פאולה נבונה היא אבן יסוד בתולדות העיצוב, אישה צבעונית ואמנית רב תחומית, אך מה שמגדיר אותה יותר מכל הוא החופש וחדוות היצירה שלה
המעצבת האוונגרדית משנות השבעים ממשיכה להפתיע,ריאיון מיוחד ללג'יט
לקראת ביקורנו בפריז, קבענו להיפגש עם המעצבת האיטלקייה, פאולה נבונה, אחת הנשים היותר מוערכות ודמות מפתח בעולם העיצוב. נבונה שוהה בימים אלו בעיר האורות לכבוד יריד העיצוב MAISON ET OBJET. ליריד הצרפתי, היא איחדה כוחות עם האוצר, האספן והיזם דניאל רוזנסטרוך, שאחראי בין היתר לחנות הקונספט הפריזאית המצליחה MERCI. שיתוף הפעולה בין השניים הוליד בית קפה פופ אפ בשם 'La Cuillère' (הכפית) שבמרכזו, אוסף כפיות עתיקות של רוזנסטרוך. כל האובייקטים בחלל בנויים מחומרים ממוחזרים; השולחנות במקום עשויים פלטות עץ, לוחות זכוכית, צנצנות ורצועות קשירה כתומות ומציגים לראווה את האוסף הנדיר. "זה פרויקט מעניין, שמוכיח שאפשר לעשות משהו מרהיב ממעט מאוד" היא אומרת.
נבונה ורוזנסטרוך הכירו לפני כארבעים שנה "אנחנו כמו תאומים, כשיש לנו אפשרות אנחנו אוהבים לעבוד יחד. אנחנו עובדים במהירות, בקלות ובלי בעיות. כל אחד יודע בדיוק מה השני חושב". החברות ביניהם החלה אי שם בניו יורק "בישלתי אצל חברים ופתאום הגיע, באיחור, בחור צרפתי. הוא ניגש אליי ודאג לציין שהוא לא אוהב פסטה" היא מגוללת את אותו הערב "מי לא אוהב פסטה? כולם אוהבים פסטה!" המבטא האיטלקי הולך ומתחזק "כשנהיינו חברים, גיליתי שאמא שלו הייתה מבשלת פסטה 25 דקות, כמו דבק, עם רכז ממשחה והילד המסכן אכל את זה" היא מספרת עם חיוך.
קשה לתחום ולהכניס למשבצת אחת את כל פועלה של נבונה; היא אדריכלית, מעצבת, מנהלת אמנותית, אמנית מולטי-דיסציפלינרית שנוגעת בתחומים מגוונים "אני מאוד גמישה, כמו מסטיק". לנבונה אין סגנון אחד ייחודי אותו היא מלבישה על שלל היצירות שלה, מה שמחבר בין העבודות השונות הוא דווקא דרכה לגשת לפרויקט חדש. "אין לי סגנון מסוים, הייחודיות שלי היא בסקרנות, ביכולת לחבר קיצונים יחד ולשלב חומרים שונים ליד משהו שלם. אני אוהבת להפיק תוצרים חדשים ושונים בכל פעם. במיוחד בעיצוב פנים, כל פרויקט שונה, מושפע ומחובר לסביבה שלו".
את דרכה המקצועית, החלה נבונה במילאנו של סוף שנות השבעים, כשהייתה חלק מסטודיו אלכימיה הרדיקלי, קבוצה שהיוותה סמל העיצוב האנטי- מערכתי באותה התקופה ובין שורותיה שמות גדולים כמו אטורה סוטסאס, אלסנדרו מנדיני, אנדרה ברנזי וטריקס ורוברט האוסמן. מאז ועד היום הרבה השתנה, אבל נראה שהחופש והמוטיבציה ליצור נשארו איתה לאורך הדרך.
ממה את הכי נהנית בתהליך העיצוב?
