כוהנת הטרנדים לי אדלקורט: המוטו שלי זה לנסות להציל את העולם

חזאית הטרנדים הבינלאומית לי אדלקורט (Li Edelkoort), עוסקת במקצוע מאז היותה בת עשרים ואחת. היום, כשהיא מתקרבת לגיל שבעים, היא נדהמת לראות איך דברים שחזתה אכן מתקיימים. "אני תמיד צודקת בחיזויים שלי" אומרת לי אדלקורט בריאיון בלעדי ל "אמנם לעיתים אני לא תמיד מדייקת בווליום של הפרופורציות ויתכן שמשהו שחשבתי שיהיה עצום נשאר זניח יחסית ולהיפך, אבל אני פשוט יודעת על דברים שעומדים לקרות. זה לא חוש ששי, זה סוג של כישרון שחידדתי עם השנים".

על מנת לאתגר את הספונטניות של אדלקורט ורגע לפני ששקענו בתוך הנושאים החשובים והבעיתיים, אתגרנו אותה בשאלון הקצר:

אדלקורט, הגיעה השבוע לביקור בזק בין יומיים בארץ כאורחת של חברת אבן קיסר, לטובת סדנת עבודה עם החברה שמטרתה לחזות את הטרנדים והגוונים שאמורים להיות פופולריים בעולמות עיצוב הבית בשנים הקרובות. בנוסף, העבירה הרצאה לאדריכלים אורחים תחת הכותרת . "במסגרת המחויבות שלנו להיות חוזי טרנדים בעצמנו, אנחנו עובדים עם לי אדלקורט כבר כחמש שנים, שומעים את דבריה ולאחר מכן מעבירים את זה תהליך חשיבתי של מה מתוך אותם טרנדים מתאים לנו" אמר אלי פייגלין, סמנכ"ל השיווק הגלובלי של החברה.

למעשה, זו לא הפעם הראשונה שהיא מבקרת בארץ. "הייתי בישראל חמש פעמים ואני אוהבת אותה מאוד" אמרה אדלקורט, שבין היתר אצרה גם את התערוכה 'פוסט פוסיל' במוזיאון העיצוב בחולון בשנת 2011 שעסקה במעצבי הדור החדש התרים אחר השורשים שלהם וחוזרים אחורה אל תחילת הזמן. על סצנת העיצוב המקומית היא אומרת שהמעצבים הישראלים מגשימים את עצמם בצורה יפה מאוד. "אתם מורכבים מאנשים מאוד שונים זה מזה כי אתם באים מכל העולם כך שלמרות שיש שורש יש גם את השוני שמקורו בתפוצות. אני הייתי מחבקת את זה כי זה מה שהופך אתכם למה שאתם. במקרה הייחודי הזה, אני חושבת שזה ממש טוב".

לא מה שהיו פעם

בניגוד למה שרובנו עשוי לחשוב, החיזויים של לי אדלקורט לא מתחילים בצילומים או בלוחות השראה, בטח שלא בשלב הראשון. "אני מסתכלת על הדברים מאוד לעומק וצילומים הם רק כלי אחד לחשוב על הדברים" היא מסבירה "אני מתחילה מתסריט ואז מבקשת מהצוות שלי למלא אותו בדימויים שמתוכם אני אוצרת את המתאימים ביותר". כשהיא נשאלת אם אי פעם טעתה בתחזיותיה, היא עונה בחיוך ממזרי אך חביב שלא. "אני לא מנתחת טרנדים קיימים ולא בוחנת את מה שקורה עכשיו אלא מסתכלת על העתיד הרחוק. האינטואיציה שלי קולטת פרגמנטים של מידע. כך למשל, חזיתי מראש את אסון התאומים. לא ידעתי אמנם להגיד 'אסון התאומים' אבל בהחלט צפיתי שמשהו נורא ביותר יקרה".

אז מה זה חיזוי טרנדים למעשה?
"מבחינתי, זה סוג של אינטואיציה שאני דואגת לאמן כמו שריר. למדתי בדרך הקשה שצריך כל הזמן להקשיב לכל המתרחש מסביב. יש את זה לכל אחד. במקביל, היום כבר יש גם כל הזמן כמות אדירה של מידע שמגיעה אלי שאותה אני מעבדת ללא כל קשר לטעם האישי שלי או למה שאני מעדיפה. יש לי רדארים ואני עוקבת אחרי דברים לאורך זמן".

