אלברטו פרצה, מנכ"ל מגיס, על קידמה ישראלית, על עיצוב מונחה טכנולוגיה, על חשיבותם של האנשים השקופים ועל קולקציית התאורה הראשונה של המותג שתושק במילאנו
האב, הבן והרוח הטכנולוגית: זה מה שמלחשים במגיס שיושק במילאנו
בתחילת השבוע, נחתו בארץ יוג'ניו ואלברטו פרצה, האב והבן לבית מגיס (MAGIS) לטובת סדרת מפגשי בזק במספר מפעלים וחברות מקומיות המתמחות באקסטרוזיה וביציקות לחץ מדויקות של מגנזיום ואבץ. בעוד האב, המייסד, משמש היום כנשיא המעורב מאוד של החברה בעיקר בהליכי עיצוב, הרי שהבן, ממשיך דרכו, משמש כבעלים וכמנכ"ל. אלברטו פרצה, עימו נפגשתי, הוא אדם שקט וצנוע המדבר במהירות שלעיתים קשה להדביק. בתוך לוח הזמנים הצפוף שלו, יש לנו שעה להספיק לעבור כמעט על הכל.
"מזה זמן, ברור לנו שישראל היא חוד החנית בכל מה שקשור ביצור מיני חלקים העשויים מחומרים קלים" אומר אלברטו פרצה "אך בעוד שכרגע מדובר בטכנולוגיות המשמשות לייצור חלקים טכניים עבור תעשיות הרכב והצבא, שם קלות החומר קריטית, הרי שאנחנו רוצים לנצל אותן לטובת עולם תכנון ועיצוב הרהיטים ולבדוק אם הן עשויות להתאים למוצרים חדשים שנשיק בעתיד. למעשה, כרגע אנחנו כבר משתמשים ביציקות לחץ של אלומיניום אך ברור לנו שליציקות המקבילות במגנזיום יש תכונות וביצועים טובים הרבה יותר".
אם לרגע טיפה התבלבלתם, מה שבעצם מנסה פרצה להגיד זה שאת תכונות החומר, הטכניקה והטכנולוגיה בודקים כרגע במגיס ומנסים לחשוב איך יוכלו לשלב ברהיטים שונים בדמותם של חלקים כמו מסגרות לכיסא, רגליים, מושבים או אולי אפילו מוצרים שלמים. אין ספק שלכל העסק המלהיב והמרגש הזה יש גם תג מחיר שכן, באופן מפתיע, כל הדברים הללו הם לא רק פרי פיתוח כחול לבן אלא גם תוצרת כחול לבן. "למעשה, לא מדובר פה רק בתצוגת תכלית טכנולוגית אלא גם במציאת הרעיון הנכון והסיבה שתהיה טובה מספיק שבגללה נכניס את עצמנו לתוך כל ההרפתקה הזו" אומר פרצה.
ואם לא די בסיפורים מרגשים, הרי שיש גם צמד מעצבים צעירים ישראלים שזכו השבוע לביקור מרגש. בתוך לוח הזמנים הצפוף, הצליחו האב והבן לבית מגיס, לתאם גם מפגש בסטודיו בייקרי של צמד המעצבים הצעיר גילי קוצ'יק ורן אמיתי. השניים, אמנם כבר "עשו את זה" עם כיסא שעצבו ושהוצג כחלק מהקולקציה של קפליני בסלון הבינלאומי לריהוט במילאנו בשנה שעברה, אבל עם הרבה אמונה וקצת חוצפה ישראלית הצליחו להגשים עוד חלום. "כנראה באותה הזדמנות בסלון של השנה שעברה, הם עזרו אומץ, נגשו לשוחח עם אבי והצליחו לעורר בו עניין. כך שאנחנו בהחלט שמחים לפגוש אותם שוב בישראל, לבחון את מה שהם עושים, ומי יודע, אולי יצא לנו לייצר משהו ביחד".
עם הפנים למילאנו
בעוד שקברניטי מגיס מבקרים ונהנים בארץ, אי שם באיטליה נערכות בקדחתנות הכנות אחרונות לקראת מפגש פסגת עולם העיצוב בחודש הבא במילאנו. וכך, כמו כל מותג עיצוב המחשיב את עצמו, גם במגיס לא שוקדים על השמרים ומתכוננים היטב עם מיני הפתעות מרשימות לתצוגת התכלית השנתית שתתקיים בסלון הבינלאומי לריהוט.
