לונדון חיכתה רק לה: המעצבת הישראלית שכובשת את העיר הבריטית בסערה

אחרי התכתבות קדחתנית במיילים, יערה גונר סופסוף יושבת מולנו לריאיון. כשאנחנו אומרים 'מולנו', הכוונה היא שאנחנו יושבים במשרדי המגזין בארץ והיא יושבת על ספסל בלונדון, מחכה להסעה בדרך לאתר בנייה, כדי לפתוח ללקוח את המקום ביום ראשון. אנחנו לתומנו חשבנו שהיא קבעה איתנו ביום הזה כי היא תהיה בחופש ויהיה לה זמן אלינו, טעינו.

הכירו את יערה גונר: אדריכלית, מעצבת, חיה ונושמת עיצוב, אבל גם "הבת של לאה גונר" היא אומרת, "אני בת יחידה לאם חד הורית אז כשאנשים מספרים מיהם יש מישור מקצועי ואישי, זה האישי שלי. העולמות מעורבבים אצלי, אמא שלי היא מקור השראה עבורי והדרייב שלי." היא מסבירה.

גונר חיה ועובדת בלונדון בארבע השנים האחרונות ומתפקדת כ Head of Design בחברת הנדל"ן LABTECH של טדי שגיא. לחברה שלושה סוגי חללים, חללי עבודה, דירות להשכרה לטווחים שונים וריטייל. גונר בת שלושים בלבד ולמרות צעירותה או אולי בגללה, היא מנצחת על העיצוב בכולם "אני חושבת שדברים טובים בחיים, הזדמנויות, צריך לקחת ולהמר עליהן. בלי לדעת אם ייצא מזה משהו טוב או לא." היא מספרת אל מול הפליאה שלנו מגילה הצעיר.

הסיפור שלה מתחיל בהרצליה, שם נולדה וגדלה לאמא לאה, שתחזקה את שורשי המשפחה הנטועים בקיבוץ גבת שבצפון. את לימודי התואר הראשון באדריכלות השלימה באוניברסיטת תל אביב, ולאחר שנה וחצי של עבודה בארץ, היא המריאה לממלכה הבריטית לטרוף את העולם ובעיקר ללכת אחרי ההזדמנויות שנקרו בדרכה.

"עד שהתחלתי לעבוד ב LABS הייתי במקום מאוד safe בארץ. המעבר הזה התחיל ממשהו קטן, קיבלתי הזדמנות לעצב את LABS תל אביב והיתה לי תחושת בטן שאני צריכה לקחת את זה בשתי ידיים. הייתי צעירה והחלטתי למרות זאת סוג של להפסיק ללמוד ממנטורים מנוסים בתחום וללכת על זה. לשמחתי זה התגלגל למשהו מאוד טוב וגדל איתי, התפקיד התרחב, לטוב ולרע. צריך להמר לפעמים."

באדריכלות לומדים הכי הרבה מטעויות

הבחירה ללכת אחר ההזדמנות היתה כמובן לא פשוטה. במקצוע האדריכלות נהוג לעבוד כמה שנים טובות במשרדי אדריכלות לפני שיוצאים לדרך עצמאית או להובלה של חברה כזו או אחרת, פשוט כי זו הדרך הכי טובה ונכונה ללמוד מסבירה גונר "באדריכלות לומדים הכי הרבה מפשוט לעסוק במקצוע, מטעויות. מלהיות באתרי בנייה לומדים המון ואין לך את זה לפני העבודה בחיים האמיתיים, יותר מכל חומר תיאורטי."

אם היית יכולה להגיד דבר אחד ליערה הסטודנטית לאדריכלות, מה היית אומרת?

"יש לך עוד המון מה ללמוד, מה שלומדים באוניברסיטה זה כלום, בפועל יש עוד המון. הייתי גם אומרת לה אל תעבדי כל כך קשה, לא צריך לילות לבנים, עד השעה 22:00 זה דיי והותר, קחי בפרופורציות."

וממה יערה האדריכלית הפועלת בלונדון שואבת השראה בימים אלה?

"מהעולם. אורבניות. אני מאוד אוהבת לשוטט ברחובות, אני תמיד ברגל, אני קוראת לזה טיולים אבל זה לא בטבע. כיום זה ברחובות לונדון אבל השראה יכולה לבוא מכל מקום, גם תחנת האוטובוס שאני מסתכלת עליה ברגע זה. אנחנו מעצבים דברים שאנשים חיים בהם, אז אני מסתכלת איך אנשים משתמשים במרחב.

חייבים להישאר מחוברים ואי אפשר לעשות את זה עם פינטרסט

"המון זמן לקח לי להבין איך לתכנן חלל חם ומזמין. זה לא פשוט להבין, למה יותר נעים לך בבית קפה הזה ולא באחר, אני מתבוננת כמה שיותר בתנועה של אנשים ומנסה לחוות את החללים איתם. אני מסתכלת איך אנשים אחרים מעצבים, לאו דווקא מעצבים. לדוגמא נגיד סתם בעל בית קפה פתח ואף אחד לא עיצב לו, הוא סידר כמו שהוא חושב שנכון. אני חושבת שאם אתה יותר מידי נשאב לפינטרסט ולכל המגזינים אתה מאבד את הקשר לסביבה ולאדמה ולאנשים."