"אני אוהבת את ההתחלות, הפגישות עם האנשים, הלקוחות. יש את השלב של התגלית, בו נחשפים אחד לשני ובוחנים אם אנחנו יכולים לעבוד יחד, אם יש כימיה טובה בינינו. אני גם אוהבת לחבר יחד את הרעיונות הרבים שלי ולבנות מהם קונספט. היישום של הקונספט הוא לרוב ארוך ומורכב ואני מנסה להשאיר את העבודה, הקצת יותר משעממת, לצוות שלי".
וכשאת לא עובדת? מה את אוהבת לעשות?
"אני אוהבת לבשל, להזמין חברים, ללכת לחוף הים, לשחות ולעשות כלום".
"אני מקצוענית בלא לעשות שום דבר" היא אומרת, בניגוד מוחלט לרזומה המרשים שלה. נבונה היא אשת עולם, נוסעת מתמדת, שבשנים עברו טיילה וחיה זמן רב במזרח, השפעותיו ניכרות עד היום בין עבודותיה.
לאן את פונה בחיפוש אחר השראה?
"אני מקבלת השראה בכל מקום, אני יכולה לקבל השראה בשיטוט בשוק, במוזיאון בפריז או בתל אביב, אפילו בסופרמרקט ליד הבית. אני לא מחפשת רעיונות, רעיונות באים אליי כל הזמן. איסוף רעיונות חדשים זו עבודה של 24 שעות ביממה, אפילו כשאני ישנה אני חולמת חלומות משוגעים מלאים בצבע ואנשים".
את חזונה, היא מבטאת בפרויקטים שונים, בין אם מדובר במותגי יוקרה איתם עבדה בעברה כמו KNOLL, ALESSI ,CAPPELLINI, ROCHE BOBOIS ועוד רבים וטובים או דווקא חברות מסחריות ונגישות יותר כמו ממלכת המזון המהיר מקדונלד'ס או רשת הסופרים הצרפתית MONOPRIX.
אז מה הקריטריון הכי חשוב לדעתך כשאת מקבלת פרויקט חדש?
"הכימיה שנוצרת אחרי המפגש הראשון עם הלקוח. הכל קשור באנשים".
מה האתגרים בפרויקטים מסוג זה?
"כשעיצבנו את החלל למקדונלד'ס, הכנסנו את כל הפנטזיות שלנו, אבל הם מאוד טכניים, היינו צריכים לתת תשובות לצרכים רבים. במהלך העבודה על אחד הסניפים של הרשת, כשהסניף הקודם עוד עמד שם, הוא הותקף על ידי קבוצת מתפרעים (Black Bloc) בעיר שהטילו פחד על אנשים רבים. כתוצאה מכך, עיצבנו חנות עם מעין תריס מתכתי מקדימה, שיורד ומגן על האנשים והמרחב. זה משהו שלעולם לא קרה לי, כל פרויקט הוא ייחודי ואנחנו משחקים עם זה. ב-MONOPRIX למשל עיצבנו קולקציה לבית לכבוד קריסמס, הכנו קישוטים מנייר קרטון צבועים, זו הייתה קולקציה יפיפייה".
את מרגישה יותר מוגבלת, כשזה מגיע לעצב פריטים נגישים במחירים נוחים?
"אני אף פעם לא מרגישה מוגבלת, גם אם אני עובדת על שטח קטן, אם הדמיון גדול, אפשר לעשות דברים רבים עם הרבה מאוד פרטים. אני עובדת מספר שנים עם מפעל למינציהABET LAMINATING. אנחנו עושים שם שינוים זעירים כל כך, בקנה מידה מיקרוסקופי, שינוים ברמה הכימית ועיצבנו ככה אלפי מוצרים שונים. ברגע שיש לי את המרחב המוגדר, בפנים, אני עושה את שלי".
אצל נבונה הגישה היא תמיד אותה גישה. הקנה מידה הוא זה שמשתנה, אבל לה זה לא ממש משנה, היא נהנית מכל עשייה "זה מעט אנוכי, אבל מה שאני מנסה לעשות ובדרך גם לשכנע את הסובבים שלי, זה תמיד למצוא ההנאה במה שעושים. אם עובדים בכיף, התוצאות מדברות בעד עצמן, הן משדרות את זה".
אולי יעניין אותך גם...