"לקראת התערוכה אני מוכן לחשוף שהשנה נציג למשל סדרת כיסאות אלומיניום חדשה שעיצב איתנו ג'ספר מוריסון וכן פריטים חדשים מקולקציית הילדים שלנו ME TOO. אבל, מבחינתי, הקולקציות המעניינות יותר שנשיק הן זו שיצרנו בשיתוף פעולה עם המעצב הפיני אויבה טויקה (Oiva Tokka), שאת קולקציית הציפורים שעשה בניפוח זכוכית עבור חברת Iittala המרנו לסדרת גופי תאורה עשויה פלסטיק. הגופים, אותם ניתן להטעין באמצעות USB כך שהם מאה אחוז ניידים, מושתתים על תאורת לד ומזכירים בשפת העיצוב שלהם את השקיפות של הזכוכית.
"קולקציה נוספת שנציג במילאנו, היא זו שפיתחנו עם קונסטנטין גריצ'יץ' וחברת מערכות האחסון Fami כשלמעשה לקחנו ריהוט השייך לעולם התעשייה ובאמצעות שינויים קלים יחסית, כמו תוספות חלקי עץ המשמשות כידיות, הפכנו אותו לאצילי ולכזה שניתן להציב בגאווה בכל חדר מגורים".
הכל התחיל
מגיס, שפרושו 'יותר מ' (More Than) בלטינית, הוקמה לפני למעלה מארבעים שנה כחברת עיצוב ששמה לה למטרה לייצר מוצרים שמישים באיכות גבוהה לקהל הרחב. "אבי, שהיה מנהל מכירות בהכשרתו, הקים את החברה מאפס יחד עם שני שותפים, אדריכל ומעצב תעשייתי, שפרשו במהלך השנים. אני, שכבר כילד היה ברור לי שזה המהלך הטבעי של חיי, הצטרפתי לחברה לפני עשרים ושתיים שנה, בהיותי בן עשרים וחמש בלבד. לעבודה נכנסתי עוד לפני שסיימתי את לימודי במנהל עסקים אבל למעשה התרוצצתי במשרדים מאז שאני זוכר את עצמי. אבי נהג לצרף אותי לפגישות עם אנשי מקצוע ומעצבים שונים ולקח אותי לנסיעות לתערוכות ולאירועים מרתקים".
היום, כמי שעומד בראש החברה שכבר חתומה על לא מעט הישגים טכניים וטכנולוגיים, פרסים יוקרתיים והמצאות באוספי הקבע של מוזיאונים חשובים לעיצוב ברחבי העולם, מעיד פרצה שהם אינם נחים לרגע. "בחברה מועסקים כמה עשרות אנשים בלבד ואנחנו מודעים בהחלט ובוחרים במספר הנמוך" מסביר פרצה "זאת מכיוון שאנחנו שומרים לעצמינו את האפשרות לבצע את רב היצור במפעלים חיצוניים. באופן מודע, בחרנו שלא להתמקד בטכנולוגיה או בחומר מסוימים וכך יש לנו חופש תמידי לנסות ולהתנסות. זו שיטה שעובדת נפלא באיטליה".
על עיצוב ומעצבים
צוות פנימי קבוע של חמישה מעצבים עובד במגיס על פיתוח מתמיד של רעיונות. "המטרה שלהם למשל היא לחשוב על המוצרים הבאים, מאיזה חומר לייצר אותם ומה תהיה הטכנולוגיה שתתאים לכך. כך, אנחנו יכולים לפנות למעצבים חיצוניים עם בריף מדויק ומותאם ספציפית לכל מוצר באופן ייעודי" מסביר פרצה "למרות שאין לנו רקע הנדסי, אנחנו מרותקים לטכנולוגיה כך שתהליך המחשבה שלנו יוצא קודם כל מהטכנולוגיה ורק לאחר מכן מהעיצוב. כך, אנחנו מנסים כל הזמן לבדוק איך אפשר לנצל טכנולוגיה קיימת באופן שטרם נעשה בו שימוש קודם, בדיוק כמו הסיבה שבגללה הגענו השבוע לישראל, לבדוק איך נוכל להשתמש באקסטרוזיה ויציקות של חומרים קלים במוצרים שלנו".
