הכובען המטורף: ריאיון עם אחד המעצבים המסקרנים בתעשייה הישראלית

קשה להגדיר את מאור צבר ולמנות בכמה שורות את הרזומה המרשים שלו. בתחילת שנות ה-2000 הוא סיים את לימודיו במסלול אופנה ותלבושות בשנקר ומיד ידע שהוא נמשך יותר לעיצוב תלבושות. מאז ועד היום הוא הספיק לעצב אין סוף תלבושות לפרסומות והפקות גדולות, את שמלת האירוויזיון של נטע ברזילי ועשרות כובעים מטורפים בטביעת יד שאי אפשר לפספס. וברגעים אלו ממש? הוא נמצא בגרמניה ועובד על הפקת תלבושות במה אבסטרקטיות שעתידה לעלות בספטמבר.

תחילת הדרך

"בשנים הראשונות אחרי הלימודים ידעתי שאני רוצה לעסוק בתלבושות אבל איכשהו יצא לי לעשות הרבה סטיילינג עם מעצבים ומשרדי יח"צ גדולים וכו'. היה בזה כסף טוב אבל הרגשתי שזה לא באמת אני. במקביל גם פגשתי את עולמות המחול ועבדתי עם להקות כמו 'פרסקו' ו'קמע' וזה ממש קרץ לי. תוך כדי גם קיבלתי המון הצעות מהפקות תיאטרון והבנתי שזה יותר מתאים לי".

אז נטשת את הסטיילינג לגמרי והמשכת לעצב תלבושות?
"כן, עשיתי מה שהלב רצה למרות שאין הרבה כסף בבמות לצערי".

היו כמה שינויים בדרך. תראה אותך היום.
"כן אני באופרה של האנובר (Hannover) ואוו. אבל זה לא תמיד היה ככה. לפני שש שנים היה לי משבר רציני. הרגשתי שאני הולך לאיבוד בתיאטרון".

למה הולך לאיבוד?
"כי בניגוד למעצב אופנה שעובד בפרונט, בבמה אתה עומד מאחורי הקלעים ואתה לא מקבל כפיים. זה לא אופייני כל כך למעצבי תלבושות, כי הרבה מעצבים מהתחום כן קצת נחבאים אל הכלים ולא מחפשים את זה, אבל אני לא מתבייש להגיד את זה. מאוד חסר לי המקום הזה של קבלת הקרדיט על היצירות שלי".

אתה מרגיש שזו הציפייה ממעצבי תלבושות?
"אני לא יודע לומר אם זו הציפייה ולענות בשביל כולם, אבל אני בהחלט יכול להגיד על עצמי שאני צריך את זה. בזמנו הרגשתי שאני מאבד את עצמי לגמרי בתוך כל הדבר הזה של 'אין לזה תקציב' או 'השחקן הזה לא מוכן ללבוש משהו כזה', הרגשתי שאני צריך לפרוק את היצירתיות שלי".

צבר מספר שזו הייתה תחילת דרכו של מותג הכובעים המטורף שלו שנושא את שמו "Maor Zabar Hats". הכובעים הם אלו שנתנו לו את הפורקן ואת החופש ליצור את כל שעולה על דעתו. הוא התחיל 'לפסל' כובעים להגדרתו, ולשים בראש את האמנות שלו.

תאכלו את הכובע

"את הכובעים התחלתי לייצר פור פאן בהתחלה. הבנתי שאני צריך מקום שהוא רק שלי בתוך כל העולם הזה. ככל שעשיתי יותר כובעים, הם עזרו לי יותר להתמודד עם העולם של תיאטרון ובמה שבו לא תמיד רוצים את הקונספט שאני רוצה. התחלתי לזרום וממש לאהוב את זה. הקולקציה הראשונה נקראה 'Food Hats' והיא ממש תפסה. אפשר למצוא בה המבורגר, גלידה או צלחת סושי".

למה דווקא אוכל?
"בתקופה שהתחלתי לעצב כובעים גילו לי קרוהן. היו לי הרבה בעיות תזונה ואז כשגיליתי את הקרוהן הייתה לי שנה קשה כזו שלא יכולתי לאכול המון דברים. נמנעתי מתבלינים, מטוגנים, חיטה מלאה, קטניות ירקות, ובנוסף לזה יש לי רגישות ללקטוז." הוא צוחק.

ואוו, קשה.
"ממש. זו הייתה שנה שלמה של און אנד אוף. הכובעים עזרו לי לספק את הפנטזיות שלי. העשייה הייתה כמו תרפיה בשבילי."

ומה עם הקולקציות הבאות? הן כבר לא התמקדו באוכל.
"נכון, עשיתי קולקציה של מיניאטורות, צמחים טורפים, יצורים מהים, קולקציית גאווה ועוד אחרות".

זה קשור לקרוהן?

"לא ישירות אבל כן, בדרך גם הפסקתי לקחת תרופות והעיסוק שלי בזה פחת".

ככה על דעת עצמך?