בנקודה זו, חשוב לציין שהטרנדים עליהם מדברת אדלקורט הם לא ברי חלוף. אלו לא טרנדים לעונה או לפרק זמן קצר, אלא כאלה שמלווים וילוו אותנו למשך תקופה ארוכה. "הנה קחו למשל את הוורוד" היא אומרת בהרצאה "את נכונותו של הוורוד זיהיתי כבר לפני כעשרים שנה והוא נכון עד היום עד שלפעמים הוא כבר ממש נמאס. אבל בואו אני אגלה לכם סוד, אחרי תקופת העדנה של הוורוד, לדעתי, היום הצהוב הוא הוורוד החדש".

אז טרנדים עדיין רלוונטיים?
"כן רק שהם השתנו מאוד. למרות שאנחנו מכנים אותם טרנדים, יש בלבול בין דברים חולפים לבין מה שאני עושה. אני עוסקת במגמות שנמשכות זמן רב מאוד ונפרשות בקלות על פני עשרים שנה. אני רואה מה קורה ומה מבצבץ מעל פני השטח ומנסה להבין לאן זה יוביל בעתיד ואיך זה ישנה את איך שאנחנו חיים. עם זאת, העבודה שלי השתנתה עם הזמן. כשהתחלתי זה היה קל מאוד כי היו ארבעה חמישה כיוונים עיקריים. מאז, זה נהייה הרבה יותר מורכב ובנוי מרבדים של מידע ורעיונות במיוחד בהקשרים חברתיים ופוליטיים. נתח הולך וגדל מעבודתי מכוון לדאגה לעתיד כדור הארץ ולאוכלוסייה שלו".

סוף העולם

חלמת לשנות את העולם?
"לא זה הפך לצורך כי אנחנו צריכים לדאוג להישרדות האנושות".

כלומר?
"החיבור שלי לאמא אדמה, לשורשים, לפשטות ולאומנות למשל נובע מהצורך להכין ולהגן על עצמנו בפני הבינה המלאכותית והרובוטיקה שנהיות מסוכנות מאוד כי הן הופכות אותנו לזן נכחד ומקרבות אותנו לקץ האנושות. זה כבר נראה באופק. כבר בעתיד הקרוב הן יאיימו על האנושות עד כדי כך שרבבות ימצאו את עצמם מחוסרי עבודה. המצב הזה יצור מלחמות אזרחים, התאבדויות והפחתה משמעותית באחוזי הלידה. הדרך היחידה שנוכל לשרוד, היא למצוא דרכים חדשות לייצר מקומות עבודה. אני עובדת על הרעיון הזה. זה הולך יחד עם היי טק ואני מאמינה שבסיטואציה בת כלאיים, בעתיד יתחברו היי טק ואומנות יחדיו. אנחנו מגנים על העולם עם החזרה לאומנות. אפשר לומר שאלו הם הימים האחרונים להציל את עצמנו".

אז טכנולוגיה זה דבר רע בהכרח?
"היום כבר ברור שהטכנולוגיה הפכה לסוג מסוים של סם. הרשתות החברתיות, שלדעתי מוערכות יותר מדי וגורמות לכך שאנשים שכולם מושפעים ומשפיעים על כולם ברבדים שטחיים, בנויות כמו סמים. הן מתוכנתות ככה על ידי אנשים שבהחלט מבינים בסמים. עכשיו אנחנו נמצאים בהליך של הבנה שזו אובססיה והתמכרות בדיוק כמו עישון, שתיית אלכוהול ושימוש בסמים כך שלבטח תהיה חזרה אחורה. יהיו דברים שיהיו אסורים ותהיה רגולציה וייווצרו פלטפורמות טובות והגונות שייצרו מעגלים חברתיים חדשים. אז הנוף הזה לבטח ישתנה.

"מחקרים מראים שרב האנשים שהחלו להתעסק באינטרנט מצטערים על זה עכשיו ולכן הם כותבים מחדש את החוקים ממש עכשיו. זה ישפיע על המונים וראייה לכך היא שכבר עכשיו מיליונים לקחו את ההחלטה לעזוב את השימוש בפייסבוק. אני חושבת שזה ימשיך ושתהיינה פלטפורמות אחרות שיבואו וילכו. כל זה כמובן השפיע רבות על דור שלם שיהיה אבוד אם יצטרך לוותר על זה".