חברת הנדל"ן LABTECH החלה כאסופות שונות של נכסים בלונדון, כשלכל אסופה היתה אישיות אחרת, סגנון אחר. החזון מאחוריה, היה לייצר אקו-סיסטם שלם בו החברה היא גם הרוכשת וגם מנהלת הנכסים בפועל. החל מלקחת בניין נטוש או ישן ולא משופץ, לשפץ ועד ניהול ההשכרה של הנכס המחודש, האקו-סיסטם כבר נבנה מעצמו. "אנשים אוהבים לבלות, לאכול, לישון, לעבוד, כל הצרכים של בן אדם נמצאים בסביבה אחת. מרגע שאתה נכנס לנכסים שלנו הצרכים שלך מסודרים."

איך היתה החוויה לעבוד עם צוות בינלאומי, זה בטח לא אותו דבר כמו בארץ.

"זה מאוד שונה. תרבות בריטית היא שונה לחלוטין, אפילו ההפך. יש משהו בישראלים, יש דרייב, יש רעב, אנחנו מתקתקים דברים, תמיד ננסה למצוא את הדרך היותר מהירה ויותר יעילה. בריטים הם יותר מחושבים, ארבעה אנשים על כל בן אדם אחד בארץ. מצד אחד זה מסורבל בגלל כמות האנשים, מצד שני מאורגן. לקח לי הרבה יותר זמן להתרגל.

"אנחנו גם הרבה יותר קשורים לעבודה שלנו, הם שמים את זה בצד. כבן אדם מאוד טוטאלי, כל פרויקט הוא הבייבי שלי. פה לומדים לשחרר, זה מאוד חשוב, לשים בפרופורציות הנכונות. לונדון היא עיר סופר בינלאומית, אתה באינטרקציה עם הרבה חברות שונות ומגלה ככה דברים חדשים. הצוות שלי כולל 10 אדריכלים, איטלקי, ספרדי, הונג קונגי, אינדונזי, אוסטרלית, זה מאוד מעשיר את השיח.

חללי העבודה לא ייעלמו, הם כן ישתנו

כחברת נדל"ן המשכירה בין היתר חללי עבודה ומשרדים הם חווים את משבר הקורונה בעוצמה לא מבוטלת שהשפיע ושינתה דברים כמו בכל העולם "צריך חללי עבודה אבל הם יקבלו אדפטציה מאוד גדולה." מסבירה גונר, "חשיבות של שולחן לכל עובד תהפוך להרבה פחות חשובה. לא כל העובדים יחזרו לעבוד תשע עד חמש מהמשרד כל הזמן. כבר עכשיו הרבה לקוחות שהם חברות גדולות באים אלינו ורוצים משרדים יותר גמישים"

איפה נמצא הדגש בהתארגנות המחודשת הזו?

הדגש הוא על אזורי המפגש, מקום למפגש אחד על אחד, אזורים לקיים בריינסטורמינג, דברים שאי אפשר לעשות בזום. שיחות אינטימיות, פידבקים, הרצאות, הדברים האלה יתחזקו בעולם הפוסט קורונה ואנחנו עובדים על להראות ללקוחות איך זה ייראה, איך אנשים הולכים להשתמש בחלל. המשרדים יהיו יותר להווי, לקדם את המטרות, את המוטו של החברה. חללי העבודה נשארו עד עכשיו בתפיסה מוקדמת והיום כבר משתחררים כל הגבולות.

מצד אחד עסוקים בלהסביר ללקוחות איך זה הולך להראות, מצד שני ברור גם לגונר כמו לרבים אחרים בתחום שהכל ניחושים, אין באמת לדעת ויש תמיד סיכוי שנשכח הכל ונחזור למוכר. למרות זאת, ממשיכים לנוע קדימה, יש פרויקטים שצריך לקדם ויש נושאים שהמשבר רק חיזק.

מסתבר שעירייה יודעת להקל בדברים שחשובים לה

בכנס של ארגון בוגרי אוניברסיטת תל אביב בו הוזמנה גונר לדבר, היא סיפרה על השינוי שעוברים מתחמי העבודה בדרך להיות ירוקים יותר "את כמויות החניות לרכבים תופסות כעת חניות אופניים, מקלחות ולוקרים." ונראה כי היא מוצאת מקום גם בימים אלה לחשוב על בנייה ירוקה ועל שינויים אחרים שמרכזם הוא לא הקורונה.

"אני חושבת שבנייה ירוקה התחילה את השיח מזמן וגם נכנסה מאוד חזק לתקנות של כל העיריות. עיריית לונדון מאוד טובה בזה. העירייה דוחפת שיהיו חניות אופניים, לוקרים ומקלחות, אפילו מתקן ניפוח לאופניים, זה משהו שמגיע מכל כיוון. קל גם בימים אלה לאמץ את הדברים האלה כי אנשים עכשיו מעדיפים להתנייד ככה. האוויר הצח חשוב לאנשים. לחיות בסביבה שהיא הרבה יותר בריאה ונעימה לאדם."