"בדיוק. אני מאמין שזה מאוד פסיכוסומטי. ההתעסקות הזאת באוכל גרמה לי ללחץ נפשי ולחרדות. עם הזמן הבנתי שככל שפחות התעסקתי באוכל הייתי יותר רגוע והתקפי החרדה שהיו לי פחתו גם הם".

והיום? כשאתה משלב גם את מותג הכובעים וגם הפקות מיוחדות וגם במה ופרסומות. אתה לא מושפע מכל הלחץ שיש סביבך בעבודה?

"יש לחץ אבל למדתי לשלוט בזה למרות שלוחות הזמנים מטורפים אני ממש שולט בזה. אין לי מושג איך אני עושה את זה".

לצבר יש המון סיבות להיות גאה בעצמו. כתבו עליו במגזינים נחשבים בכל העולם, הוא מעביר סדנאות, מציג בתערוכות וכבר שנים שהעבודות לא מפסיקות לזרום אליו מהארץ ומרחבי הגלובוס. הוא התגבר על מכשוליו האישיים והמקצועיים והיום הוא בוחר לשים בפרונט את הדברים החשובים לו באמת.

ספר לי על קולקציית הגאווה. היא מאוד רלוונטית להיום.

"להיום ולתמיד".

לגמרי. למה דווקא גאווה?

"עשיתי את הקולקציה כשהיה אירוויזיון פה בארץ. זה היה אירוע מטורף שמאוד מזוהה עם הקהילה הגאה. מבחינתי היא הייתה סוג של מחווה לקהילה הגאה, שאני גם חלק ממנה".

איך היא התקבלה בקהילה?

"כמו כל קולקציה אחרת. היא לא עבור הקהילה, אלא יותר עבורי. גם לאו דווקא לקהילה הגאה. קראתי לקולקציה 'Pride' בגלל שרציתי להראות במה אני מאמין ובמה אני רוצה להיות גאה. יש כובע בקולקציה שיוצר לב מדגלי ישראל ופלסטין. הוא לדוגמה, לא קשור ללהט"ב אלא לאמירה שלי באופן כללי. אני משתדל שבכל קולקציה שאני מייצר תהיה אמירה מעבר ליופי".

אם אנחנו כבר מדברים על גאווה, אי אפשר להתעלם מהעיצוב שלך לשמלת האירוויזיון של נטע ברזילי, איך זה קרה?

"פגשתי את נטע בשבוע האופנה אחרי הידיעה שהיא הולכת לייצג אותנו באירוויזיון. התחלנו לדבר כשהיא ראתה משהו שלי ואז היא הגיעה אליי לסטודיו לראות בכלל כובעים. מפה לשם, עשיתי סקיצה והכל קרה ממש מהר. זה נעשה בהתנדבות ובהסכמה וזה היה מהמם. אחרי זה עשיתי לה עוד שמלה שהיא הופיעה איתה בניו יורק וגם אז זה היה ללא תשלום ועשיתי באהבה אבל הרגשתי שמיציתי את ההתנדבות. אני לא מאמין בלעבוד ולא לקבל תמורה".

כשצבר אומר 'ללא תמורה' הוא לא מתכוון רק לכסף, אלא גם לקרדיט והכרה. לא דיברנו על כך, אבל קשה לשכוח את הריאיון עם הסטייליסט המוכר איתי בצלאלי לאחר האירוויזיון, שבו הוא מופיע בשמלת האירוויזיון של נטע ו'שוכח' לתת קרדיט לצבר. מאז הוא מתמקד בהפקות וקונספטים מקוריים שלו, שעליהם הוא מקבל את מה שמגיע לו.

על איזה פרויקט מרגש אתה עובד עכשיו?

"היום אני עובד על כמה פרויקטים שמרגשים אותי. ביניהם תערוכה בשם 'נשף' שאוצרת יערה קידר ותוצג במוזיאון העיצוב חולון ביולי הקרוב. אני מציג בה כובעים שעבדתי עליהם עם הקונדיטור אלון שבו. בנוסף, אני עובד על ספר מתכונים שהוא גולת הכותרת של כל מה שאני עושה בשנה האחרונה. הוא שיתוף פעולה שלי יחד עם 25 שפים ישראלים שפניתי אליהם בעצמי. כל שף תורם שני מתכונים שיפורסמו בספר ובהשראתם אני מעצב כובעים. כל הצילום בספר שמצולם על ידי תמוז רחמן הולך להיות מאוד צבעוני, אקפרסיוניסטי, פופ ארטי. אני עובד על כל חלק בספר עם סטייליסט אחר ועם אנשים אמיתיים, לא דוגמנים. זו ממש מחווה לאופנה ובישול סביב הכובעים".

המטרה של ספר המתכונים שעליו מספר צבר, היא תרומה לארגון 'פרויקט כרובית' שגם אתם יכולים להיות חלק ממנו. הרעיון מאחורי הספר הוא הקידום שלו בקמפיין הדסטארט שהעלויות שלו יתרמו לארגון שמכין ומחלק מנות מזון לניצולי שואה וזקנים בעזרת המון מתנדבים. פייר? אנחנו כבר מחכים לו. ואתם?