מגיס נחשבת מבין החלוצים לפנות למעצבים חיצוניים ידועי שם וידועים פחות במטרה לשתף פעולה בפיתוח מוצר. "בזמנו, היה יחסית קשה לעניין מעצב שיבוא לעבוד אתנו" מציין פרצה "נקודת התפנית מבחינתנו היא בשיתוף הפעולה עם המעצב הבריטי ג'ספר מוריסון שעיצב עבורנו מתקן לבקבוקים. כמו המפגש המקרי עם סטודיו בייקרי בשנה שעברה, כך התחיל גם השיתוף פעולה הזה. לפני שנים, הצגנו ביריד בצפון איטליה שבו שימש מוריסון כאחד מחבר שופטים. אבי פשוט ניגש אליו ומשם הכל היסטוריה. הצלחה בסגנון הזה, שאחריה באו עוד רבות נוספות עם מעצבים טובים נוספים, לא רק חשובה למותג כעסק אלא גם מפנה אליו את תשומת הלב כשהוא הופך מדובר וכשפריטים שלו משתלבים באוספי מוזיאונים חשובים".
לצד שיתופי פעולה עם מטאורים מתחום עיצוב המוצר שבהם רון ארד, קונסטנטין גריצ'יץ', מרלו ונדרס, פיליפ סטארק, מארק ניוסון והאחים בורולק, לא פעם צץ גם קשר עם מעצבים אנונימיים למדי. "לנו חשוב יותר הרעיון שעומד מאחורי המוצר, התהליך, הדיאלוג המתפתח ואופן המחשבה. בתהליך פיתוח הקונספט, אנחנו לא מציבים גבולות ולא דבקים באידאולוגיה מוכרת או בנוסחה נוחה אלא משתדלים מאוד להיפתח ולזרום עם רעיונות חדשים ומפתיעים. כמובן, שלא פחות חשובה גם ההתאמה של המוצר ועיצובו לקולקציה שלנו. עוד אנחנו מדגישים מאוד את חשיבותם של האנשים השקופים בתהליכים מסוג זה כמו האומנים ואנשי המקצוע הנמצאים מאחורי הקלעים של עולם הייצור אותם אנחנו דואגים לכלול באופן קבוע בפגישות הפיתוח שלנו. גם אחרי הצגת הדברים על ידי המעצבים, אנחנו לוקחים לעצמנו זמן לחשוב. אנחנו לעולם לא נותנים תשובות מידיות אלא לוקחים את הזמן להתבשל עם הדברים".
פרצה טוען שישנם גם מקרים שתהליך פיתוח או דיאלוג גם לא צולחים אבל אלו קורים בעיקר כשישנו רצון לדחוף את גבולות הטכנולוגיה רחוק יותר מיכולותיה באותה נקודת זמן. "גניזות של רעיונות קורים כשאנחנו לא מצליחים להגיע לפתרון הטכני או הטכנולוגי בגלל שאולי היינו במקום הנכון אבל מבחינת זמן, הקדמנו אותו בכמה שנים. עם זאת, אם אנחנו נכשלים בנקודת זמן מסוימת זה עדיין נחשב לניסיון שעשינו שיתויק אצלנו במוח ובארכיון לשימוש עתידי ואולי ביום מן הימים נחזור אליו כשהטכנולוגיה תתפתח ותאפשר את יישומו. יכול מאוד להיות שדברים שהשקענו בהם לפני חמש שנים יצאו לייצור בעוד חמש שנים, אין לדעת".
חברים טובים
יוג'יניו ואלברטו פרצה הגיעו לארץ, בין היתר, כאורחים של טולמנ'ס איתם הם שומרים על קשרים הדוקים מזה עשרים וחמש שנה. "היחסים ביננו כבר מזמן הפכו אישיים ומלאי הערכה הדדית" מציין פרצה "ומעבר לכך, למרות שכלפי חוץ נראה שהשוק המקומי קטן עבורנו בהשוואה לשווקים אחרים, בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בתחום המכירות המקומיות".
כשאני שואלת את פרצה אם מבין אינסוף המוצרים שהשיקה החברה עד כה יש אחד אהוב עליו במיוחד, קשה לו להצביע על אחד כזה. "יש לי כמה שאני אוהב מאוד אבל אם אני חייב לציין אחד בלבד אני בוחר בכיסא 'וואן'. הכיסא הוא תוצאה פנטסטית של עבודת צוות בין אנשי מגיס, המעצב קונסטנטין גריצ'יץ' והמהנדסים שהיו מעורבים בפרויקט כמו גם השותפים לייצור ובוני המודלים" אומר פרצה "במקרה הזה, היה מדובר באתגר טכנולוגי שבאמת הביא את גבולות טכנולוגיית יציקת הלחץ באלומיניום אל הקצה".
ואם עליך לבחור בפרס שאתה גאה בו במיוחד?
"אז הייתי מצביע על פרס מחוגת הזהב שקבלנו עבור כיסא העץ-מתכת שעיצבו איתנו האחים בורולק"