילוסטרייטור, לפעמים רק כדי להבהיר לעצמי מה אני רוצה, אני משרטטת בעיפרון במחברת חלקה שיש לידי כל הזמן. גם זורקת בה רעיונות כל הזמן.

מה החלום האיורי שלך?

יש לי כמה וכמה חלומות, עכשיו אני מנסה להקים תערוכת מחאה בתל אביב, בה האיורים יודפסו על מיצבי ענק ויוצבו בשדרות. עוד בשיחות עם עיריית תל אביב ומקווה מאוד שזה ייצא לפועל. מי שקורא וחושב שיוכל לעזור – אשמח מאד! חשבתי שהרבה אנשים, כולל אותי, לא יוצאים להפגין. אני לא מוצאת כוחות או אמונה שזה יעזור. אז חשבתי אולי דווקא תערוכה שבה אנשים באים להסתכל ולהזדהות יכולה להוות הפגנה קבועה. אולי תהיה לזה איזושהי השפעה. חלום נוסף שלי הוא שאיור שלי ממש ישפיע על אנשים לבצע דברים חיוביים. חלום שלישי, קצת פחות צנוע זה שאיור שלי יופיע על השער של הניו יורק טיימס.