בעידן שבו הגבולות בין ציבורי ופרטי היטשטשו עד כדי כך שהכל חשוף, איך אפשר לפתח אישיות ייחודית?
"אני לא בטוחה שייחודיות היא אופציה. אני חושבת שעכשיו השאיפה היא להיות מיוחדים בתוך קבוצה. אנחנו רוצים לעבוד יחד, לייצר קבוצות, לחלוק. הדור הצעיר עושה את זה בטבעיות. אני רואה את זה בהתנהגות של סטודנטים באפן כזה שאתה תורם את הכישרון האישי שלך לקבוצה כך שאתה עדיין אינדיבידואל מחד אבל בתוך קבוצה מאידך. זה מבנה חברתי שלא הכרנו קודם וזה מאוד יפה".

ויחד עם זה אנשים זזים המון בעולם וממשיכים להרגיש תלושים
"אנשים לא שוכחים את העבר שלהם, הם מתגעגעים למשפחה, לתרבות. זה לא קל להיות נווד מודרני. העולם הפך לכאוס אחד גדול עם גלי ההגירה העצומים וחברה שלא מסוגלת להתמודד עם זה. זה מציף מאוד התנהגות לאומנית שעשויה להוביל למלחמות אזרחים בקנה מידה מקומי ולמלחמות גדולות הרבה יותר בקנה מידה אזורי או כלל עולמי. ארצות כמו קנדה וברזיל, שמצליחות לשלב מהגרים, הן במצב טוב תרבותית וחברתית הרבה יותר מאחרות. יש גם ארצות שלא יכולות להתקיים בלי הגירה. לעומת זה, כשצופים במונדיאל ורואים את קבוצתה של שוודיה שכולה מורכבת משחקנים בלונדיניים, מבינים שזה הכי פאסה שיכול להיות.

"לאחרונה עשיתי בדיקת די.אן.איי וגיליתי שמוצאי באפריקה כמו כולם, אבל גם בטורקיה, באזור מונגוליה, בלפלנד ובאירופה כמובן. יש בי גם אחוז מסוים של ניאנדרטליות, מה שמסביר אולי למה יש לי אינטואיציות חזקות, ואני גם שלושה אחוזים יהודייה. יש את זה בכל אדם ולכן אני חושבת שאם רבים יעשו את הבדיקה, הם יבינו כמה כל זה מורכב. אותי זה מוביל למסקנה שאנחנו כולם אותו דבר ולא שונים כלל. המותג 'בנטון' למשל, הבין את זה ועכשיו הם חוזרים למודעות ולמסרים החברתיים שאפיינו אותם בעבר".

הבית של 2020

איך יושפע עיצוב פנים הבית מהתהליכים שהזכרת?
"נראה שהבתים מתפתחים מאוד ויותר מכל מרחב אחר זה המרחב החשוב שעכשיו מדברים עליו. אנשים, מזה זמן, מתעניינים מאוד במטבחים שלהם ומקדישים להם חללים גדולים. באפן דומה, הם מקדישים גם חללים גדולים לחדרי רחצה המהווים כמו מקדשים לרווחתם האישית. חלל הולך וגדל מוקדש גם לחדר השינה שכמו יוצא מהארון והופך ציבורי הרבה יותר בשל הסדרות בהן אנחנו צופים, העבודה שאנחנו מכניסים למיטה, המשחק עם הילדים וכדומה.

"כל זה מוביל לכך שכל יתר החללים בבית כבר פחות רלוונטיים. רובינו הולכים מהמטבח לחדר השינה וחזרה. כך שמה שיקרה זה שנחלק מחדש את החלל ולצד שלושת החללים המרכזיים (מטבח, חדר רחצה וחדר שינה) ייווצרו חללים חדשים כמו מאין חממות, סדנאות אמן שיוקדשו ליצירה ושטחים חיצוניים שיעשה בהם יותר שימוש בשל מזג האוויר שהולך ומתחמם".

את מדברת הרבה גם על טקסטיל
"יש לכך סיבה. אני חושבת שאיבדנו את הטקסטיל לזמן מה והיינו בסכנה של לאבד אותו לחלוטין. תודה לאל שאנחנו עדים עכשיו לחזרה האיטית של הטקסטיל. אני מאמינה שבתחילת הזמנים הכל היה עשוי טקסטיל. אנשים גרו באוהלים, תינוקות נולדו בטקסטיל, אנשים נקברו בטקסטיל, כך שטקסטיל היה חלק בלתי נפרד מחיינו. עכשיו, הוא משתלב בהם מחדש ואני אף מאמינה שהוא החומר של המאה העשרים ואחת ושאדריכלות, תחבורה, גשרים, בריאות, אמנות, עיצוב ואופנה – הכל יהיה עשוי מטקסטיל לסוגיו".