לא רק הצלחות, יש גם כישלונות

מצאת את עצמך השנה 30Under30 של פורבס, יכולה לספר לי דווקא על כישלון חשוב מהעשור האחרון? בכל פרויקט אני מוצאת כמה כישלונות אישיים, בחירה לא נכונה, מקום שלא התעקשתי, לא חישבתי את ההשלכות. אני מאוד בוחנת את זה, זה חלק מהגדילה שלי, אני מתבוננת ושואלת מה למדתי.

דוגמא למשהו שלמדתי על בשרי היא פרויקט שעשינו של 200 דירות. היינו צריכים לבחור ארונות וכמעצבת רציתי לייצר משהו מיוחד ושיהיה אחר כך קטלוג של הארונות שלנו, עם מחברים מיוחדים, ייצור ייחודי לנו. רציתי שזה יעבוד כלגו, חשבתי שיהיה הרבה יותר קל להרכיב כל ארון כי כל דירה היא שונה. זה היה אחד הקשים. הכל היה ממש יקר, החברה ניסתה למצוא פתרונות זולים וזול זה אומר ייצור מחוץ למדינה. הפיקוח היה נוראי, זה הפך מפרויקט הכי קל של למדוד ולהרכיב ארון, לסאגה מאוד רצינית.

מה למדת שם?

"שלפני שמקבלים החלטה צריך להעריך מה הבעיות שניתקל בהן. ככל שאתה גדל, אתה מתחיל לראות יותר את הסיכונים ופחות את ההשראה. יש משהו יותר נחמד בתמימות, כשאתה מונע רק מעיצוב, אתה הרבה יותר יצירתי, זה משהו שלאט לאט מאבדים.

"היום כשאני מסתכלת על פרויקטים אני בעיקר רואה בעיות, אני מנסה למצוא את הבאלאנס. לא לאבד את המעוף אבל כן לראות את הסיכונים שבדרך. לעשות בקרת איכות, האם זה ייצא כמו שאתה חושב, איך זה יחזיק מעמד לאורך זמן, האם יהיה קל להחליף את החלק. מפרויקט הארונות למדתי המון. יכולתי פשוט לבחור מתוך קטלוג ובחרתי בדרך הסבוכה והארוכה, אבל זה היה מעניין."

יש כאן אורבניות חדשה

בתקופת הקורונה נסעה גונר לקופנהגן, ניצלה את ההזדמנות ללמוד את העיר מבחינה אורבנית וגילתה שהיא מדהימה מכמה סיבות. "זה היחס שלה למים, הממשק שלה עם המים, הוא מייצר דברים מרתקים, תעלות, מזחים, הם משתמשים במים בכל כך הרבה דרכים, זה משהו שחסר לי בלונדון. הנהר הוא כמו חומה, הממשקים קטנים."

"לצד זה, מגיע עניין הטבע, הפארקים והחוץ, הלא מסותת. יש המון רבדים, הסיטואציות האינטימיות שנמצאות בבין לבין. כשאתה חושב על אורבניות אתה חושב על הונג קונג, ניו יורק. האורבניות היותר מרתקת בעיני היא דווקא היותר נמוכה, זו שקורת בסמטאות, בבית קפה על הפארק ובאינטימיות, זו האורבניות החדשה. הדברים שנוצרים ברווחים, השכבות, המפגשים."

מה הקורונה עשתה לאורבניות?

"הקורונה חיזקה את העירוניות, הכל בחוץ, המסעדות פולשות למרחב הציבורי, הילדים משחקים בפינות בחוץ, זה מקסים. האופן בו משתמשים במרחב הציבורי, הרגעים של החללים הציבוריים זה מה שנורא אורבני בעיני. בברלין, בה ביליתי גם בתקופה האחרונה אנשים פרטיים יכולים לגדל ירקות בגינת ירק ששייכת לכולם, גני הילדים ממש על הרחוב, ארגז חול שהוא בחוץ. הממשק עם החוץ מתעצם. זו אורבניות אמיתית."

ומה הקורונה עשתה לך?

"אני מאוד שונה מלפני ואחרי. לפני הייתי מתרוצצת בלונדון מאתר לאתר ממשרד למשרד, משמונה בבוקר עד שמונה בערב. עכשיו בתקופת הקורונה הכל בזום, אחת אחרי השנייה, צפופות. לצערי הן השתלטו על החיים, אתה מאבד את ההפסקות, כל אחד יכול לשים לך פגישה ביומן ואין את הרגעים שאני נוסעת ממקום למקום."

מתגעגעת למה שהיה לפני?

עכשיו קצת מתחילים לחזור להתרוצץ אבל גם התקופה הזאת היתה מורכבת מהמון אנשים מרתקים, ספקים, אנשי מקצוע, מנהלי פרויקטים, לקוחות, כל הזמן מאוד מגוון. זה משהו שאני מאוד שמחה עליו שנשאר.

יש לכם מחשבה? רעיון. סיפור שתרצו לספר לנו? כתבו לנו ~>