מארי היה לא רק מעצב נהדר, אלא גם דעתן בנושאי סביבה, חברה ופוליטיקה. העזבון שלו יונגש לקהל רק בעוד 40 שנה. ככה הוא החליט
מאסטר העיצוב האיטלקי אנזו מארי הלך לעולמו בגיל 88
רק לפני ימים ספורים נפתחה בטריאנלה של מילאנו תערוכה המוקדשת כל כולה לאנזו מארי (Enzo Mari) – מאסטר ואשף העיצוב האיטלקי. מארי, שנחשב לאחד המעצבים החשובים, אבל גם לאמן, תיאורטיקן, אקטיביסט גדול ואיש אוונגרדי, הלך אמש לעולמו בגיל 88.
אנזו מארי נולד בנוברה שבאיטליה ובבגרותו עבר למילאנו שם למד ספרות ועיצוב. עם זה, כבר בתחילת דרכו, אי שם באמצע שנות השישים של המאה הקודמת, הוא הקדיש את עצמו לעיצוב תעשייתי. במהלך השנים, הוא יצר כ 2,000 עבודות שכללו פסלים, ציורים, עיצוב גרפי, ספרים, מיצבים וכמובן מוצרים.
עדיין לא מנויים לניוזלטר של LEGIT? זה בדיוק הזמן להקליק
מאסטר פיס
למרות שבמהלך הזמן הוא עבד עם חברות מובילות כמו ארטמידה, אלסי, דריאדה, מוג'י, מאגיס, זנוטה ואחרות, תמיד נזכור לו את פאזל חיות העץ שעיצב לדנזה בסוף שנות החמישים. מקור ההשראה למשחק האהוב, שעשוי ממשטח עץ אלון וחתוך ל 16 חלקים, טמון במחקר משחקי ילדים סקנדינביים ובהסתכלות שעשה על ילדיו שלו.
הגדרה של עיצוב טוב
למרות שלאורך 60 שנה היה מארי מוכר כמעצב, הרעיונות הפוליטיים הקומוניסטיים שלו באו לידי ביטוי בלא מעט מעבודותיו. אל עיצוב הוא התייחס כאל אוטופיה דמוקרטית וכאל האחריות של המעצב כלפי הקהילה. הרעיונות הפוליטיים שלו השתקפו במה שהוא כינה "עיצוב טוב" אותו תאר כמקיים, נגיש, פונקציונלי, עשוי היטב, מעורר תהודה, נצחי, מועיל חברתית, יפה, אקונומי ובר השגה.
פרויקט נוסף ששיקף יפה את דעותיו ואופיו של מארי, הוא ספר הדרכה שהוציא בשנת 1974 ליצירת רהיטים תוך שימוש בקרשים ומסמרים.
כתבות קשורות בתחום
נחכה 40 שנה
מארי סגר את הסטודיו שלו בשנת 2014, אבל ההשפעה שלו המשיכה לשרות על תעשיות היעצוב והיצירה. הארכיון של מארי, שבו כ 1,500 פרויקטים שמתועדים באמצעות שרטוטים טכניים, מודלים, אבי טיפוס, ציורים, ניסיויים, פוסטרים, עבודות אמנות, צילומים, ספרים וקטלוגים – נתרם לעיריית מילאנו ויהפוך לחלק מהמורשת האזרחית של העיר.
עם זה, מארי התנה את התרומה המכובדת בכך שהגישה אל הדברים תהיה פתוחה לקהל רק בחלוף ארבעים שנה. זה, כדי ללמד את הדורות הבאים ולהזהיר אותם בפני המניפולציות המסחריות השולטות עכשיו בשוק. מארי טען, שלפי התחזיות האופטימיות ביותר שלו, דרושות 40 שנה לפני שדור חדש, שלא יהיה מפונק כמו הדור הנוכחי, יוכל לעשות בעזבון שימוש טוב ונכון ויוכל להתמקד שוב במשמעות העמוקה של דברים.