בהרצאתה דיברה אדלקורט על הטרנדים הנכונים לשנת 2020 אך הסבירה את דבריה בכך שהטרנדים יהיו נכונים גם הרבה אחרי, במיוחד בבתי המגורים בהם אנשים לא משנים את הדברים לעיתים קרובות אלא משאירים אותם לטווח ארוך יחסית. את דבריה הסבירה באמצעות שיטוט בבית דמיוני והסבר על חלליו השונים. ואלו הם עיקרי הדברים:

• לראשונה מזה זמן, צבע ייכנס לבתים במיוחד בחיפויים. יתכן שהגוונים יישארו עדיין בהירים ברובם אבל לבטח הם יהיו מגוונים הרבה יותר.
• הסלון ישמש כמוזיאון לאוספים ולפריטי אמנות לאו דווקא יקרים עם נטייה לברוטליזם ורטרו.
• חומריות נשארת חשובה מאוד וכוללת בטון ודמוי בטון (לעיתים מגוון בצבע), קרמיקה ועץ ולצדם גם נחושת, מתכת ופליז. גימורים רבים יהיו גסים ומחוספסים.

• אנשים יאגרו פחות ופחות חפצים ואלו הקיימים יהיו קלילים וכאלה שניתן לנייד בקלות ממקום למקום.
• המשרד או הספרייה הכבדים יהפכו לחלל רך הרבה יותר, בדומה לחדרו של פסיכולוג, שבו רהיטים קטנים, קלים, קלילים, ניידים, כמעט משורטטים בקווים אופקיים. מיטות יום ייכנסו חזק וישמשו גם כמצע לעבודה.
• רכות תתבטא בעיקר בחפצים קטנים, מעוגלים ובגוני פסטל.

• ורוד ממשיך להיות חזק וכבר לא יגיע כמייק אפ אלא ישתלט כגוון ניטראלי על האווירה כולה בחיפויים, בטקסטיל, עם ובלי דוגמאות ושילובי זהב.
• טרה קוטה כתומה בגוון בריק חשובה כיוון שאנשים ישהו יותר ויותר בחללים המשולים לסלונים חיצוניים. היא תופיע בפריטי בנייה אבל גם בריהוט וטקסטיל ותקנה לחלל גוון ים תיכוני בניחוח מודרני ועדכני.
• כתוצאה מתחושת האיום התמידית, אנשים יצרו לעצמם חממות ויחזור טרנד של טיפול בעציצים כבמאין ג'ונגלים אורבניים. נזילותם של החיים תורגש עד כדי כך שנרצה להקיף את עצמנו באלמנטים חיים ובגוונים ירוקים.

• אנשים יצרו לעצמם חדרי חלומות שבהם יעסקו בעבודת יד באווירה הרמונית וטבעית. בהקשר זה, ייכנסו אלמנטים אתניים וחומרים רבים מהטבע כמו רפיה, בננה וקוקוס שישמשו ליצירת טקסטיל.

• אמנות הופכת כל כך יקרה כך שרבים יהפכו ל'אמנים של יום ראשון' וייצרו את האמנות של עצמם. כך, ייווצר פולקלור מסוג חדש וזה יהיה המקום לכניסתם של גוונים עזים באלמנטים דקורטיביים שיכללו גם מיחזור, הומור וקומפוזיציות משונות ומעניינות.
• חדרי השינה יהפכו למרכזיים אבל יושם בהם דגש על טונים רבים של לבן ואלמנטים רכים של מזרונים, כריות וטקסטיל.
• חדרי רחצה ילכו ויהפכו דרמטיים וברבים מהם יופיע גוון שחור לעיתים בשילוב פליז שיוסיף מעט תחכום, יוקרה ואווירה אוריינטלית הדוניסטית.
• בבית ישולב בר שיכול להסתכם במגש על גלגלים בגוני צהוב וזהב ובאווירת 'מד-מן' וריקודים. הצהוב יתחיל להופיע בטקסטיל כמו וילונות שיכניסו הרבה אור או בחפץ קטן שיסמל את גדולתו של הגוון שיהפוך ללא ספק לטרנד חשוב ומרכזי.