הנציגות הישראלית בשבוע העיצוב באיינדהובן

כחלק מאירועי שבוע העיצוב ההולנדי, התקיימה, גם השנה, תערוכת הבוגרים של האקדמיה לעיצוב 'איינדהובן'. התערוכה, נחשבת, ללא ספק, מהמובילות בעולם. השנה, הציגו את פרויקטי הגמר שלהם, 120 בוגרי התואר הראשון ו 61 מוסמכי התואר השני. בשונה מהחלוקה המתבקשת של תצוגה על פי מחלקות בית הספר, האוצרות השנה איגדה את עבודות הסטודנטים על פי נושאים ותפיסות עולם. כך, היא העמיקה את הרעיונות מאחורי כל אותם פרויקטים.  

תוצרת הארץ

מבין 181 הבוגרים שהשלימו השנה את לימודיהם, פגשנו שלושה שגרירים ישראלים. ירדן קולסיי, כלבן 'עוקץ' לשעבר, בחן את הדמיון בין האדם החייל לחברו הטוב הכלב. בנוסף, הוא בחן כיצד שניהם, בדרך דומה, הופכים לכלי נשק במלחמה. במיצב אינטראקטיבי, הזמין קולסיי את המבקרים להכנס לנעליהם (או כפותיהם) של הכלבים במסלול האימונים. דרך מקל עץ המוחזק בין השיניים, הוא שידר סאונד למשתתף, הדריך אותו בשטח ותגמל אותו על ביצועיו.

גל קשת, בוגר טרי נוסף, בחר להבעיר את האש בחזרה בבית. לתפיסתו, בעבר, האש היוותה חלק חשוב בחיינו ושימשה לחום, הגנה, אור ואוכל. אבל כיום, היא הולכת ומאבדת את תהילתה. בעיצוב אח מינימליסטי ומודרני, מחזיר קשת את האש למרכז הבית. האח שלו, עשוי בטון מזוין וסיבי כותנה ומתלקח עם כוהל, כך שאינו מותיר אחריו עשן או ריח בחלל המגורים.

עוד גאווה ישראלית, ניבי להבי, בוגרת התואר השני, שכנראה הייתה צריכה להתרחק עד איינדהובן בכדי לחקור את חומת ההפרדה בירושלים, העיר בה גדלה. דרך ניסוי משותף עם חבר פלסטיני, גילו השניים שניתן לשמוע אחד את השני משני צדי החומה במרווחים שבין יחידות הבטון. כך, החלה להבי לאסוף "צלילי חומה" בעזרת מכשיר הקלטה שהטמינה במקום. הרפליקה של החומה שיצרה, לצד הצלילים שנשמעו ממנה, עוררה את הצורך בהכרה בנוכחות החומה מתוך מחשבה שלפני שניתן לדבר על מה שהיא מייצגת, צריך קודם כל לראות אותה, או במקרה זה, לשמוע.

מעצבים ירוק

סביב פתרונות ברי קיימא, נושא שריחף מעל פרויקטים רבים במהלך שבוע העיצוב ותערוכת הבוגרים, Carissa Ten Tije בחנה מה קורה לזבל שלנו אחרי שהוא עוזב את בתינו. כך, גילתה כי לאחר שריפת הפסולת הביתית במפעלי אנרגיה, נותרת שארית אפר שאינה ניתנת לבעירה. כל זה, הביא אותה לחקור ישומים אפשריים בחומר. איך אומרים, זבל של אחד הוא האוצר של אחר. בעיצוב עם אבן דמוי טראזו, הצליחה הסטודנטית ליפות ולהעניק הזדמנות נוספת לחומר חסר החיים.

Dorian Renard התעסק גם הוא בנושא הצריכה שלנו אך מפרספקטיבה אחרת. בעבודתו, The Beauty of Distortion, הוא ניסה לתת פרספקטיבה חדשה לפלסטיק, חומר גלם זול, שעם השנים, התפשט לכל מקום וגרף קונוטציות שליליות רבות. לשם כך, בחר דוריאן לטפל בפלסטיק כמו בעיצוב זכוכית, על ידי טכניקות של המסה וניפוח וכך להראות את העבודה האנושית מאחורי החומר התעשייתי והמוכר.

שינוי חברתי

נושא המודעות החברתית גם הוא עלה על הפרק. תיקי סיליקון בגוני עור של Satomi Minoshima, הוצגו כמטאפורה לכך שאנחנו עדיין שופטים אנשים על סמך מראה חיצוני וצבע העור שלהם. העבודה מביעה את הרעיון הפשוט, שעור הוא רק מעטפת המכילה את האישיות שלנו.

מועדון חשפנות פעיל במרכז תערוכת בוגרים? Striptopia הוא מועדון חשפנות פופ אפ אליו הוזמן הקהל להכנס ולחוות אותו בדרך שונה. מתוך ניסיון העבר שלה כרקדנית, הבינה Maggie Laylon Saunders שהתנהלות המקום צריכה להיות בידיהם של הרקדנים וכי יש להעניק להם עצמאות פוליטית וכלכלית. לצורך כך, עיצבה אפליקציה המחייבת את המבקרים בחוזה שמירת כללי המועדון, דרכו ניתן גם להשאיר טיפ תוך החלקת מטבעות על המסך ובכך לשמור על מרחבם האישי של המופיעים.

פרויקטים רבים עסקו, גם השנה, בשילוב הטכנולוגיה בחיינו. Vera Van Der Burgs, בעלת רקע במדעי המוח, בחנה בפרויקט הגמר שלה כיצד ניתן להפוך אלגוריתם של בינה מלאכותית לסובייקטיבי. במהלך המחקר, היא הזינה נתונים עם רגשותיה אודות חפצים שונים ולאחר מכן הכשירה את האלגוריתם לסרוק אוביקטים שיצרה ולפרשם בדרך אנושית, דרך התחושות שהחפץ מעלה והמשמעות החבויה בהם.

תלי אשפה

בנוסף לתערוכת הבוגרים, האקדמיה ומוזיאון Van Abbemuseum, חברו יחד לתערוכת מחקר בשם Geo-Design: Junk. התערוכה, כוללה 18 פרויקטים של בוגרים המוצגים במוזיאון כמו גם ברחבי העיר. רעיון זה, מבטא כיוון חדש אליו הולכת האקדמיה, המתמקד בעיצוב בהבט של מערכות, אסטרטגיה ומחקר. כל פרויקט עוסק בפן אחר של הפסולת, תוצר ישיר של תרבות הצריכה שלנו.

פלסטיספרות

גם פה מצאתי נציגות ישראלית, שחר ליבנה, בוגרת האקדמיה, מציגה בתערוכה מיצג חוויתי החושף צד אחר של ערמות האשפה. הצטברות הפסולת הנישאת דרך זרמי האוקינוס, הביאה להתפתחות איי פלסטיק גדולים. כיום, היבשות הפלסטיות הללו מארחות מערכות אקולוגיות המכונות 'פלסטיספרות', אותן חושפת ליבנה לקהל המבקרים באמצעות עבודת מיפוי וידאו, צליל וריח.